במקום שבו המציאות התערערה בשבעה באוקטובר, צומחים מחדש עסקים קטנים שמחזירים חיים לאזור. מקומות שמציעים הרבה יותר מאוכל או שתייה – מרחב לנשום ולהתחבר חזרה. כל אחד מהמקומות הללו הוא עדות לחוסן, נחישות ולאמונה שבין ההריסות יש מקום לצמיחה.
מערכת “ספירלה” יצאה לפגוש חלק מאותם בעלי העסקים, ודיברה איתם על הרגעים הקשים, על האתגרים שניצבים בפניהם, ועל האמונה בחלום – בניסיון להבין מאין הם שואבים את התקווה לקום כל בוקר לעסק ולא לוותר עליו.
פגשנו את עופר ליברמן, הבעלים של “ארגמן” בקיבוץ ניר עם, בר יין אינטימי שהפך למוקד מפגש קהילתי שמחבר בין אנשים דרך יין, אוכל ושיחה; את יואב רוזן מ”הפונדק”, פיצרייה שנולדה בחצר הבית בניר עקיבא מתוך אהבה לבצק ולאדמה ומציעה אירוח באווירה כפרית חמה.
שוחחנו גם עם את עמיאור גואטה ממסעדת “סוואג” בשדרות, שמביאה סטנדרט קולינרי גבוה ומשקפת את האומץ לחלום גם בדרום; את אסף גבאי מיקב “גלאי” בניר עקיבא, שפותח את שעריו לאנשים המחפשים רגע של שקט עם כוס יין בנחלה פסטורלית; ואת אלה דגן מפאב “הרסק”, שהוקם על ידי זוג מקומיים בשדרות, ומשלב מוזיקה, אוכל ואינטימיות.
מתי פתחתם את העסק מחדש?
“פתחתי את העסק בחזרה כשבועיים אחרי תחילת המלחמה, אבל זה לא עבד”, מספר יואב רוזן, הבעלים של “הפונדק” בניר עקיבא. “היו המון אנשים שיצאו מפה למילואים וכיתות כוננות, כך שזה לא הצליח להתרומם”. גם עמיאור גואטה, הבעלים של “סוואג'” בשדרות, משתף באתגרים: “לא הייתה ברירה. ראיתי שהתושבים מתחילים לחזור בזמן הזה, והיה חייב להחזיר את המקום לקדמותו, אז החלטתי לפתוח גם אם תהיה עבודה או לא. כל העובדים היו מפונים והרבה מהציוד שלנו נזרק לפח”.
“הרעיון של המקום שלנו הוא לצמוח מתוך הקושי, זו בדיוק הסיבה שפתחנו אותו – כדי שימשיכו להיות כאן חיי לילה, ויהיה מקום לסטודנטים להגיע וליהנות“
המהירים ביותר מבין המרואיינים לשוב לפעילות היו יקב “ארגמן”, כבר בדצמבר 2023 – כחודשיים בלבד לאחר הטבח: “פתחתי את העסק למרות שידעתי שבקושי יגיעו אנשים, אבל העדפתי שגם אם יגיעו אחד או שניים מהאזור שרוצים לנקות את הראש – אני בשבילם”, מספר עופר ליברמן, הבעלים של המקום. “הגיעו המון חיילים מהאזור, ועשינו כמה מסיבות סיום של יחידות ששירתו באזור שלנו”.
חלק מהעסקים, כמו פאב “הרסק” בשדרות, נפתחו ממש בזמן הלחימה. “המקום הזה היה ‘פאב שדרות’ במשך 15 שנה, וכשהמלחמה פרצה הוא נסגר. אני והשותף שלי, עידן, החלטנו לשקם את המקום ולפתוח אחד חדש”, מספרת אלה, בעלת המקום. “הרעיון של המקום שלנו הוא לצמוח מתוך הקושי, זו בדיוק הסיבה שפתחנו אותו – כדי שימשיכו להיות כאן חיי לילה, ויהיה מקום לסטודנטים להגיע וליהנות. המטרה הייתה להרים את המקום בחזרה”.
האם העסק נפגע כלכלית?
יואב, “הפונדק”: “כן. האמת שכיום הגענו למצב לא כל כך טוב, וקשה לי להתנהל. אני מחפש כיוונים של לעבוד בתור שכיר”.
