*הערת המערכת: האירועים שבהם הכתבה עוסקת התקיימו לפני פרוץ המלחמה עם איראן*
“הפאנץ’ הקבוע שלי לסטודנטים הוא שהבנתי שמי שלומד ליבה – מגיע לאקדמיה, ומי שלא לומד ליבה, מגיע לאקדמיה – וגם משלמים לו על זה”, מתבדח הסטנדאפיסט החרדי אורי צייטלין, שהגיע בתחילת החודש (3 ביוני) להופעה במועדון הסטודנטים במכללת ספיר.
בשונה ממה שאולי ניתן לתאר, סטודנטים הם אחד הקהלים הנפוצים ביותר שהוא מופיע בפניהם. “אני מופיע הרבה בפני סטודנטים, מורות, ותלמידי ישיבות – שזו המקבילה החרדית לאוניברסיטה. לפעמים אני מגיע עם בדיחות מתקופת הישיבה שלי, ומגלה שזה יכול להיות מאוד מסובך לתיווך”.
אלא שהפערים, לדבריו, לא היוו מכשול בהופעה שערך בספיר, להפך: “היו לא מעט סטודנטים בקהל מהחברה הבדואית. יצא שיש מכנה משותף יותר גדול בין הקהל הבדואי לחרדי, מאשר לחילוני”, מספר צייטלין.
למשל?
“משפחות עם הרבה ילדים. בדרך כלל אני מדבר על העובדה שגדלתי במשפחה של 13 אחים, ומישהו זרק לי מהקהל ‘אני ממשפחה של 14 ילדים’, ומישהי אחרת אמרה ‘ואצלנו 16’, ופתאום אמרתי ‘אנחנו משפחה קטנה, מה אני אתחיל לספר לכם עכשיו?’, אז עשיתי בדיחה על איך אני מזהה את השמות של האחיינים. אני משחק איתם – אומר להם שם רנדומלי – ‘אתה דודי’, ואז הוא אומר לי ‘לא נכון, אני יהודה’ – ואז בום, ככה אני יודע שזה יהודה. מצאנו מכנה משותף דרך הדבר הזה”.
נע על התפר שבין המגזרים
הופעה מול קהלים שונים היא לא אתגר חדש לצייטלין. “אני תמיד נע על התפר שבין המגזרים, הרעיון הוא שבאותו אולם יהיו גם וגם וגם, ויצא לי גם להופיע מול ערבים – כי אני מופיע בהופעות חצי-חצי עם הסטנדאפיסט מוחמד נעמה, אז כן יוצא שהקהל מעורב.
“מאז שבעה באוקטובר עשינו מספר הופעות כאלה, באזורים שחיים בהם יחד. כמו יפו, כי שנינו מחזיקים באמונה – אני מהצד החרדי והוא מהצד הערבי – שקודם כל נצחק, ואז נדבר. מה יעלה בדיונים אחר כך אנחנו לא יודעים, אבל קודם כל בואו נצחק, נתחיל את ההיכרות שלנו בחיוך – וזה עובד יפה”.
עמוד האינסטגרם שלך מתוחזק עם תוכן, וזה כלי שהוא חשוב היום. זה פונה גם לקהל החרדי שלך?
“הם בקושי נמצאים שם, אני ניגש אליהם בעיקר דרך סטטוסים בווטסאפ, שזה גם אגב נקודה משותפת בין ערבים לחרדים – שיטת צריכת התוכן באופן הזה. אז אין הרבה קהל חרדי באינסטגרם, אבל מספיק שמישהו אחד נתקל, מוריד את הסרטון ומעביר את זה בקבוצת ווטסאפ – ובסוף זה מגיע גם לשם”.
טום ממן, מנהל מועדון הסטודנטים במכללה, מספר על החשיבה שמאחורי ארגון המופע: “היה לנו חשוב ליצור אירועים במכללה שיפנו לכולם – ובאמת ראו את זה בהופעה, הוא הצליח לייצר סטנד-אפ חוצה מגזרים. כולם מאוד נהנו וצחקו, והיו שם גם חרדים, דתיים לאומיים ובדואים – הייתה תחושה של ביחד. היה איזה רגע שהוא שאל את אחד הבדואים ‘כבר הנחת תפילין היום?’, וזה הצחיק את כולם. אנחנו מתכננים להמשיך גם במהלך הקיץ להפעיל את המועדון באירועים דומים, כולל הקרנות סרטים עם פופקורן – ואנחנו מזמינים את כולם לקחת חלק ולהגיע ליהנות”.
צייטלין מספר כמה נהנה בהופעה: “לקח לי שלוש דקות להרגיש בבית. בדרך כלל בהתחלה יש מתח של ‘בואו נקלוט מה האנרגיה שלך, מה אתה יודע לתת’, וזה לא היה שם. אני גם לא בורח מהומור שחור, עשיתי קצת על בדואים כי זה התבקש. מישהו הזיז כיסא, אז אמרתי לו שזה נראה שהוא טוב בלעקור מתכות – וזה מדהים שזה עבר. זה כיף, זה קהל שקל לקרוא אותו. הרגשתי איתם מה נכון ולא נכון, והם היו מאוד איתי, מההופעות שאתה לא רוצה שייגמרו”.
מעבר לסטנד-אפ, צייטלין גם משדר בתחנת הרדיו החרדית “קול ברמה”, ובעבר שימש כעיתונאי בשבועון “בקהילה”: “היה לי מאוד קשה בעיתונות, כי זה מקצוע לא יציב – אתה לא יודע מתי יהיה לך כסף ומתי לא, בסטנד-אפ אתה יודע – אף פעם לא יהיה כסף”, הוא צוחק. “כשבחרנו במקצועות האלה החלטנו לעשות לעצמנו כיף, גם במחיר של לא לגור על יאכטה”.
