התחושה של אלימות גואה על רקע הקיטוב הפוליטי והחברתי ניכרת גם בעבודת העיתונאים הישראלים היוצאים לשטח, ובסוף השבוע האחרון היא באה לידי ביטוי באירוע קשה בזירת הפיגוע שבו נרצחו שבעה בני אדם בנווה יעקב בירושלים. במהלך דיווח של צוות של חדשות 13 בהובלת המגיש אודי סגל, התאספו מסביב תושבים שניערו את הגדר שתחמה את עמדת השידור, פרצו אותה והטיחו בעיתונאים קריאות גנאי כגון “שמאלנים הביתה” ו”מוות לערבים”. חלקם גרמו נזק לציוד הצילום כשברקע קולות תרועה ומחיאות כפיים.
סגל, שסירב להיגרר להתלהמות, התייחס לאירוע באיפוק בחשבון הטוויטר שלו וכתב: “אני אבל וכואב את מותם של הנרצחים בירושלים. באנו לספר את הסיפור שלהם. לדווח. האלימות והגזענות הבוטות כלפי העיתונאים היו מיותרות. זה לא מרתיע אותנו. אנחנו בסדר. אבל אולי טוב להזכיר גם הערב שדרך ארץ קדמה לתורה”.
אלימות כלפי עיתונאים ישראלים היוצאים לשטח אינה נדירה. רחוק מזה. לעיתים היא אף מסתיימת בכתבי אישום, כמו זה שהוגש נגד תוקפי צוות של כאן 11 בשכונת התקווה במהלך מבצע “שומר החומות” במאי 2021. אבל מדובר בטיפה בים. בדצמבר האחרון פרסם עיתונאי ynet אסף קמר טור שבו פירט את חוויותיו מהשנים האחרונות: אלה כללו אלימות פיזית מצד תושבים, יידוי אבנים, השלכת חיתולים משומשים, ניקוב צמיגי מכונית ועוד.
ואם תקיפת צוות הצילום מערערת את העיתונאים הפעילים, מן הסתם תהיה לה השפעה על הדור הבא של אנשי ונשות התקשורת, שמבינים שתהיה לכך השפעה על המוטיבציה למלא את תפקידם העתידי – לספק סיקור ודיווח אמינים. “התיעוד של מה שקרה לצוות חדשות 13 קשה לצפייה”, אומר רון שמואלי, בוגר המחלקה לתקשורת במכללת ספיר וכיום עורך ב-ynet. “זה מטורף בעיניי כי זה קרה אחרי פיגוע רצחני וזה מרגיש כאילו יש אויב חמור יותר. נראה שאנשים מסוימים סימנו את התקשורת כמקור רוע גרוע יותר מהטרוריסטים”.
- יש מה לעשות כדי להנמיך את הלהבות?
“אני פסימי. אני לא חושב שיש משהו שאפשר לעשות עכשיו. זה עצוב להגיד, אבל התופעה יושבת על שסע שקיים הרבה מאוד שנים והוא רק מחריף, במיוחד בתקופה הנוכחית. אני לא רואה פתרון בטווח הנראה לעין. זה יצריך עבודה קשה של הרבה מאוד שנים”.
לפי דו”ח של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל ל-2021, לא פחות מ-48 אנשי ונשות תקשורת הותקפו במהלך אותה שנה, 21 מהם בירושלים. הדו”ח מייחס את התופעה להחרפה בשיח הישראלי, בין השאר בגלל הקיטוב שמתודלק על ידי פוליטיקאים והרשתות החברתיות שמלבים את הלהבות.
“הגענו למצב שעיתונאים מותקפים כי אנשים כבר לא מאמינים בתקשורת”, מסבירה קמילה פאס פבסנר, בוגרת המחלקה לתקשורת בספיר וכיום תחקירנית בתוכנית “פותחים יום” ברשת 13. “מבחינתם התקשורת שמאלנית אף שכולם מבינים שזאת הכללה פרועה שלא לגמרי נכונה. הצוות הגיע למקום הפיגוע והרוחות היו קשות. זה לא כיף, זה מסוכן מאוד, אבל יחד עם זאת מדובר בשליחות”.
בתוכנית שהוא מגיש ב-radio ynet שיתף אודי סגל השבוע בתחושותיו בעקבות האירוע וביקש להרגיע את הרוחות: “דיברנו על האווירה האלימה שהייתה ברחוב. היא הזכירה לי במשהו קל אירועים שהיו ב-1990, אחרי רצח של שני נערים, רונן קרוואני וליאור טובול. זאת הייתה ממשלת יצחק שמיר והייתה אווירה מאוד נפיצה ברחובות. אנשים הפכו מכוניות של ערבים והרגו נהג מונית ערבי. הייתה תחושה של התפרקות. זאת לא הייתה האווירה אתמול, אנחנו לא שם”.
עם זאת, בשיחה עם מערכת “ספירלה”, הוא סיפר על תחושת חוסר האונים במוצ”ש, כשהקהל פרץ את גדרות האולפן המאולתר בזירת הפיגוע, והגדיר את המעשים “טיפשיים ובזויים”. לעיתונאים צעירים, שכנראה חוששים בעקבות אירועים מסוג זה, הוא אמר: “זה מקצוע מרתק, מעניין ומגוון. יש בו סערות, רגעי שיא ושפל. אבל הכי חשוב לזכור שאם יש לכם תשוקה לספר סיפור, זה המקום הכי טוב להיות בו”.
