“השלווה והרוגע זה הפלוס של הדרום אבל גם המינוס הענקי שלו”, אומרת לורן ואן חרבנברוק, בת 27 שגרה בחוות היענים (מול פארק אשכול). ואן חרבנברוק היא מאמנת כושר, שאחרי תקופה בה עבדה בדרום, החליטה לעבור למרכז: “החלטתי שאני צריכה קצת שינוי, ובעיקר אתגר. אני מכורה לאתגרים, פיזיים ומנטליים. קשה לי מאוד להישאר איפה שבטוח ונוח”. היא מספרת שהמעבר למרכז היה מאתגר, “בהתחלה שכחתי בשביל מה בכלל עברתי ועזבתי קצת את התחום לטובת משכורת יפה בהפקת אירועים. עד שנפל לי האסימון שבכסף לא מתחבא אושר, והחלטתי לעזוב את עולם ההפקות ולחזור בהדרגה לספורט ולכושר”.
עסקים קטנים ובינוניים הם מנוע צמיחה משמעותי במשק בכלל וביישובי הפריפריה בפרט. התפתחות עסקים אלו תורמת לייצור מקומות עבודה חדשים ולהרחבת התעסוקה, אך עם זאת, הם פועלים בסביבה מאתגרת: במחקר של גיאוקרטוגרפיה וגוגל שנערך השנה, נמצא כי 8% מהעסקים הקטנים בפריפריה נסגרים מדי שנה, ואלו הממשיכים לפעול צומחים בקצב נמוך בכ-9% לעומת עסקים במרכז הארץ.
ואן חרבנברוק אומרת כי בשונה מהמרכז, בדרום אין הרבה הזדמנויות. לדעתה, קשה לצמוח ולגדול כאן, במיוחד כש”הכל” קורה במרכז. לטענתה, אמנם לדרום יש יתרונות רבים כמו רוגע, שלווה, מרחבים, השטחים הפתוחים והמרחק ממקום למקום, אבל היתרונות האלה הם גם חסרונות גדולים עבור אלו הרוצים להצליח, “הכל פלוס ענקי לאדם אבל מינוס גדול לעסקים”.
גם ענבר קמחי, בת 23 מקיבוץ טללים, היא בעלת עסק שנאלצה לעבור לגור במרכז בגלל המחסור בעבודה בדרום. קמחי היא קונדיטורית בהכשרתה, אשר בימים אלה עובדת כמנהלת משרד ובזמנה הפנוי עושה הזמנות פרטיות מהבית של המותג שלה Sweety – קונדיטוריית בוטיק.
את האהבה לקונדיטוריה גילתה קמחי בגיל שמונה. ביולי 2015 סיימה קורס קונדיטוריה בבית הספר “בישולים”, אך התחילה לעבוד באופן מקצועי רק לאחר שעברה למרכז במרץ 2016, “לא מצאתי באזור מגוריי מקום עבודה שהתאים לי, מכל מיני סיבות, לכן עברתי למרכז”.
קמחי מספרת כי ההבדלים בין עבודה בדרום לעבודה במרכז קשורים תחילה להיצע במקומות העבודה: “במרכז יש הרבה מסעדות, בתי מלון וקייטרינג, שמעסיקים קונדיטורים ונותנים להם להתפתח”. היא מוסיפה ואומרת כי אפילו השכר במרכז גבוה יותר מבאזור הדרום, “זאת הסיבה שבסופו של דבר כולם עוברים למרכז”. לדעתה, הסיבה שלעסקים בדרום יותר קשה מלעסקים במרכז היא כי אוכלוסיית היעד במרכז “יותר מבוססת כלכלית, יותר משקיעה ויותר מרשה לעצמה”. היא מספרת כי תחום הקונדיטוריה מאוד יקר מבחינת עלות חומרי הגלם, שעות העבודה, דרישות משרד הבריאות ומשרד הכלכלה, ובסופו של דבר השווי של המוצרים שנמכרים גבוה יחסית, “תושבי המרכז מוכנים לשלם עליהם יותר מתושבי הדרום”, היא מוסיפה.
לדעתה, כדי שלעסקים באזור הדרום בתחום בו היא עוסקת יהיה קל יותר להצליח, יש להעלות את המודעות של התושבים לקונדיטוריה איכותית, “צריך להנגיש את היכולת לפתוח קונדיטוריית בוטיק ביתית לתושבי הדרום, במיוחד עקב הקשיים באחזקת מקום כזה”.
