מאת אוסנת ווסאי ורונית פרץ
במדינה בה יש כל כך הרבה עוולות חברתיות וכל כך הרבה חוסר צדק וחוסר אכפתיות, עדיין לא הספקנו לצבור חוסן נפשי ברמה כזו שתתייחס בנונשלנטיות לתאונה, שהתרחשה שלשום (שלישי) בכביש 40. האזרח הדרומי הקטן חסר חשיבות בעיני נבחרי הציבור שלו (שהרוב, לפי הסקרים, הצביע לליכוד), וזה נעשה באופן הכי מוחצן שיש. תאונות דרכים מיותרות כל כך, התרשלות מחפירה וחוסר זהירות מזעזעת הם רק חלק מרשימת האכזבות מממשלת ישראל שבה בחרנו ועוד ממשלות שקדמו לה, בהן לא בחרנו. מגמת ההזנחה המתמשכת בכבישים שבהם אנו נוסעות רוב היום ניכרת לעין ומעלה מיליון סימני שאלה, כמו האם העובדה שאנו נוסעת על 40 קמ”ש כדי שלא יקפוץ לכביש גמל, תן או בעל חיים אחר זו מציאות שהיתה מתרחשת גם במקום שהוא לא אזור הדרום?
אז הנה שוב תאונה, שוב הרוגים ופצועים ושוב גמלים משוטטים בכבישים. לפי נתוני חדשות 2, מאז 2008 ועד 2015 הוגשו 7,151 תלונות במשטרה על אירועים בהם נראו גמלים משוטטים בחופשיות על הכבישים בנגב. בשנים אלו נהרגו ארבעה בני אדם ביותר מ-70 תאונות בהן היו מעורבים בעלי חיים.
בתאונת הדרכים שאירעה השבוע נהרג בן 13 בגלל רשלנות מתמשכת שלא קשורה אליו או להורים שלו. האם יש אי-צדק גדול יותר מזה? על עוד כמה קורבנות נצטרך לקרוא בכותרות העיתונים עד שהצמרת הפוליטית הקלוקלת תבין שיש פה בעיה שמשוועת לפתרון מידי? הבעיה קיימת מזה שנים רבות. ברוב הכבישים בנגב אין מעקים, אין תאורה והגמלים משוחררים בלי שום פיקוח ראוי. התאורה בכביש מאפשרת לראות את הגמלים שמתקרבים לכביש ובכך הנהגים יכולים לנסות לבלום אפילו ברגע האחרון, ולמנוע את התאונה הבאה, וכשאין תאורה – לא ניתן להבחין בגמלים.
כביש מספר 204 בין דימונה לירוחם הוא אחד מאותם הכבישים המסוכנים ביותר בנגב וגובה לא מעט קורבנות מדי שנה. כביש נוסף ומסוכן לא פחות הוא כביש מספר 25 בין דימונה לבאר שבע. למה תושבי הנגב צריכים להשלים עם המצב שבו הכבישים מסוכנים וגובים קורבנות רבים? בשנה האחרונה מתכננים את הרכבת המהירה בין ירושלים לתל אביב והעבודות על הרכבת הקלה בתל אביב נמשכות במרץ, אבל תוכנית שתגרום לאנשים המתגוררים בנגב להגיע הביתה בשלום עדיין לא נראית באופק. לא מעניין את ההורים שנפצעו מי אשם במוות של הבן שלהם, מעניין אותם שהם לא יראו יותר את החיוך שלו. ולמה? כי לחברים בממשלת ישראל לא איכפת מהם כי הם פשוט לא חשובים. הם אזרחים סוג ב’ שפשוט לא גרים במקום הנכון.
