כוננות מוגברת ביישובי עוטף עזה בעקבות פיצוץ מנהרת הטרור של הג’יהאד האיסלאמי והבטחות הארגון לנקום בישראל. בקיבוץ נחל עוז, המרוחק כקילומטר מגדר הגבול, נחסם הציר הראשי לתנועה ועל התושבים לנסוע בכביש העוקף. בנוסף, הציב הצבא חיילים בכמה עמדות ברחבי הקיבוץ וסטודנטים ותושבים מעידים על תחושת כוננות מוגברת.
בקיבוץ נחל עוז מתגוררים כ-25 סטודנטים, שחלקם מעידים על אורח חיים שגרתי על אף הדריכות המורגשת בקיבוץ, אך כמה מהם מספרים על חשש וחרדות של ממש. שיר רביבו, סטודנטית לתואר בתרבות, יצירה והפקה במכללה, מודה כי היא חוששת מעט ומרגישה את האווירה המתוחה. “יש לי חרדות בנוגע למצב. קשה לי, אבל ידעתי שזאת אפשרות שבאתי לחיות כאן”, היא אומרת ל”ספירלה”. רביבו מוסיפה כי “המחסום אכן משפיע עליי, לילה אחד העדפתי להישאר בשדרות רק כדי לא לעבור במחסום בחושך”. בנוגע לתחושת הביטחון האישי אמרה רביבו כי “כל האפליקציות, האבטחה והחיילים אמורים לתת לנו ביטחון, אבל במקום זה הם מלחיצים אותי יותר, מקווה שהמצב יירגע כי אי אפשר עם הלחץ הזה”. שקד גוט, סטודנטית למינהל ומדיניות ציבורית, מספרת על המתח בו היא חשה. “אני חרדה לביטחון שלי, חייל לא מגן מפני טיל, הוא אולי מגן מפני מחבל, אבל מול טיל אין לו מה לעשות”. לדבריה, “היה עדיף שיירו כבר את הטיל ויגמרו עם זה. אי אפשר עם המתיחות הזאת”.
לעומת גוט ורביבו, סטודנטים אחרים מספרים על אורח חיים רגיל, למרות התדרוך שעברו על ידי צוות החירום הישובי. יונדב גרוסמן, שסיים הקיץ לימודי תקשורת במכללה, אמר כי “אנו מודעים למצב, אך עם זאת אני לא חש שהביטחון האישי שלי לוקה בחסר”. זיו בוקשפן, הלומד לתואר בטכנולוגיות מים, המשיך באותו קו ואמר כי הוא מרגיש בטוח בקיבוץ. לדבריו, “החסימה נעשתה בעקבות התרעות באזור, אז זה מתקבל בהבנה. חיי היום-יום שלי נותרו כפי שהם ללא שינוי מיוחד”. את יערה מני, הלומדת אף היא במסלול טכנולוגיות מים, מטריד משהו אחר. “אני לא חוששת לביטחון שלי, פשוט מפריע לי שצריך לנסוע מדרך ארוכה יותר. החסימה מעכבת לי את הבוקר, יש מלא תנועה של מכוניות ומשאיות. יש פיתולים, זה לא ‘דוך’, זה מציק לי”.
