“הפעם כן”. זה מה שאמרתי לעצמי ברגע שעשיתי את הבחירה. זו השנה השלישית והאחרונה של לימודיי בדרום. כל סופ”ש אני בוחר לחזור לבית הוריי דרך הקו המחבר בין קיבוץ מפלסים לנס ציונה שייחקק במוחי לנצח. ברוב הפעמים אני בוחר בכביש 4 לכיוון צפון, כביש יעיל ומהיר אך גם אפור ומשעמם. לעתים, ברגעים בהם אני זקוק להשראה ורוגע, אני בוחר ב-232 הקסום. בכל פעם שאני מחליט לחזור בדרך זו, אני חולף על פני שלט קטן שמסקרן אותי כבר יותר משנתיים – “גבעה 69”. תמיד אני מביט בשלט וממשיך הלאה, וממלמל לעצמי בכל פעם: “אני אעצור שם מתישהו”. בשבוע שעבר, ברגע בו הייתי זקוק להשראה, החלטתי לעצור.
בשנה הראשונה ללימודים, כשהדרכים עוד לא היו ברורות, נעזרתי במכר ותיק ושמו Waze כדי להגיע למכללה. היה זה שילוב של יום גשום ואלגוריתם של אפליקציית ניווט שחשפו אותי לכביש 232. כביש מפותל בעל נוף מרשים שאותו כינתה חברתי ללימודים “שוויצריה הקטנה” וזאת כדי לפאר את הפסטורליות הבלתי נגמרת שמשתקפת ממנו. במרוצת השנים למדנו גם על הבעיות והסכנות של אותו כביש, אבל את זה נשאיר מאחור כרגע.
אז בשיאה של תקופת המבחנים, החלטתי להירגע ולנשום אוויר צח משפלת הארץ. אחרי שבוע קודר במיוחד, הגיחה השמש וסימנה לי את הדרך לפנייה עמומה בין מושב עזרא לקיבוץ ניצנים. משם הסקרנות גברה בקצב סיבובי הגלגלים על כביש העפר. השאלות הפכו לתשובות והעמימות התחלפה בתמונות נהדרות.
למה 69? מצטער לאכזב שאין קשר לתנוחה המפורסמת. המספר מבשר על גובהה של הגבעה – 69 מטרים מעל פני הים. בראש הגבעה ניתן להבחין בשלושה מגדלי מים אותם בנו הבריטים בימי המנדט, באנדרטה לזכר 20 הנופלים בקרב על הגבעה. במלחמת העצמאות שמרו גדוד 51 של חטיבת גבעתי על המקום האסטרטגי מפני הפלישה המצרית. הקרב הקשה הסתיים באבידות מצד כוחותינו וכיבוש מצרי שהסתיים עם סיום המלחמה.
בגבעה היפיפייה תוכלו ליהנות מנופי עצי אורן רבים ולבצע אתנחתא של פיקניק צנוע או סתם קפה או תה על אחד מהשולחנות הפרוסים במקום. לאחר מכן, תוכלו לרדת מהגבעה ולהסתובב ב”יער חסה” השופע בפרחים. למקום תוכלו להגיע בעזרת חברכם Waze אם רק תבקשו ממנו להגיע ל”גבעה 69″. הפנייה לגבעה בגוגל סטריט וויו:
לאחר עצירה קטנה ומרגיעה המשכתי צפונה לכיוון הבית, נהנה מכך שהסקרנות גברה עליי. עכשיו נשאר לחשוב על היעד הבא שעומד להפתיע אותי. גיליתי מקום בזכות יצר הסקרנות, ומצאתי מקום חדש בזכות היסטוריה ישנה.