לפני כמה חודשים נפתחה בשדרות מסעדה הודית חדשה. חשבתי לעצמי שזה לא מובן מאליו לפתוח עסק חדש בדרום, ולא במרכז, ועוד בשדרות הידועה במצב הביטחוני הרעוע. אז הצטיידתי בבעלי ההודי, ונסענו לראות מה יש למסעדה הזו להציע.
הגענו בשעת ערב למסעדה. מחברים שאכלו בה כמה ימים לפני, ידענו בערך באיזה אזור היא נמצאת, אבל למרות שבן זוגי שדרותי לקח לנו קצת זמן למצוא אותה. לאחר שהתקשרנו וקיבלנו הכוונה מצאנו את המקום. כך לאט לאט התגלה לנו סוד הקסם של המסעדה – מסעדה שקטה, ביתית, לא צועקת או מנסה להתחרות באחרים, וכובשת בזכות השקט והאופי המיוחד שלה.
הרושם הראשוני היה של מסעדה קטנה וחמימה, סביבה מחצלות עץ התוחמות אותה, מוזיקה הודית שקטה ורגועה ברקע, ובסך הכל אווירה נחמדה של הודו. מבחינת מקומות ישיבה – יש את האפשרות האותנטית של ישיבה בתוך המסעדה בשולחנות נמוכים מסורתיים, ויש אפשרות לשבת מחוץ למסעדה בשולחנות וכיסאות רגילים. מכיוון שמזג האוויר היה נעים, ובן זוגי הוא בגובה 1.80, בחרנו לשבת בחוץ.
קיבלנו מהמלצרית את התפריט, שכרגע הוא תפריט הרצה, אך עדיין המבחר בו יחסית גדול. בגלל שהתפריט בהרצה עדיין אין מנות ראשונות, אז עברנו להסתכל על המנות העיקריות המוצעות. הגענו רעבים אז זאת היתה הבחירה שלנו:
- מנת הטאלי המסורתית המורכבת מאורז בסמטי עם זרעי כמון קלויים, דאל (תבשיל עדשים), אלו מטר – תבשיל תפוחי אדמה ואפונה, וסאבג’י (תבשיל ירקות) – 35 שקל.
- אורז ביריאני – אורז בסמטי מוקפץ עם ירקות, קשיו וצימוקים – 27 שקל.
- צ’אפאטי (2.5 שקל ליחידה, והסועד בוחר בכמה הוא מעוניין).
המנות הגיעו די מהר. תחילה הגיעה מנת הטאלי יחד עם הצ’אפאטי, ואחריה הגיע המנה של האורז הביריאני. מבחינת הנראות, המנה נראית כמנה הודית מסורתית המוגשת במגש כסוף עם קעריות מעוטרות. למרות שבתחילה היה נראה לי שמנת הטאלי שבחרנו לאכול יחד היא די קטנה, בסופו של דבר, ויחד עם הצ’אפאטי והמנה השנייה של אורז, זה הסתבר כבחירה משתלמת.
מנת הטאלי, המורכבת מכמה מנות נפרדות, היתה מאוד טעימה. האורז המוגש בה, שהוא למעשה אורז בסמטי לבן בלי יותר מדי תוספות או תבלינים, היה מאוד טעים בפשטות שלו. גם הדאל (תבשיל העדשים) התגלה כמאוד טעים, ויחד עם הצ’אפאטי זה היה שילוב מנצח. האלו מטאר (תבשיל תפוחי אדמה ואפונה) מבחינה חיצונית היה דומה לאוכל ההודי המסורתי שאני מכירה, בצבעים צהובים בוהקים עקב התבלינים, אבל גם הוא היה מאוד טעים. המנה למעשה מורכבת מארבע מנות שונות, שלכל אחת ואחת מהן יש טעם שונה ודומיננטי משלו, אבל השילוב בין כל המנות ביחד היה מאוד מוצלח לטעמי. את מנת האורז הביריאני אהבתי אבל פחות, כנראה כי התעמקתי יותר במנת הטאלי, אבל כנראה שעל טעם ועל ריח אין מה להתווכח כי בן זוגי אכל אותה ונהנה מאוד.
לקינוח בחרנו במנת הבאנופי (17 שקל), המורכב מבסיס עוגיות חמאה, ריבת חלב ובננות, המוגש עם כדור גלידת וניל. המנה הגיעה עם שתי פרוסות קטנות של הבאנופי, וגם במקרה הזה, למרות שבתחילה היה נראה לי כי המנה קטנה, לאחר פרוסה אחת של בנאופי שבעתי לחלוטין. הקינוח היה טעים מאוד, וגם במקרה הזה היה מורכב מטעמים רבים ושונים ההופכים ביחד למנה מוצלחת.
המחירים במסעדה מאוד נוחים. בעיר המורכבת בין היתר מסטודנטים רבים, ובגלל סמיכותה למכללה, אין ספק שהמחירים מאוד נוחים לציבור הרחב בכלל, ולסטודנטים בפרט. הארוחה כולה עלתה לנו כ-96 שקל, שווה ונוח לכל כיס.
בסך הכל החוויה שלנו מהמסעדה היתה מאוד טובה. אוכל הודי זה אוכל עם סגנון מאוד מסוים, שלא כולם מתחברים אליו. אנחנו ספציפית, מכורח הנסיבות, באנו עם ציפיות מאוד גבוהות, ולא התאכזבנו. האווירה הייתה נעימה וביתית, האוכל היה נפלא וטעים מאוד, והשירות אדיב ומוצלח. השילוב בין כל הדברים יצר חוויית ביקור מאוד נעימה ומהנה. זוהי לא מסעדה שמתאמצת להתחקות אחר המקור, אלא מביאה את המקור תוך התאמתו לקהל הישראלי, והיא עושה עבודה טובה. יצאנו שבעים ומרוצים, ואין ספק כי נגיע לשם שוב לאחר שתסתיים ההרצה לעוד חוויה מוצלחת.