עמיאור, “סוואג”: “אמנם חזרנו לעבוד, אבל מבחינת ההכנסות לא חזרנו לאותו המצב שהיה לפני. שילמנו שכירות ואת כל ההוצאות גם כשהמקום היה סגור”.
עופר ליברמן, “ארגמן”: “העסק אכן נפגע, לא פשוט למדוד את זה – כי פתחנו את העסק רק שנה לפי תחילת המלחמה, ואחר כך אנשים מאוד פחדו להגיע לאזור”.
אלה, פאב “הרסק”: “פתחנו את העסק בזמן המלחמה, ולקחנו בחשבון שאנחנו תחת פגיעה ממושכת, אבל זה לא שהיינו קיימים עוד לפני המלחמה והכל השתנה – נכנסנו לעסק בתוך המציאות הזאת. כמובן שהמלחמה גרמה לכך שיהיו פחות אנשים גם מהקיבוצים שנפגעו ופונו, וזה מאתגר”.
אתם מצליחים להשתקם או שהמצב עוד רחוק מלהתאזן?
יואב, “הפונדק”: “אני לא אגיד שממש הצלחנו, עברנו תקופה מאוד קשה ולא קיבלנו איזשהו פיצוי, אלא רק סכום מגוחך”.
עופר: “אנחנו עדיין בתהליכי שיקום, צריך הרבה סבלנות ומוטיבציה ולשדר אופטימיות בסוף זה מה שאנחנו צריכים”
עמיאור מ”סוואג'” אופטימי יותר, ורואה את התמיכה האזרחית כמקור סיוע בשיקום: “הייתה תנועה מאוד גדולה של חיילים ואנשים שבאו לבקר בעוטף, ראינו עד היום המון תמיכה. הרבה אנשים מגיעים מכל הארץ לפרגן לעסקים בשדרות”.
אסף, יקב ‘גלאי’: “כמובן שספגנו הפסדים וזה לא מצב רגיל, לא הייתה לנו ברירה. אנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה והמצב הקיים טוב יותר מכלום”.
“סיימנו קורונה, עוד לא התאוששנו ממנה – ואז הגיעה המלחמה, ויש לה את ההשלכות שלה על המצב הכלכלי, וזה השפיע גם עלינו. קיבלנו פיצוי מינורי, לא סופרים אותנו”
עופר, “ארגמן”: “אנחנו עדיין בתהליכי שיקום, צריך הרבה סבלנות ומוטיבציה ולשדר אופטימיות בסוף זה מה שאנחנו צריכים”.
אלה, “הרסק”: “אנחנו ממש משתדלים להביא תרבות, לעשות מסיבות, הופעות ולשמוח כמה שאפשר. יש לנו מבצעים לסטודנטים ואנחנו מנסים להיות כמה שיותר נגישים במחיר. רוב העובדים שלנו הם גם סטודנטים מספיר”.
האם אתם מרגישים שחזרתם למצב הקודם מבחינת ההכנסות?
יואב, “הפונדק”: “לא, ממש לא. אנחנו רחוקים משם”.
אסף, “גלאי”: “אנחנו מושכים פרק זמן ארוך מאוד במצב הנוכחי כמו רבים מהעסקים, אנשים לא תמיד היו באזור הזה במצב של לבוא ולבלות. סיימנו קורונה, עוד לא התאוששנו ממנה – ואז הגיעה המלחמה, ויש לה את ההשלכות שלה על המצב הכלכלי, וזה השפיע גם עלינו. קיבלנו פיצוי מינורי, לא סופרים אותנו. יש תחושה שרק מקשים עלינו – וזה יותר גרוע מלהיות בלי כסף – זה לדעת שאתה פשוט תחנת רוח אטומה ללא שום סיוע”.
כיום יש תחושה של יציבות, או שחוסר הוודאות נמשך?
יואב, “הפונדק”: “יש ימים שפעיל וממש סבבה, ויש ימים שלא – אף פעם אין לדעת. יציבות זו ממש לא ההגדרה”
אסף, “גלאי”: “אנחנו מרגישים חוסר וודאות מוחלט, ויותר מזה – אנחנו עוד מעט סוגרים שנתיים ולא רואים את הסוף, הכול יכול להשתנות פה כל רגע. בתחילת המלחמה עוד היינו קצת אופטימיים מתוך ידיעה שזה עוד יסתיים, אבל כרגע אין שום אופטימיות ויש אי וודאות אחת גדולה שלא רואים את הסוף שלה כרגע”.
