שואה במבט אקדמי
הכנס התקיים בוורשה בין התאריכים 18-16 במאי ולקחו בו חלק חוקרים מרחבי העולם, ובהם שבעה סטודנטים מהמכללה (שש סטודנטיות וסטודנט אחד), שהיו הסטודנטים היחידים שהציגו את עבודות המחקר שהכינו בקבוצות. “העובדה שאנחנו, סטודנטים לתואר ראשון, הצגנו את המחקר שלנו בוורשה, בין דוקטורים ופרופסורים – הייתה חוויה מדהימה”, מספרת מיתר טובל, סטודנטית שנה ג’ לתקשורת. שרון רובינשטיין, אף היא משנה ג’ ללימודי התקשורת, משחזרת את החוויה המעצימה שעברה, בייחוד על רקע המסע לפולין שבו השתתפה בכיתה י”ב. “המסע לפולין בכיתה י”ב היה מאוד קשה עבורי. ללכת מיער ליער, מגטו לגטו… בזמנו לא באמת חוויתי את פולין, אולי לא רציתי. הייתי בעיקר עם החברים, המורים והמלווים – כולם ישראלים. כלומר, לא יצאנו מהגבולות האלה. אז להגיע לפולין כאחת משבעה סטודנטים, היה מיוחד מאוד. זה ממש לא מובן מאליו – אף אחד לא מציע לסטודנטים, בטח לא בתואר ראשון, להצטרף לכנסים אקדמיים ולהציג מחקרים. על זה מוכרחים להודות לפרופ’ נעמה שפי שאפשרה לנו את ההזדמנות הזו”.
הכנת הפרויקטים – הזווית הישראלית
הסטודנטים הישראלים הציגו במסגרת הכנס את תוצריהם, בין מגוון רחב של מחקרים מרשימים. “היו למשל מחקרים שעסקו בהבניה של זיכרון ושואה”, מספרת רובינשטיין, “אבל הרגשתי שהאופן שבו אנחנו התייחסנו לנושא הזה (נושא המחקר של הצוות היה האופן והפלטפורמה שבהם ניצולי שואה בוחרים לשמר את הזיכרון שלהם. שני המחקרים הנוספים עסקו ביהודי צפון אפריקה בזמן מלחמת העולם השנייה ובתפיסת הזיכרון הקולקטיבי ביום השואה בישראל – א.ה.ר, ר.י), היה מנקודת מבט קצת יותר אישית ורגשית. זאת למרות הזיקה המשפחתית שלי לשואה, שאותה בחרתי שלא להכניס למחקר כדי שתהיה לי האפשרות לקרוא את הטקסטים שחקרנו באופן ביקורתי יותר ולהגיע לתובנות מעניינות. זה היה תהליך מדהים”. מה שהניע את מיתר טובל לקחת חלק במחקר, הייתה משיכתה הבלתי מוסברת, לדבריה, לנושא השואה. משיכה שהובילה את המהלך הטבעי של הכנת המחקר ותחושת הסיפוק האדירה מהצלחתו. “הגענו לארץ שבה העם שלנו סבל כל כך הרבה”, היא מספרת, “והיום אנחנו, מתוך העם הזה, הגענו והעברנו הרצאות לסטודנטים פולנים ואנשי מחקר מהתחום – זו תחושת סיפוק שלא חווים בכל יום”.
אנשים שפוגשים בחו”ל
אחד הנושאים שהועלו בכנס, דן בתפישה הסטריאוטיפית כלפי העם הפולני. עלעול קצר בספרי לימוד ההיסטוריה מלמד על שיתופי הפעולה של בני מדינות שונות עם המשטר הפאשיסטי, תוך התייחסות מיוחדת לפולנים – התייחסות שככל הנראה נשענת ביסודה על עובדות כאלה ואחרות, אך אינה חפה מהכללה. “בפולין, מספר חסידי אומות העולם הוא הגבוה ביותר מכל מדינות אירופה”, מספרת מיתר טובל. “במשלחת הזו, נפגשתי עם פולנים שההורים והסבים שלהם שירתו במחתרת וגם עם סטודנטיות מדהימות – פולניה וארמנית שרק רצו ללמוד ולשמוע על מה שעבר עלינו, העם היהודי. אז אני לא אומרת שמה שמלמדים אותנו לא נכון, אבל זה הרבה יותר מורכב מזה ואנחנו לא צריכים לקבל את כל מה שאומרים לנו בלי להסתכל מעבר”. בין המשתתפים מארה”ב, רוסיה, פולין וגרמניה הייתה נוכחות ישראלית בולטת של חוקרים מאוניברסיטת אריאל והמכללה האקדמית נתניה שהציגו את עבודותיהם.
לא רק שואה
“אחד הדברים המדהימים במסע הזה הייתה ורשה עצמה”, נזכרת מיתר טובל. “בפעם האחרונה שהייתי שם לא התאפשר לי לחשוב על המדינה הזו באופן אחר מזה שמבנים לנו בזיכרון הקולקטיבי – בית קברות גדול”. למרות הדיונים האקדמיים וימי העיון הארוכים, קשה היה להתעלם ממשתנה חשוב נוסף – ורשה עצמה, בירה אירופית שהופכת, כך נראה, ליעד תיירותי של ממש. המחייה בפולין, בהשוואה לישראל, זולה משמעותית, תרבות הפנאי מתפתחת וחיי הלילה עשירים ומגוונים. לרובנו חקוק דימוי מאוד אפרורי ואפל של ורשה, אך במציאות בירת פולין העכשווית היא גם מקום אטרקטיבי ונעים, וגם כזה המשמר ומוקיר את זיכרון מלחמת העולם השנייה והשואה.
בתמונה הראשית – מיתר, שרון וענבר מספרות על המחקר שלהן. צילום: רועי יצחק
