שבעה ימים מלאו היום (חמישי) למותה של ד”ר יעל לוי-חזן שנהרגה בתאונת דרכים על כביש 431. לוי-חזן התנגשה קלות ברכב אחר, אך בעת שיצאה מהרכב להחליף פרטים עם הנהג, נדרסה למוות על ידי מכונית שעברה במקום. “היא לא הגיעה אפילו לבית החולים, היא נהרגה במקום”, מספרת מי-טל נדלר, משוררת ומרצה במחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללה, שהכירה אותה דרך מסגרות של שירה וספרות.
לוי-חזן קיבלה את הדוקטורט שלה בספרות עברית מאוניברסיטת בן-גוריון רק לפני שנתיים ובתזה שלה בחנה כתיבה נשית על מלחמה בספרות העברית. בנוסף לכך, היא עסקה רבות במגדר, טראומה, מלחמה ותיאוריות פמיניסטיות ולהט”ביות. לוי-חזן היתה מרצה במכללת ספיר ובאוניברסיטה הפתוחה ותרגמה כמה ספרים, ובהם, “איפה תהיו”, ספר שירה של פאט פארקר, משוררת שחורה ולסבית.
לוי-חזן לא הסתפקה במחקר ובלימוד ובחרה להפוך את ההלכה למעשה. “אנשים חוקרים כל מיני דברים אבל הם לא מביאים את זה לשינוי חברתי. היא עשתה את השינויים החברתיים האלה לא רק במחקר אלא גם במשפחה שלה ובסביבה הקרובה שלה”, מתארת נדלר. אחת הדוגמאות המובהקות לכך, הוא הבית הגאה בבאר שבע ובדרום, פרויקט עליו עבדה יחד עם זוגתה, עמרה, והקהילה הגאה בעיר. שעות ספורות לפני התאונה היא עוד זכתה לראות את פתיחתו. “הן חגגו את הפתיחה של הבית הגאה בבאר שבע, שזה הישג מאוד גדול עבורן. יחד עם כל הקהילה הגאה בבאר שבע הם עבדו על זה הרבה. אחרי הפתיחה היא נסעה למרכז כדי לקחת את אמא שלה לבדיקה ואז קרתה התאונה”, מספרת נירית קורמן, מתרגלת במכללה ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון אשר היתה תלמידתה וקולגה של יעל בעשור האחרון.
יעל הלכה לעולמה בגיל 39. היא השאירה מאחוריה בת זוג, עמרה, וילדיהן מעיין בן השלוש וחצי ונורי בת החודש. משפחתה היתה חלק משמעותי מאוד בחייה של יעל, כפי שבאו לידי ביטוי בכתביו של דויד פרץ, מוזיקאי, מפיק ויזם תרבותי המתמקד בסצנת המוזיקה בבאר שבע והדרום. “בכל מקום שבו החיים קרו במלוא עוצמתם הטובה הייתי פוגש אותה לרוב בליווי עמרה ובשנים האחרונות גם עם בנה מעיין”, נכתב בבלוג שלו. “היא היתה מאוד פעילה בקהילה הגאה בבאר שבע. היא ועמרה היו הדמויות המרכזיות ביותר בקהילה שם”, מספרת קורמן. נדלר מספרת שהיא ויעל דיברו רבות על דילמות שקשורות למשפחות לה״טביות. “הרבה פעמים הייתי מתלבטת עם יעל על כל מיני דברים חדשים, להקים משפחה שהיא קצת אחרת, משפחה להט”בית”.
מספידים את יעל לוי-חזן
ביום ראשון נקברה יעל בבית העלמין “מנוחה נכונה” בבאר שבע. פרץ סיפר על כך בבלוג שלו וכתב “בהלוויה של יעל אמש, היה חוסר רצון ברור ובולט של כל הבאים לקבל את מה שנשלם ולא תם בחייה המופלאים”. גם נדלר נכחה בהלוויה והיא סיפרה על נוכחות גדולה של מלווים, לדבריה, “זה די מדהים שהיא נגעה בכל כך הרבה אנשים”. ואכן, ארגונים רבים הספידו את לוי-חזן בפייסבוק וכאבו את מותה, בהם: הבית הגאה בבאר שבע ובדרום, איגי (ארגון נוער גאה), המרכז הגאה, האגודה למען הלהט”ב בישראל, האוניברסיטה הפתוחה וקבוצות פמיניסטיות שונות. הבית הגאה בבאר שבע ובדרום אף סיפק אוטובוס ללוויה ונפתח בשעות הערב על מנת להתאבל עליה יחד.
גם אנשים פרטיים ניצלו את רשת הפייסבוק על מנת להספיד אותה. “בשעה אחת בצהריים השמיים נפלו. הידיעה על מותה של יעל לוי-חזן הרעידה לי את הרגליים ושברה לי את הלב”, כותבת גלית פרץ-שוורץ שעבדה איתה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. במכללת ספיר הוקמה לזכרה פינת הנצחה ליד המחלקה ללימודים רב-תחומיים. ארגון הסגל האקדמי במכללה פרסם דברי הספדה על יעל אותם כתבה ד”ר סיגל רון, לשעבר ראשת המחלקה ללימודים רב-תחומיים. “בספיר היא הוכתרה כ’מרצה מצטיינת'”. קורמן, אשר לימדה איתה במחלקה, סיפרה על יעל שהיא היתה אישה יוצאת דופן. “היא בו בזמן רגישה ועדינה וגם סמכותית ומלאת חוכמה. מה שאפיין אותה במיוחד היה היחס שלה לבני אדם, לזולת, היתה לה רגישות מדהימה גם כלפי הסטודנטים שלה, גם כלפי העמיתים שלה ובכלל לאנשים בחייה. היתה לה אכפתיות עצומה לכל מי שעמד מולה”.
גם הסטודנטים של לוי-חזן ביכו את האבידה וכתבו לזוגתה מכתב אשר משקף את תחושתם. “זכינו להכיר בשבועות האחרונים אישיות מיוחדת ומדהימה, חכמה, אינטליגנטית, נעימה, בעלת יכולת הקשבה לאחר וקבלתו. אדם קצת ביישן ומופנם וזה כל היופי בה. יעל השאירה בנו את התשוקה לשמוע ממנה יותר וללמוד ממנה עוד הרבה”.
