כשחושבים על סקס, הנטייה הטבעית היא לחשוב שכולם עושים את זה, כולם חושקים בזה וכמעט בלתי אפשרי להעלות על דעתנו שיש אנשים שפשוט לא לחלוטין מעוניינים בזה. אוריה בן ברית, בן 28, רגיל לקבל תגובות שונות מהסביבה כיוון שהוא מגדיר את עצמו כהומו א-מיני. התגובות שהוא מקבל לרוב נעות בין חוסר הבנה בסגנון “איך אתה יכול להיות הומו אם אתה לא נמשך מינית לגברים?”, לבין תגובות סקרניות של אנשים שרוצים לדעת מהי א-מיניות ומתעניינים בנושא. אך הוא מספר שהתגובה הכי מפתיעה וקיצונית שקיבל היתה דווקא מהומו ששאל אותו האם זו בעיה שאפשר לטפל בה.
לפני כחודש בן ברית וא-מיניים נוספים הקימו יחד ארגון בשם מא”י (מודעות א-מינית ישראלית), ארגון שמטרתו להעלות את המודעות לא-מיניות בישראל. הארגון קיבל הכרה מהאגודה הלהט”בית ופועל תחת חסותה, וכרגע רוב פעילות הארגון מתרכזת בעיקר בהעלאת מודעות לנושא שלא כל כך מדברים עליו באמצעות הרצאות בתוך הקהילה הלהט”בית עצמה וגם מחוץ לה. קשה לאמוד את מספר הא-מיניים בישראל, אבל מדובר בקהילה שמקיימת מפגשים וגם פעילה בקבוצות שונות ברשתות החברתיות שחלקן מיועדות גם להיכרויות.
במסגרת הארגון החדש בן ברית מרצה בפני קבוצות שונות ומשלב את סיפורו האישי יחד עם מידע אינפורמטיבי במטרה לעורר מודעות לא-מיניות. “המטרה היא שכל מיני גורמים בחברה ובממסד ידעו מה זה אומר להיות א-מיני ויכירו בכך”. לדבריו מפגשים כאלו גורמים לאנשים שחשים בלבול בנוגע לאי-המשיכה המינית שהם חשים להרגיש יותר טוב עם עצמם, “זה גורם להם להרגיש יותר בנוח להיות פחות מיניים, לחיות עם זה בשלום”. הוא מספר כי הבעיה נובעת מהנחות יסוד מוטעות וציפיות רבות בכל הנוגע למיניות, “אומרים לנו כל הזמן מה אנחנו צריכים להיות ולעשות, במקום להגיד לנו להיות מיניים עד כמה שאנו רוצים, או הנחות שרק אדם מיני הוא אדם שמח ובריא וזה לא נכון, אלו הנחות שנובעות מבורות”.
לבן ברית לקח המון זמן להבין מדוע אין לו משיכה מינית “רגילה”, הסיבה העיקרית לדבריו היא בגלל שהוא מגיע מרקע דתי. “חשבתי שאני לא נמשך לאף אחד בגלל שלא התנסיתי או הכרתי מספיק, גידלו אותי במיניות מודחקת. רק כאשר התבגרתי התנסיתי בכל מיני חוויות מיניות, ואז הבנתי שאני צריך להפסיק להתייחס לזה כאל משהו זמני ולהשלים עם זה”.
כיום הוא כבר מבין כי ה”בעיה” שממנה חשב שהוא סבל היא בסך הכל עוד סוג של נטייה מינית מתוך סקאלה רחבה של נטיות מיניות, “אני הרבה פחות מיני, הבנתי את זה בעיקר משיחות עם אנשים אחרים, הבנתי שההרגלים המיניים שלהם שונים באופן משמעותי ממה שאני חווה”. לאחר שהבין כי מדובר רק בעוד סוג של נטייה, הוא מוסיף כי “התברר לי שיש לכך הגדרה, זהות ושזה נחשב לנטייה מינית”. בן ברית אמנם מוצא את עצמו נמשך לגברים, אך אין לו רצון לשכב איתם, הוא מגדיר עצמו כאדם א-מיני. אנשים רבים נוטים להתבלבל בין משיכה מינית למשיכה רומנטית ובכל הנוגע לזוגיות, בן ברית טוען שכרגע זה לא חסר לו אבל זה לא משהו שהוא לא מעוניין בו בעתיד, “יש לי צרכים אינטימיים ורגשיים אחרים שאפשר לספק אותם בלי שום קשר ליחסי מין״.
ההגדרה הכללית לא-מיניות היא חוסר משיכה מינית לאף מגדר. עם זאת, לא ניתן לשייך הגדרה זו לכל הא-מיניים מכיוון שרבים מהם מגדירים את עצמם על הסקאלה הא-מינית. כלומר, חלקם מגדירים את עצמם ככאלה שנמשכים מינית ברמה מאוד נמוכה שגורמת להם לא לרצות לקיים יחסי מין כלל, יש כאלה שכלל לא נמשכים מינית אלא רק בפעמים נדירות במיוחד וחלק מתארים זאת כדרייב מיני נמוך.
לימור נעמן, בת 25 אחת ממקימי ארגון מא”י, מגדירה את עצמה כדמי-סקסואלית (חצי מינית – ח”א). היא טוענת שיש לה את היכולת להימשך מינית, אבל המשיכה המינית שלה היא אינה מהירה וראשונית כמו אצל אחרים. נעמן מסבירה שהיה לה קושי להבין בהתחלה האם משהו שונה בה ואם כן, אז מה השוני? “המחשבות שעלו לי בראש עד גיל 17 בערך היו למה כולם מדברים על זה? מה הביג דיל בסקס? חשבתי שבעתיד זה יהיה לי כיף, אבל עכשיו זה לא מעניין אותי, זה היה נשמע לי כמו לקפוץ בנג’י”. כמו כן, הקושי נבע מהעבודה שאין ייצוג לא-מיניים לעומת נטיות מיניות אחרות כמו הומואים, טרנסים וכו’ ולכן גם החשיפה למונח א-מיניות היא לא גבוהה.
“הקמנו דוכן וצעדנו במצעד הגאווה, היינו קצת יותר מעשרה אנשים, שיחסית לשנים שעברו זה די הרבה והרגיש כמו נוכחות די בולטת”, מספרת נעמן על פעילות הארגון במסגרת אירועי הגאווה שהתקיימו בחודש האחרון. כמו כן, היא מוסיפה שהארגון נמצא ממש בתחילת דרכו ושואף להתרחב, “זה עוד לא לגמרי מסודר מכיוון שרק התחלנו, אבל המטרה היא להכשיר אנשים נוספים שירצו בפני קבוצות שונות ושהפעילות של הארגון תגדל”.
כיוון שא-מיניות נחשבת לנטייה מינית, הקהילה הא-מינית מגדירה את עצמה כחלק מהקהילה הלהט”בית, עם זאת, לפעמים דווקא התגובות השליליות כלפי א-מיניים מגיעות מתוך הקהילה. “יש אנשים שכבר מזמן קיבלו אותנו כחלק מהקהילה שחורגת מהטרו-נורמטיביות, אבל יש אנשים שעד היום לא מקבלים את זה בקהילה”. נעמן מספרת על תגובות בסגנון: “אם את כזאת אז הגוף שלך לא בסדר”, “נפשית את לא בסדר” או “את מנסה להיות מיוחדת”. היא טוענת שההתנגדות הכי קשה מצד הקהילה היא שהיא טוענת שהא-מיניים לא חווים דיכוי ולכן היא לא מוכנה שהם ילחמו לצידה על ההכרה בהם.
