הטרגדיה האישית של אמיר פרישר גוטמן העלתה השבוע למודעות את הרחצה בחופים לא מוכרזים ומשמעות נוכחות המצילים במקום. אמנם טביעות מתרחשות גם בחופים בפיקוח, אך לפי הנהגת המצילים הארצית, רוב מכריע של מקרי הטביעה בחופים בישראל לא מסתיימים במוות. יו”ר איגוד המצילים הארצי ומציל ראשי בעיר בת ים, אבי אפייה, סיפר ל”ספירלה” כי ב-“99% מהמקרים אנחנו מצילים”. אפייה מדגיש כי “כל הטביעות קורות או מוקדם בבוקר או לאחר שהמצילים עוזבים, או לא בתחומי הרחצה”.
במהלך הקיץ מגיעים עשרות אלפי ישראלים באופן יומיומי לחופי הרחצה ברחבי הארץ – מהים התיכון, דרך ים המלח ועד הכנרת – וזוכים לשירותי הצלה בשעות הפעילות. תומר, מציל בחוף דלילה באשקלון, מספר כי חלק מתהליך ההכשרה כלל קורס מצילי בריכה, קורס מצילי ים וקורס עזרה ראשונה. לדבריו, קורסי ההכשרה כוללים חלקים תיאורטיים ומעשיים ואנשי משרד הכלכלה הם אלה שמסמיכים את המצילים שעברו בהצלחה את הקורס.
על השאלה האם עומס המתרחצים פוגם ביכולתו של המציל לתת מענה בשעת חירום מספר אפייה כי בכל סוכת מציל יש בעצם שלושה מצילים. לדבריו, “קיימת תחושה של עומס, אבל צריך קודם לאתר את הסכנות. ההבחנה בסכנה היא יותר בעייתית, לא ההצלה עצמה”.
משרד הפנים יצא השנה בפעם השנייה בקמפיין לצורך אזהרת אזרחים המתרחצים בים מכניסה לחופים לא מוכרזים ומהימנעות משחייה במרחק רב מדי. הקמפיין החל בשנה שעברה בעקבות עיצומי המצילים, ששבתו במחאה על תנאי העסקתם, והושק תחת הכותרת “אל תתמודדו עם הים לבד – אם אין מציל, לא נכנסים”.
האם נוכחות המצילים במוקדי הרחצה מספקת את ההורים השולחים את ילדיהם? לדברי לימור, תושבת באר שבע ואם לנערה בת 14, יש קצת חששות. “אני מתקשרת לילדה פעם-פעמיים ביום לשאול אם הכל בסדר, אבל בגדול אני סומכת על המצילים, הם יודעים את העבודה שלהם, אני מאמינה שיש להם דרכים לשמור על הילדים שלנו”.
