פרוייקט בדיקה

תיאור הפרוייקט ייכתוב כאן בהרחבה.

גיל נזכר בכל מה שעבר בדרך לאבחון: “אובחנתי בגיל 14 על ידי מטפלת של קופת חולים עם תסמונת טורט – אחרי שני מפגשים. איפשהו בגיל 36 עליתי על זה שכנראה יש פה אבחון ממש מוטעה. ראיתי תוכנית של התאגיד שנקראת ‘סליחה על השאלה’, והיה פרק על אנשים על הרצף. ישבתי אחרי יום עבודה ביוטיוב ואמרתי ‘זה אני. כולם עם הסיפור שלי’. התחלתי לחפש אבחון. בשבוע שקיבלתי את האבחון יצא פרק של סליחה על השאלה על טורט. ושם הבנתי כמה זה בכלל לא אני”.

היה מחיר לזה שהאבחון המדויק הגיע בגיל מאוחר?

“כן. במשך כל החיים הבוגרים שלי לא הייתה לי אפשרות להגיד מה לא בסדר, היו אומרים ‘משהו לא בסדר אתו’ – ואף פעם לא היה את העניין הזה של לשים אצבע מה לא בסדר, מה מפריע, מה כן אפשר לעשות כדי להתאים. במשך כל החיים היו לי כל מיני מצבים שנקלעתי אליהם שהייתה איזושהי דרגה של מצוקה, ולא ידעתי למה”.

כמו מה למשל?

“הייתי ילד לא מאובחן וזה גם היה בתקופה שהייתה אפס מודעות לדברים האלה. החוויה שלי בבית ספר הייתה במילה אחת טראומתית. עד לרמה שעד עכשיו יש לפחות לילה אחד בשבוע שאני מתעורר בפאניקה ולא יכול לישון. כשאחיינים שלי היו מאוד קטנים ומאוד רועשים ומלוכלכים הייתי סובל מכל מפגש חברתי, אף פעם לא ידעתי לתקשר מה מפריע לי. היום אני יכול להגיד שזו הצפה חושית, אז פשוט לא היה לי את ההסבר הזה. לא הייתי יכול להסביר למה אני מתרגז, למה אני רוצה להינעל בחדר, למה אני רוצה לצאת מהבית. ופתאום היה הקליק הזה, שהכול נכנס למקום”.