מאת חסין אלדאדה
חודשיים אחרי שסיימה תיכון התחילה תסנים אבו גאנם מרמלה ללמוד רפואת שיניים באוניברסיטת אל קודס שבמזרח ירושלים. “חיפשתי ללמוד בתחום רפואת השיניים בהרבה מקומות. הייתי מעדיפה ללמוד בארץ, אבל הם דורשים פסיכומטרי גבוה וחוץ מזה יש הגבלת גיל למקצועות הרפואה”, סיפרה בשיחה עם “ספירלה”. היום היא בת 23 ונמצאת בשנה הרביעית ללימודיה.
אבו גאנם היא אחת מכ-8,000 ערבים ישראלים שלומדים באוניברסיטאות שברשות הפלסטינית. על פי נתונים שפורסמו בעיתון “הארץ”, באוניברסיטת ג’נין בלבד למדו בשנת 2018 כמעט 5,300 סטודנטים. הבחירה בלימודים מעבר לקו הירוק בדרך כלל נובעת מאי-קבלה למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל בשל התנאים הגבוהים שהם מציבים, אבל משיחות של “ספירלה” עם סטודנטים ערבים ישראלים עולה כי יש סיבות נוספות.
עלאא אבו פוואז, מנציגי הסטודנטים הערבים שלומדים באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית, הסביר כי “שנה אחרי שנה יותר ויותר סטודנטים ערבים באים ונרשמים לאוניברסיטאות כמו ג’נין, חברון, שכם, בית לחם ואבו דיס (אל קודס). סטודנטים באים בגלל הקושי בתנאי הקבלה ובמיוחד הקושי במבחן הפסיכומטרי. הם לא יכולים ללמוד באוניברסיטה בישראל”.
גם חבר הכנסת וליד טאהא מהרשימה המשותפת קושר בין תנאי הקבלה והפסיכומטרי בישראל לבחירה של סטודנטים ערבים בלימודים בשטחים. “סטודנטים ערבים רבים פונים לאוניברסיטאות בשטחי הרשות הפלסטינית מסיבות רבות, חלקן קשורות לקשיים בתנאי הקבלה בישראל ולהישגיהם במבחני הפסיכומטרי”.
אבו גאנם נוסעת כמעט כל יום מרמלה לאוניברסיטת אל-קודס שבירושלים. “זה מרחק של 40 דקות נסיעה באוטו ואני עושה את הנסיעה הזאת בערך חמישה ימים בשבוע הלוך וחזור”, תיארה אבו גאנם. “התקבלתי לאוניברסיטה על סמך הציונים שלי כי אז עדיין לא קיבלתי את תעודת הזכאות בבגרות, רק שנה לאחר שהתחלתי את הלימודים האקדמיים קיבלתי אותה”.
גם אחותה של תסנים לומדת באותה אוניברסיטה. היא סטודנטית בשנה ב’ באותו התחום, אבל כל אחת מהן משלמת שכר לימודים שונה. בעוד תסנים משלמת עבור סמסטר אחד 12 אלף שקלים, אחותה משלמת עבור סמסטר 14 אלף שקלים, כיוון שהשנה האוניברסיטה העלתה את שכר הלימוד. “אני היחידה במחזור שלי מערבי 48′ (ערביה-ישראלית – ח”א). אני לא מרגישה שהם מתנהגים איתי אחרת בגלל שאני מתושבי 48′, אלא להיפך, אני מאוד מרגישה בנוח שם. לגבי המצב הביטחוני – אף פעם לא נתקלתי באיזושהי בעיה”, הוסיפה אחותה של תסנים.
“ברור שאני מעדיף ללמוד בארץ, מי לא?”
לעיתים הבחירה במוסדות ההשכלה הגבוהה בגדה נובעת משיקול כלכלי. “רציתי ללמוד רפואה בחו”ל, אבל המצב הכלכלי לא אפשר לי, אז החלטתי ללמוד סיעוד באוניברסיטה הערבית-אמריקנית בג’נין”, הסביר מוסעאב אבו פוואז, בן 23 מרהט, סטודנט בשנה ג’. “סיעוד זה תחום שמגיע מתחומי הרפואה והוא גם חשוב ומעניין, ככה שלא הפסדתי מה שרציתי”.
אבו פוואז החליט ללמוד דווקא בג’נין בעקבות המלצות, בין היתר מאחותו. “שמעתי עליה דברים טובים וגם אחותי למדה שם”, העיד. “בארץ מבקשים פסיכומטרי ולא קיבלתי את הציון הנדרש, אבל לא רציתי להתעכב ולגשת פעם נוספת למבחן כדי לשפר ציון”. למרות שאבו פוואז לא מתחרט ומרוצה בסך הכול מרמת הלימודים באוניברסיטה בג’נין, הוא היה מעדיף ללמוד קרוב לבית. “ברור שאני מעדיף ללמוד בארץ, אם למישהו תהיה הזדמנות ללמוד קרוב לבית הוא יגיד לא?!”, תהה.