עמיאור, “סוואג'”: “אין תחושה של יציבות בשדרות, כבר קרו מצבים שהיה צבע אדום ופשוט סגרתי את העסק. בשדרות אף אחד לא יודע מה יהיה מחר, פשוט פותחים את העסק ומה שיהיה יהיה”.
עופר, “ארגמן”: “עדיין מרגישים חוסר יציבות, אבל זה מאוד תלוי בהתעצמות הלחימה ברצועת עזה, וזה ברמה של ימים ארוכים”.
“אתה באמת לא יודע מה יהיה מחר, ואתה אומר וואלה – יכול להיות שכל מה שעשיתי ייזרק”
מה נותן לכם את הכוח להמשיך?
יואב, “הפונדק”: “אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, זה מקום שבניתי ואני מאוד קשור אליו. אני אוהב את העבודה, את הפיצות ואת האנשים שמגיעים. אני נהנה מזה, וזה מה שנותן לי את הכוח”.
אסף, “גלאי”: “תראי, לזרוק את הכול לפח זה דבר שאף אחד מאתנו לא היה רוצה, שעם המציאות מסביב – אתה תמיד בתחושה שיכול להיות שיום אחד המציאות תכפה את זה עליך, ואז נשאלת השאלה האם עדיף להיות אדון לגורלך. אתה באמת לא יודע מה יהיה מחר, ואתה אומר וואלה – יכול להיות שכל מה שעשיתי ייזרק”.
עמיאור, “סוואג'”: “אני מאוד אוהב את העיר הזאת וצריך להמשיך ולא לפחד. אני עצמאי ואין לי באמת ברירה – אני צריך להביא פרנסה הביתה, צריך להרים את הראש ולהתמודד. ידענו מראש שזה מה שיהיה כשפותחים עסק בשדרות. זה המצב ועם זה ננצח”.
עופר, “ארגמן”: “אני מאוד אוהב את המקום ואת העסק עצמו, אני מרגיש שליחות – כי בסופו של דבר אני מאוד רוצה שהאזור שלנו יחזור לפרוח, להיות מה שהיה, וחלק מזה – זה להפעיל את העסק באזור, כדי שאנשים באמת יוכלו להגיע וליהנות עם כל הקושי של התקופה שאנו חווים”.
אלה, “הרסק”: “המטרה העיקרית של המקום הזה הוא לשמר פה משהו שהמלחמה לקחה מאתנו, וזה את חיי הלילה והבילוי”.
מה החלום שלכם לעסק בשנים הקרובות?
יואב, “הפונדק”: “החלום שלי זה שהעסק יחזור לעבוד, שנמשיך לעשות הופעות. הייתה הרגשה שהקהילה באזור הייתה זקוקה לזה. מקווה שתיגמר המלחמה ונחזור להיות מדינה נורמלית שבה עסקים יכולים לממש את עצמם”.
אסף, “גלאי”: “שיתאפשר מצב שנוכל להמשיך לחיות כאן בכיף, בשפיות, ברוגע כלכלי, ולא בטירוף שיש כאן. שהשפיות תהיה מנת חלקנו”.
עמיאור, “סוואג'”: “מאחל לנו שהעסק ימשיך לצמוח, שנתפרנס בכבוד. אנחנו מאוד משקיעים בעסק הזה מכל הבחינות ותמיד חושבים איך לשדרג ולתת מענה ראוי לכל אחד”.
עופר, “ארגמן”: “החלום שלי זה שהעסק הזה יעלה את המודעות של יין באזור, גם שאני אישית אוכל להתפרנס ממנו, אבל הכי חשוב – זה שאני אהנה ממנו, כי פתחתי אותו כדי ליהנות. מטרת העל של העסק הזה היא לחבר בין יין ואנשים”.
אלה, “הרסק”: “אנחנו מקווים שיהיו פה הרבה אנשים מחייכים, ולא מפחדים ורצים כל רגע לממ”ד”.
