שלוש שנים אחרי מותו הטראגי של רון עובד ז"ל, בתאונה מחרידה שאירעה במהלך יום גיבוש לחטיבת הצנחנים, רוחו עדיין ממשיכה להעניק השראה לכל מי שזכה להכיר אותו - ולרבים ששמעו על סיפור חייו רק לאחר שנהרג. רון גדל והתחנך בקיבוץ פלמחים, וכשהתקרב מועד הגיוס הח ...
“זו הרגשה טובה לדעת שעוד מישהו הגיע לבית העלמין. זה מוסיף חיים למקום שאין בו חיים”
הסיפור הזה מתחיל בטרגדיה. "בן של חברה שלי שם קץ לחייו לפני כשנתיים וחצי", נזכרת חוי ארנפלד. "לאבד מישהו ועוד בנסיבות כאלו זה איום ונורא. בסוף השבעה אני זוכרת שניסיתי לחשוב איך נוכל להמשיך ולתמוך בחברתי ובמשפחתה מרחוק. אז החלטנו להכין אבנים עם מסרים ש ...
אחרי שעבר ניסיון פיגוע בצבא, השכול המשפחתי של יניב מאירי קיבל משמעות חדשה
כל השנים היה יניב מאירי עולה ביום הזיכרון לקבר אחיו של סבתו, שנפל במלחמת יום הכיפורים, ושומע סיפורים. אך כשהיה בקורס מפקדים וחווה ניסיון פיגוע, הוא מספר, השתנתה תפיסתו על יום הזיכרון
גיבור מהיום שבו נולד: לירן תמך כל חייו בהוריו החירשים, והתעקש להתגייס לקרבי
"לירן היה גיבור גדול מהיום שבו הוא נולד", מספר שמעון סיבוני, חברו הטוב של סמל ראשון לירן בנאי. לפני 13 שנים נפל לירן לאחר שנפצע קשה בפיצוץ מטען חבלה בפעילות מבצעית שגרתית, אך חברו מעיד שהוא היה גיבור לא רק במובן הצבאי. לירן נולד להורים חירשים, גילה ו ...
“בתור חברה של הרוג במלחמה אין לי במה. אני תמיד צריכה לגנוב מכל מיני במות”
מכללת ספיר ציינה אתמול (שלישי) את ערב את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה בטקס שהתקיים באודיטוריום של המכללה, ושודר גם בעמוד הפייסבוק של המכללה. בטקס נכחו כ-150 אנשים, תוך שמירה על הנחיות ומגבלות הקורונה. "השנה החלטנו להשמיע בטקס את ...
על שמו: איך זה מרגיש להיקרא על שם חלל צה”ל?
גל וייסברג ז”ל, טייס קרב שנפל במהלך אימון מטוסים, כתב צוואה חריגה ובה ביקש לקרוא לילדים על שמו. אחיינו אמנם לא זכה להכיר אותו אבל זכה בשם בעל משמעות
“לנצח אחי”: אחים שכולים מספרים על אובדן יקיריהם
“להיות אח שכול זה לחשוב עליו כל הזמן… זה להישבר, ולזכור שהוא תמיד דוחף קדימה” – אחיו של ברק דגורקר ז”ל ואחותו של עוז בן מאיר ז”ל מספרים על החיים שאחרי
“ברגע שנטפל באופן שווה בכל סוגי השכול תיבנה חברה בריאה יותר”
השכול הוא נושא שממעטים לדבר עליו, בטח בישראל. פרופסור אורית נוטמן-שורץ, יו”ר המועצה לעבודה סוציאלית בישראל, מספרת על היררכיית השכול שהחלה בשנות ה-50 ומחזיקה עד היום
לזכרם של החברים של אבא
ב”אסון צור השני” נהרגו 60 חיילים. זה היה יכול להיות 61, אם המוות לא היה מסתפק בלנשוף בעורפו של אבא שלי
יום הזיכרון מיועד גם לאלה שראו את המוות ונותרו בחיים
השכול הצבאי הישראלי לא נוגע רק בחיילים ובחיילות שנהרגו, אלא גם באלה שמתמודדים עם פציעות גופניות ונפשיות. אבא שלי הוא פצוע צה”ל והייתי רוצה מציאות אחרת עבורו // טור אישי