“העדפתי ללמוד באוניברסיטה של הרשות הפלסטינית כי אני אוהב את האווירה המקומית הפלסטינית”
הלימודים רחוק מהבית מציבים בפניו לא מעט קשיים. “השינה מחוץ לבית, הבדיקה במחסומי הביטחון הישראליים, וגם הקושי לפעמים לא לחזור הביתה חודש שלם בגלל תקופת מבחנים”, פירט. “תושבי הגדה גם מסתכלים עלינו במבט של ניצול, מכפילים את המחירים ובשביל לא ליצור בעיות אסור לנו להתווכח, כי בפועל המקום לא שלנו, ואנחנו באנו רק בשביל ללמוד”.
קושי במציאת עבודה לאחר הלימודים
ללימודים במוסדות שבגדה ובמזרח ירושלים יש יתרונות וחסרונות, אחד הבולטים שבהם הוא מציאת עבודה אחרי התואר. “מה שמטריד אותי זה המחשבה אם לאחר סיום התואר אני אמצא עבודה או שמקומות עבודה יעדיפו אחרים על פניי, רק בגלל שלמדתי במוסד אקדמי שנמצא בגבולות הרשות הפלסטינית”, הביע חשש פואד אלדאדה, בן 20 מכסייפה, סטודנט לרנטגן שנה ב’ באוניברסיטת בית לחם.
“העדפתי ללמוד באוניברסיטה של הרשות הפלסטינית כי אני אוהב את האווירה המקומית הפלסטינית. לא הייתה לי בעיה למצוא שם דירה, אבל כן בהתחלה הייתה לי בעיה להשתלב ולהתאקלם עם שאר הסטודנטים. עם הזמן הם הכירו אותי והתרגלו אליי, והפכנו להיות חבורה אחת”.
רואן אלזעאריר, בוגרת האוניברסיטה האמריקנית בג’נין בתחום ריפוי בעיסוק, הצליחה למצוא עבודה אחרי התואר וכיום היא עובדת בקופת חולים כללית בלוד. “לא נתקלתי בסטיגמות כי היה חסך בתחום ריפוי בעיסוק באזור שלי. אולי באזור הצפון אפשר לראות שיש עדיפות לאלה שלמדו באוניברסיטאות בארץ. חברה שלי מהצפון סיפרה לי ששם יש סטיגמות. היא לא היחידה, יש עוד בנות כמוה שיושבות בבית מובטלות”.
אבל אלזעאריר מסבירה כי האבטלה בתחום נובעת גם מהצפה של השוק בבוגרים. “בתחום שלי יש אחוז גבוה של בוגרים במקביל ואין מספיק מקומות עבודה. אבל צריך לעבוד על עצמך, לשפר מיומנויות ושפת גוף, ידע והכשרה. כל זה עוזר להתקבל”.
חבר הכנסת טאהא מסביר כי “עם סיום לימודיהם (של הסטודנטים הערבים ישראלים – ח”א) וחזרתם הביתה, הם נתקלים בבעיות רבות בהשתלבות בשוק העבודה בישראל, חלק בשל קשיים בשימוש בשפה העברית. יחד עם זאת, בישראל אינם מתייחסים לכל האוניברסיטאות ולכל המקצועות הנלמדים בשטחים הפלסטיניים כאל מקשה אחת. כלפי חלק מהאוניברסיטאות, אין דרישות מיוחדות מהסטודנטים שמסיימים בהן לימודים, הסטודנט מתבקש לעבור את מבחן המדינה במקצוע שהוא למד ותו לא”.
“מדינת ישראל באמצעות הערמת קשיי קבלה, דוחפת את אזרחיה הערבים לחפש אפיקי לימוד אל מחוץ לגבולות המדינה”
ח”כ טאהא סיפק גם סיבה נוספת לבחירה בלימודים בשטחים. “יש לא מעט סטודנטיות ערביות ישראליות שבוחרות ללמוד בשטחי הרשות הפלסטינית, בשל האווירה השמרנית והתרבותית ובשל העלויות הכספיות שיחסית מקובלות וסבירות בהשוואה לאירופה ואו לכל מדינה אחרת. אך עם חזרתן לארץ, הן מתמודדות שוב עם קשיי שפה בעברית ועם דרישות מיוחדות של המשרדים הרלוונטיים”.
חבר הכנסת מהרשימה המשותפת מפנה אצבע מאשימה למדינת ישראל. “אין ספק שמדינת ישראל, באמצעות הערמת קשיי קבלה, ובשל אי-יכולתם של סטודנטים ערבים רבים להשיג ציון פסיכומטרי מספיקים לדרישות הקבלה, דוחפת את אזרחיה הערבים לחפש אפיקי לימוד אל מחוץ לגבולות המדינה, בין אם בשטחי הרשות הפלסטינית, ובין אם באירופה ובמדינות אחרות ברחבי העולם”.
במועצה הישראלית להשכלה גבוהה (המל”ג) אמרו בתגובה לפרסום בעיתון “הארץ” כי “במל”ג מעריכים כי התופעה של סטודנטים ערבים שלומדים מחוץ לישראל נובעת משלושה גורמים מרכזיים: הראשונה היא החשש מלימודים בשפה העברית, השנייה היא ביקוש גבוה ביותר למקצועות הרפואה, ובנוסף העזר רפואי וחשש מהבחינה הפסיכומטרית”.
