יום הזיכרון לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה, צוין אתמול (א’, 5.6) לצד חגיגות יום ירושלים. 4,000 גברים, נשים, ילדים וטף שלא שרדו את המסע רצוף התלאות וקיפחו את חייהם בדרכם לארץ המובטחת. אין זה מקרי ששני האירועים הללו מתרחשים במקביל. סיפורי העלייה הקשים של משפחות שאיבדו את יקיריהם במהלך המסע המפרך דרך מדבריות סודן קשורים בקשר עמוק לכיסופים שחוו יהודי אתיופיה לירושלים טרם עלייתם ארצה. הם מתו בדרכם למקום שעליו חלמו במשך שנים, דורות על גבי דורות. “זה חלק ממני, בתור בת הקהילה שצריכה לספר את הסיפור של ההורים שלנו והמשפחה בכלל”, אומרת אובלו סמעון, מנהלת מועדון בני נוער ‘אפיקי אור’ בשדרות, וממארגנות הטקס. “אנחנו בסופו של דבר חברה אחת. כדי שניצור את החיבור הזה בינינו, אנחנו צריכים להכיר אחד את השנייה, ולהכיר את הסיפורים”.
במסגרת פסטיבל קולנוע דרום התקיים בסינמטק שדרות טקס זיכרון לזכר הנספים, בשיתוף יחידת הנוער העירונית ומרכז עצמאות ובמעמד ראש עיריית שדרות אלון דוידי והרב הקהילתי. לאחר הטקס הוקרן הסרט “חלום ירושלים” של הבמאי הדוקומנטרי מני אליאס, המתעד בצורה מרגשת ויוצאת דופן את סיפורי העלייה של חמש משפחות מהקהילה האתיופית, שעלו ארצה דרך סודן. “בהתחלה חיפשנו בקהילה אנשים שאיבדו את הקרובים שלהם במסע, הסתובבנו בכל הארץ מעפולה ועד באר שבע, עד שמצאנו את המשפחות האלה”, אומר אליאס, שעבד על הסרט במשך שלוש שנים. “רצינו להתמקד בסיפורים בודדים ולא בהמון סיפורים, כי ברגע שעושים כך, זה הופך את הסיפורים לסיפורי עומק ולא רוחב”.
המשפחות השונות בסרט מביעות ביקורת כנה על החיים בישראל, בעקבות ההקרבה ובכלל האבדות הגדולות שנאלצו לשאת. הזיכרונות שלא עוזבים אותם עד היום, גורמים להם להרהר על השאלה, האם בכלל כל המסע הזה היה שווה. “כשאני בוכה לבד וחושבת על כל אלה שמתו, כמה טוב היה, אם היה אפשר, להחזיר את הגלגל לאחור. איזה עולם זה יכול היה להיות. הם היו חיים, הם היו גדלים, הם היו יולדים ילדים”, מספרת בכאב ובדמעות אחת המרואיינות בסרט.
“זה תמיד היה הסיפור של אנשי המוסד ‘שעשו, הצילו, הביאו את יהודי אתיופיה’, ותמיד ידעתי שזה לא נכון. זאת אומרת, זה נכון, אבל זה חלק כל כך קטן לעומת המסע הכל כך גדול, של אנשים שעזבו את הכפרים שלהם בשביל להגיע לירושלים”, אומר אליאס, “המטרה שלי בסרט היא לספר את הסיפור האמיתי. כל אחד ששומע את הסיפורים האלה מרגיש את רגשי האשמה ואומר ‘לא ידענו’, בעיקר אנשים לא מהקהילה”.
אולם הסינמטק שהתמלא במהרה עד אפס מקום, הצריך ממפיקי הפסטיבל להקרין את הסרט במקביל באולם נוסף. בסיום הסרט אף צופה לא נשאר אדיש. “אני חושב שגם הטקס וגם הסרט היו מאוד מרגשים”, אומר עומר גיגי מאשקלון, שהדריך בעבר בני נוער בשדרות והגיע במיוחד לטקס. “אני מקווה שיותר ויותר אנשים ישמעו וייחשפו לסיפורים האלה, זה חלק מכל המורשת של כולנו בתור יהודים, גם אם אני לבן וגם אם אני שחור”.
ראש עיריית שדרות אלון דוידי, שפיאר ושיבח את פועלם ואת מעורבותם של בני הקהילה בעיר, שיתף וחשף לראשונה את תוכניותיה של העירייה לעתיד הקרב ובא: “ביום חשוב ומשמעותי זה, החלטתי להודיע לכם על הקמת אנדרטה לזכר הנספים, שלא זכו להגיע לארץ ישראל. אנדרטה זו תסמל את גבורת העולים, את האומץ לעמוד אל מול הקשיים ואת ההוקרה של העיר שדרות שזכתה לחבק את הקהילה המיוחדת הזו לחיקה. להיות מושפעת ממנה ולספוג את ערכיה הציוניים”.
צילום: ראובן בן לולו
בתמונה הראשית: יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לירושלים. צילום: ראובן בן לולו
