כשריטה פלוט, רואה שלמישהו אחר אין, היא לא מצליחה להמשיך הלאה מבלי לעזור לו. “התפישה שלי בחיים היא שאם לי יש ולאחר אין, אני לא אצליח לשמוח. אני חייבת לחלוק”, פלוט, בת 26 מבאר שבע וסטודנטית במכללת ספיר, מנהלת את קבוצת הפייסבוק “באר שבע תורמת“, שמונה כיום קרוב ל-17 אלף חברים. יום המעשים הטובים שיחול מחר לא ישנה הרבה לפלוט, שהפכה את תפישת החיים למטרה, ובשנתיים האחרונות מקדישה את רוב זמנה להתנדבות ונתינה. “דרך הקבוצה אנחנו בעיקר עוסקים בחלוקה למשפחות נזקקות. אני עושה את זה בצורה עצמאית לגמרי”, מסבירה פלוט.
אל המשפחות הנזקקות מגיעה פלוט דרך רשימות של משרד הרווחה וגם רשימות שהיא עצמה אספה במהלך הזמן. היא מלווה אותן במשך חודשים, אוספת אותן ומצליחה לגייס מתנדבים שישפצו, יצבעו ויסדרו את מה שרק צריך. “אני עוזרת למשפחות שרוצות לעזור לעצמן, שאני יכולה לעזור להן. זה יכול להיות בלמלא את המקרר באוכל, בלתת בגדים לילדים או אפילו בניקיון הבית”, מספרת פלוט.
פלוט היא לא היחידה. בקבוצת הפייסבוק אותה היא מנהלת ישנם עוד רבים שעוזרים, תומכים ומלווים משפחות נזקקות, מארגנים אירועים לילדים ומנסים לשמח בכל דרך שיוכלו. רותם איפרגן, בת 25 מאשקלון וסטודנטית לפסיכולוגיה במכללת אחווה, מספרת גם היא על מקומה המרכזי של ההתנדבות בחייה, “אני בקבוצה שנקראת גשם של מעשים טובים, הצטרפתי לפני שנה וחצי. הפעילות העיקרית שלנו היא ללכת לבתי חולים ולשמח את החולים. אנחנו מבקרים בכל יום שישי בבתי החולים עם תחפושות, בלונים וממתקים ובמיוחד במחלקות הילדים”, משתפת איפרגן ומוסיפה: “זה לגמרי לנשמה. יש ימי שישי שיותר קשה לי להגיע בגלל מבחנים ועבודה, אבל כשאני רואה את הילדים והחיוך שלהם, אני מתמלאת בכוח. הם אלו שנותנים לי כוח לפעמים יותר מאשר אני להם”.
איפרגן מספרת שתקופה ארוכה רצתה להתנדב ושהחליטה לעשות זאת, מצאה את הקבוצה והרגישה שזה בדיוק בשבילה. איפרגן התאהבה בפעילות של הקבוצה, אבל לא רק בה. “את החבר שלי בשנה וחצי האחרונות הכרתי בקבוצת “גשם של מעשים טובים”, קוראים לו אור. הוא אחד המנהלים בקבוצה, החלטתי לבוא להתנדב ומצאתי אהבה”, משתפת איפרגן בחיוך רחב.
אושרית חדד, אם לשישה מבאר שבע, לא מצליחה לדמיין את חייה בלי ההתנדבות למען המעשים הטובים, “כשאני נרתמת למען משהו אני עושה הפקה ענקית. לפעמים המשפחה מרימה גבה ולא מבינה, אבל שהם רואים את האירוע בסוף ואת האושר הגדול הם מבינים שזה שווה את הכל”. חדד היא ליצנית במקצועה, ובשנים האחרונות מתנדבת כליצנית רפואית בבית החולים סורוקה. “כשאני נכנסת למשפחה שאין לה אני לא לוקחת תשלום, לא מסוגלת. השכר שלי הוא ההתנדבות, התרומה והאושר של הילדים”, היא משתפת, “לאחרונה ליוויתי ילד עם ניוון שרירים והרמתי עבורו אירוע ענק על כל מה שהוא רק יכל לחלום עליו, זה ממלא אותי”, מספרת חדד.
בשנה האחרונה ליוותה חדד כיתה של ילדים מעוטי יכולת בשכונה ד’ בבאר שבע. את התשלום התאימה עבור המשפחה ובחלק מהמקרים גם ויתרה על התשלום, “היתה ילדה שניגשה אליי ואמרה לי שאמא שלה נפטרה ולכן היא לא יכולה לחגוג יום הולדת, יום למחרת אותה ילדה חגגה את יום הולדתה בענק. אני הבטחתי שאחגוג לכל הילדים בכיתה וגם היא זכתה ליום הולדת מושלם”, מספרת חדד.
אבי ורווית אפנגר בעלי עסק להפקת אירועים בבאר שבע, והורים לשלושה, החליטו גם הם להתנדב. הם משמשים כליצנים רפואיים ובין לבין מפיקים אירועים ותורמים אביזרים עבור ילדים מעוטי יכולת. הם משתדלים בכל שבוע להקים אירוע עבור ילדים שמגיעים ממצב סוציו-אקונומי נמוך. “אנחנו עושים אירועים, מתנדבים כליצנים רפואיים ותורמים לכל אירוע שאנחנו יכולים לקחת בו חלק, זה חלק מהמהות שלנו, הצוות הרפואי מכיר אותנו וגם הילדים”, מספר אבי.
החוויות לא תמיד קלות עבור המתנדבים, אך בסוף הליווי התוצאות תמיד מעלות חיוך לדבריהם. פלוט מספרת כי במשך השנתיים בהן היא מתנדבת, משפחה אחת זכורה לה במיוחד, “אספתי אותם ממש מבית שנראה כמו מזבלה והיום אחרי תקופה ארוכה הם עוברים לבית חדש. מדובר באם חד הורית שלא היה לה כלום ועזרתי לה מאוד, כמו עובדת סוציאלית”, משתפת פלוט. מעבר להיותה מנהלת בקבוצת הפייסבוק, פלוט הקימה יוזמה משל עצמה בו היא מחלקת אוכל חם למשפחות נזקקות בכל יום שישי. איפרגן מספרת שהליווי כולל קשיים רבים ושלאחרונה היא ליוותה ילד בן שלוש וחצי עם סרטן. לפני כמה שבועות הגיעה אליה הבשורה מאמו של הילד, שהוא הבריא. איפרגן אומרת, “אין תחליף לאושר הזה, עם כל הקשיים הרגע הזה שווה הכל”.