בדו”ח של דן אנד ברדסטריט עולה כי בשנת 2016 נסגרו 43,500 עסקים, זאת לעומת 42,500 בתקופה המקבילה אשתקד. מניתוח מאפייני העסקים שנסגרו, נמצא כי רוב העסקים הם נותני שירותים קטנים, והם מהווים קרוב למחצית מסך העסקים שנסגרו. בדו”ח נבדק גם הקשר בין הסיכון לסגירת העסק למיקומו. נמצא כי הפערים החברתיים משפיעים באופן מובהק על רמת הסיכון של העסקים, “מצאנו שקיים קשר מובהק וככל שהמעמד הסוציו אקונומי נמוך יותר, כך רמת הסיכון הממוצעת של העסקים באותו ישוב או עיר, גבוהה יותר”, נכתב בדו”ח.
בשונה מואן חרבנברוק, קמחי ועוד רבים אחרים שנאלצים לעזוב את הדרום כדי לנסות להצליח עם העסק במרכז, יש עסקים אחרים שהצליחו למנף את אזור הדרום לטובתם. אחת מהם היא צאלה גורודנצ’יק, בת 45 מחוות משק צאן, הסמוכה למושב עין הבשור, שהקימה את “מחלבת צאלה” לפני 8 שנים. “פתחתי את המחלבה במטרה שתשמש עבורי מקור פרנסה. לקח 4 שנים של הכנות עד שפתחתי את העסק, והמחלבה נפתחה רשמית באפריל 2008” היא מספרת. המקום מציע ארוחות חלביות, סלי פיקניק, סיורים מודרכים, סדנאות להכנת גבינה, סדנאות בישול ואירועים עד 200 איש. בנוסף, במקום קיימת חנות בוטיק לגבינות ומעדנים תוצרת מקומית.
גורודנצ’יק מספרת כי הדרך לפתיחת המחלבה היתה רבת מהמורות, והיא נאלצה לעשות שינויים רבים תוך כדי תנועה כאשר דברים לא הצליחו, “היו לי חששות שהעסק לא יצליח, ולפני שהקמתי אותו הרבה ניסו לרפות את ידיי”, אך היא מוסיפה ואומרת כי “דווקא הגמישות הזו עזרה לי לשרוד ובסופו של דבר להצליח”. גורודנצ’יק מספרת כי החשש מהמיקום של העסק תמיד קיים, “אנחנו לא ממוקמים קרוב למרכזי אוכלוסייה גדולים, וגם הקרבה לגבול לא תמיד לטובתנו”. היא מציינת כי היא מבינה שאנשים עוברים למרכז בגלל החשש שלא יצליחו להקים עסק בדרום, אך אומרת כי אסור לשכוח שבמרכז יש יותר תחרות, ובדרך כלל גם עלויות גבוהות יותר של שכירות, מחייה וכדומה, “באופן כללי לעסקים קטנים בארץ לא קל והסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה”.
גורודנצ’יק אומרת כי אין לה ספק שהמחלבה היתה מצליחה יותר אם היתה קרובה יותר למרכז, גם מבחינת שיווק הגבינות וגם בפן התיירותי, וכי זה היה עוזר מאוד אם המחלבה הייתה ממוקמת קרוב לריכוז אוכלוסייה גדול, “ועם כל זה, לא הייתי מחליפה את המיקום שלי. הוא הכי יפה שראיתי. יש כאן איכות חיים, אין צפיפות, ויש מרחבים שלא ניתן למצוא במרכז”.
ליוצרים ובעלי עסקים שרוצים להצליח בדרום, גורודנצ’יק מציעה להכין תכנית עסקית, אבל לקחת בחשבון שהכול נתון לשינויים. “אם משהו לא מצליח – לא להרים ידיים, לנסות למצוא דרך חלופית”. היא מוסיפה כי כדאי מאוד לחשוב על המימון הראשוני, מכיוון שלוקח זמן רב עד שהעסק מצליח להחזיק את עצמו, “והכי חשוב – אמונה, נחישות וסבלנות, וכמובן – כל הזמן לעשות, ליזום ולחדש”.
