20 נשים מקיבוצי האזור – רובן אימהות לילדים קטנים, כל אחת מהן נושאת עמה סיפור אישי טרגי משבעה באוקטובר, וכולן חולקות את הצורך לבחון מחדש את דרכן המקצועית ולהתאים אותה למציאות החדשה – לקחו חלק במחזור הראשון של תוכנית פרו וומן ריסטרט (ProWoman Restart), מיזם של עמותת ProWoman הפועלת לקידום נשים לתפקידי מפתח במשק הישראלי.
התוכנית, שנולדה מתוך צורך שעלה מהשטח, מלווה נשים מהעוטף המבקשות לשנות כיוון תעסוקתי בעקבות אותה שבת שחורה. המחזור הראשון התקיים לפני כחצי שנה (נובמבר 2024-ינואר 2025) בשער הנגב ולאחר סיומו יצא לדרך שלב נוסף עם פתיחת שתי תוכניות חדשות בנות עשרה מפגשים: אחת במועצה האזורית שדות נגב שמתחילה מחר (ד’) ועוד אחת מחוץ לגבולות העוטף – שהחלה ב-28 באפריל במועצה האזורית מטה אשר שבצפון.
“היו מפגשים שיצאתי מהם ולא הפסקתי לדבר עליהם שבועות. הייתה אווירה של ‘תחלמי הכי גבוה ואל תפחדי, שום דבר לא יעצור אותך – לא זה שאת אישה, לא זה שאת אימא, ולא זה שעברת טראומה“
המחזור הראשון שהתקיים במרכז הקליקה בשער הנגב – מרחב עבודה משותף ליזמים ויוזמות מהאזור – כלל שמונה מפגשים עם הרצאות של נשים מובילות בתחומן לצד סדנאות מעשיות, כמו למשל סטוריטלינג עסקי, “נשים וכסף” ופסיכולוגיה חיובית – שהעניקו למשתתפות כלים להתנהלות כלכלית נכונה, לחיפוש עבודה ולקידום יוזמה קיימת. בסיום התוכנית, כל משתתפת קיבלה ליווי תעסוקתי אישי מטעם ארגון 710, כחלק משיתוף פעולה עם ProWoman.
“לא הצלחתי לחזור להיות מי שהייתי בעבודה”, מספרת נורית ישורון פולונסקי מקיבוץ אור הנר, משתתפת בתוכנית. “לפני שבעה באוקטובר הייתי סוכנת מכירות שטח, אבל מאז אותו יום לא הצלחתי לחזור לעבודה כמו שהייתי רגילה”.
משתתפת נוספת, תושבת קיבוץ זיקים, מספרת על תחושותיה מאז חזרתה לקיבוץ: “התחלתי מסע של שיקום, לאסוף את השברים בבית ולמיין דברים, כל הזמן עם הרגשה של חוסר שקט. הרעשים לא פסקו והחשש הביטחוני היה כל הזמן ברקע. הרגשתי לא רגועה, פחדתי להשאיר את הילדים לבד ולצאת לעבודה”.
“אני מנהלת איכות ורגולציה בחברה הרבה שנים”, מספרת משתתפת נוספת. “אך מאז שהמתיחות חזרה הרגשתי מבולבלת, לא בטוחה אם אני רוצה להישאר, ושהעבודה מלחיצה אותי. פתאום כל מה שעשיתי פעם בקלות, עכשיו לא בא לי בכלל”.
“כולנו הצלחנו במשימה”
“המפגש הראשון בתוכנית היה לי כמו איזו פצצת תאורה”, מספרת משתתפת בתוכנית. “האווירה הייתה מאוד טובה, והיה לי כיף להכיר את הבנות ממקום מאוד חשוף ואינטימי. הייתה שם המון אהבה – רק מעצם זה שחווינו יחד את השבעה באוקטובר, כל אחת בדרך שלה. וגם התכנים – היו מפגשים שיצאתי מהם ולא הפסקתי לדבר עליהם שבועות. הייתה אווירה של ‘תחלמי הכי גבוה ואל תפחדי, שום דבר לא יעצור אותך – לא זה שאת אישה, לא זה שאת אימא, ולא זה שעברת טראומה”.
ישורון פולנסקי מוסיפה: “בתחילת המפגשים יש את פינת ‘מה הקטע שלי’ – כל אחת מספרת בשתי דקות מי היא, מה החזון שלה, ומה היא רוצה בחיים. זה נשמע פשוט, אבל בפועל זה היה מאוד קשה. בסוף כולנו הצלחנו במשימה. אני מרגישה שמאז שבעה באוקטובר, אם פעם עבדתי בשביל הכסף ועשיתי לא מעט כסף בחיים, היום חסרה לי השליחות, הערך המוסף, החברתיות – ועם התוכנית אני מצליחה לדייק את זה”.
“אחד הדברים שהכי עזרו לי לדייק את עצמי היה הסיפור האישי של אחת המרצות. בסוף ההרצאה שלה היא אמרה משפט שנחרט בי עמוק: ‘אל תוותרי על עצמך, תמיד תזכרי שכשטוב לך – טוב לכל הבית'”
“נחשפתי בתוכנית לתכנים מדהימים לנשים מעוררות השראה, ובכל תוכן מצאתי חלק מעצמי”, מחזקת את דבריה משתתפת נוספת. “אחד הדברים שהכי עזרו לי לדייק את עצמי היה הסיפור האישי של אחת המרצות. בסוף ההרצאה שלה היא אמרה משפט שנחרט בי עמוק: ‘אל תוותרי על עצמך, תמיד תזכרי שכשטוב לך – טוב לכל הבית'”.
מאור ביצ’קוב, מנהלת התוכנית, מסכמת: “אני מאמינה גדולה בקשר שבין תעסוקה משמעותית לשיקום נפשי, להתפתחות אישית ולתחושת משמעות. היה לנו מאוד חשוב לא לבוא עם תוכנית מוכנה מראש, אלא ליצור שותפויות מקומיות עם נשים שמכירות הכי טוב את הצרכים של תושבות האזור. התוכנית מרגשת אותי מאוד, ואני חושבת שכל מי שזוכה לקחת בה חלק עוברת מסע עם עצמה – היא נזכרת בכוחות שלה, בכישרונות שלה, בחלומות שהיו לה לפני המלחמה, וגם באלה שנולדו בעקבותיה. ובעיקר – היא לומדת לדייק את עצמה מבחינה מקצועית”.
