מאות אלפי מילים כבר נכתבו על יום האהבה: הבילויים המומלצים, המתנות השוות ואפילו המלצות לרווקים לחגוג את אהבתם לעצמם. אבל כמו שאומר ג’ורג מ”הפרלמנט”: “זה האוביאס, בוא נעשה הפוך”. החלטנו להביא את סיפורם של אלה שדווקא נפרדו ביום האהבה, כי לא משנה כמה יום האהבה שלכם היה מבאס – לדעת שמישהו סובל יותר ממך תמיד יכול לעשות קצת טוב על הלב.
תמר לנדה, בת 25 מתל אביב, מגלה שגם אצל זוגות של בנות לא הכל רומנטי. “זה התחיל ביום הולדת שלי שחל שלושה ימים לפני יום האהבה”, היא מספרת ל”ספירלה”. “שיר, זאת שעד אותו יום האהבה היתה בת זוגתי, רבה איתי באמצע מסיבת יום ההולדת שלי. אני בכלל לא זוכרת על מה, אני זוכרת שהיינו ממש עצבניות, הגענו הביתה והתחלנו לצעוק אחת על השנייה ואז היא הלכה בפתאומיות, פשוט יצאה מהדלת. ביום ההולדת שלי! לא הבנתי מה נסגר איתה והחלטתי ששתינו צריכות להירגע ולחשוב”.
לנדה מספרת על הרגע בו זה נגמר. “אחרי יומיים, ביום האהבה עצמו, היא סימסה לי ‘בואי נדבר’. סידרתי את הבית, אני זוכרת שאפילו הדלקתי נרות וקניתי יין ופרחים. ממש ניסיתי לעשות אווירה של יום האהבה שהיא תתרכך ונשלים והכל יחזור לקדמותו. ואז היא באה וכבר מהפנים שלה הבנתי שיום האהבה שמח לא יהיה פה. היא הדליקה את האור והרסה ברגע את האווירה הרומנטית שעבדתי עליה שעות. דיברנו, שתינו קפה במקום לפתוח בקבוק יין והיא אמרה משהו שאני כבר לא זוכרת כי במקום להקשיב לה הייתי עסוקה בלהיות בהלם. והלכה. ככה. ‘יום אהבה שמח גם לך’, אמרתי לעצמי, והתחלתי לבכות”.
הסיפור של ארז שקד, בן 31, לוקח צעד קדימה את האכזבה מיום הוולנטיינס. “זה היה כשהייתי בצבא. הייתי חייל קרבי בפלס”ר שיריון אז יצאתי הביתה פעם באף פעם”, הוא מספר. “ביקשתי חופש במיוחד ביום האהבה, חרטטתי שלהורים שלי יש יום נישואים 30 שנה ושאני חייב לצאת רק לערב לחזור בבוקר. אחרי ששיקרתי לכל הבסיס, כולל לקצינת ת”ש, יצאתי לאפטר. הייתי בעננים ולא סיפרתי לחברה שלי כי רציתי לעשות לה הפתעה. קניתי לה בדרך מהבסיס שוקולד מהתחנה המרכזית בבאר שבע. הגעתי אליה ישר מהבסיס, אני לא זוכר מה היתה השעה אבל אני זוכר שכבר היה חושך. חניתי מחוץ לרחוב שלה וראיתי אותה נכנסת לרכב של מישהו אחר. אני זוכר את התחושה שהיתה לי באותו רגע. פעם ראשונה שהבנתי שאני יכול להיפגע – לא באיזה פעילות מבצעית או ממשהו שמישהו אמר לי, אלא להיפגע ממישהי. אני זוכר שלמחרת בבוקר חזרתי לבסיס שבור, כולם שמו לב אבל ויתרו לי ולא שאלו מה קרה בחגיגות 30 להורים שלי שגרם לי להתבאס כל כך. שלחתי לה הודעה ‘חיכיתי לך אתמול מחוץ לבית. יכולת להגיד לי, הרבה פחות נעים לגלות לבד’. מאז לא דיברנו יותר. הכי מצחיק שבאיזה יום האהבה או ט”ו באב לפני כמה שנים פגשתי אותה במסעדה, היא עם בעלה ואני עם אשתי, ועדיין לא הייתי מסוגל להסתכל לה בעיניים”.
הפרידות ביום האהבה סוחבות איתן פן נוסף בכאב הפרידה. נכון, פרידה אף פעם לא מגיעה בטיימינג נכון, זה תמיד קרוב מדי ליום ההולדת או לאירוע מיוחד אחר. אבל עצם העובדה שזה יום חג לזוגות ופתאום נפרדים מעצים את תחושת הבדידות. את החברה לשעבר של רונן אשכנזי, בן 34 מבית דגן, לא הצלחנו לאתר, ואולי טוב שכך. לרונן יש חוויה טעונה מאוד על חודש פברואר לפני ארבע שנים, אז הוא יצא עם בת זוג, שהיה בטוח שהיא האחת – האחת איתה ירצה לחיות כל חייו.
אז הוא תכנן להציע נישואים, ביום האהבה. “קיצ’י ככול שזה יישמע רציתי לשים לה טבעת דווקא ביום האהבה”, משתף רונן. “ארגנתי הכל, סגרתי מסעדה, הטבעת היתה מוכנה כבר שבוע וחצי לפני. בערב שלפני היא אמרה לי: ‘לא הגיע הזמן להתקדם במערכת היחסים?’. הבנתי בדיוק למה היא התכוונה ואני רק רציתי קצת ‘לבאס’ אותה כדי שלמחרת נוכל לצחוק על זה. מפה לשם, לקחתי את החלק של ‘לבאס’ צעד אחד קדימה והיה ריב היסטרי. היא אמרה דברים שלא יכולתי להכיל ולסלוח עליהם בכלל. באותו הלילה ישנתי על הספה, אחרי שארבע שנים אנחנו יוצאים וזה בחיים לא קרה. בבוקר לא יכולתי להסתכל עליה ונפרדנו באותו הצהריים, שש שעות לפני שכרעתי ברך וביקשתי את ידה”. הוא מוחה דמעה, ובצד השני של הפנים מחייך: “לא יודע, אני חושב שבחיים הכל מכתוב, זה עצוב לי כי רציתי לעשות טוב ויצא לי רע, רע מדי. מצד שני, כנראה שהגורל אותת לי הרבה לפני והייתי עיוור, ואז הוא היה צריך לעשות מעשה קיצוני כדי לעורר אותי. מאז, הייתי בעוד מערכות יחסים, אבל אני עדיין רווק”.
