המחזור הראשון של עונת המשחקים בליגה האנגלית שהחלה באוגוסט הפגיש בין ארסנל לבין האלופה מנצ’סטר סיטי. בהרכב של “התותחנים” הוצב בחור צנום עם תלתלים, בן 19 בלבד, מתיאו גואנדוזי שמו. “מי?” רבים מהצופים שאלו את עצמם. בדקות הראשונות היה ברור לכולם – המעמד גדול עליו. גואנדוזי היה אשם חלקית בשער הראשון שאותו ספגה קבוצתו כי לא שמר מספיק טוב על ראהים סטרלינג, חלוצה הצעיר של מנצ’סטר סיטי. ואולם, ככל שהדקות עברו, גואנדוזי קיבל ביטחון. לא רק שהוא שיפר את המשחק שלו, פתאום היה נדמה כי מדובר בשחקן עם ניסיון של כמה שנים לפחות בליגה הטובה בעולם. הוא כבר לא היה נראה כמו צעיר בן 19 במשחק הבכורה שלו. כמה שבועות לאחר מכן הוא נבחר לשחקן חודש אוגוסט בארסנל והעתיד היה נראה ורוד מתמיד.
מוקדם יותר הקיץ מונה אונאי אמרי למאמנה של ארסנל, אחרי 22 שנים של ארסן ונגר. אמרי החתים את הקשר של נבחרת אורוגוואי לוקאס טוריירה והוא תפס את רוב תשומת הלב של האוהדים. מתחת לרדאר עברה ההחתמה של גואנדוזי בן ה-19 מהליגה השנייה בצרפת תמורת שמונה מיליון אירו. תגובות לא מפרגנות מצד האוהדים לא איחרו לבוא: “שוב מגיע מישהו לא מוכר מהליגה הצרפתית” ו”הנה ונגר חזר”. אוהדי ארסנל נכוו לא מעט בעבר בגלל רכישות כושלות בלשון המעטה, כמו מרואן צ’אמאח ופרנסיס קוקלן. החתמות שחקנים “פוטנציאליים” מצרפת נמאסו עליהם – פרקטיקה שאפיינה את עידן ונגר. לכן, גם הפעם היו מי שתהו אם גואנדוזי יהיה שונה.
https://twitter.com/FCLorient/status/798115517009690624
גואנדוזי נולד ב-14 באפריל 1999 בעיירה פואסי, מרחק 20 דקות נסיעה מפריז, להורים מהגרים ממרוקו. הוא גדל במחלקת הנוער של פריז סן-ז’רמן (פ-ס-ז’) אבל הודח ממנה בגיל 14 בגלל יכולת פושרת. אבל גואנדוזי לא ויתר והרחיק עם הוריו, אחיו ואחותו, למועדון לוריאן בצפון-מערב צרפת, 500 ק”מ מפריז. שם קיבל הסיפור תפנית.
ב”לוריאן” הוא קיבל הזדמנות לשחק בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 17. מאמנו במחלקת הנוער – לואי פרי סיפר באוגוסט לעיתון “אינדיפנדנט“: “בכל פעם שגואנדוזי נבחן בקבוצת גיל בוגרת יותר U-16, U-17, U-19, הוא הוכיח את עצמו. לקח לו מעט זמן להפוך לבוס של הקבוצה”. מהר מאוד הסקאוטים של דורטמונד וטוטנהאם כבר סימנו אותו, ואפילו פ-ס-ז’ רצתה להחזירו לשורותיה, אבל המועדון שבו גואנדוזי רצה לשחק יותר מכל היה ארסנל. הרצון הזה הגיע מצפייה מגיל קטן במשחקים של התותחנים עם סבו, ובצרפתים הרבים ששיחקו במועדון. בראשם פטריק ויירה, שאותו העריץ גואנדוזי הצעיר.
אחרי שנכנס לארסנל החלוצים אלכסנדר לאקז’ט ופייר-אמריק אובמיאנג, דוברי הצרפתית, קיבלו את גואנדוזי כמו את אחיהם הקטן. הם לא נפרדים לרגע באימונים. אבל עם ההשתלבות החברתית הגיעו גם הצרות. בתחילת העונה הצהובון הבריטי “סאן” פרסם תיעוד ממועדון, שבו נראים השחקנים הבכירים של ארסנל, בהם גואנדוזי, שותים אלכוהול ושואפים גז צחוק. גואנדוזי תועד אף מתעלף לכמה שניות אחרי שאיפה של הגז. מארסנל נמסר אז בתגובה שידברו עם השחקנים על המקרה ויעברו איתם על החובות שלהם כנציגי המועדון. למרות השערורייה התקרית נשכחה במהירות, בעיקר בזכות הכושר הטוב שבה הייתה הקבוצה במועד הפרסום – רצף של 22 משחקים ללא הפסד.
https://twitter.com/MatteoGuendouzi/status/1021010949371842560
“ידברו עליו כאחד מהקשרים הטובים באנגליה”
במשאל שנערך בקבוצת הפייסבוק של אוהדי ארסנל בישראל הכוללת כ-4,000 איש, הדעות לגבי גואנדוזי לטובתו. אחרי חצי עונה שני שלישים מהם חושבים שהוא שחקן טוב עם פוטנציאל אדיר, אבל שיש לו עוד לאן להתפתח. כשליש אמרו שהוא שחקן מעולה שיכול להפוך לקשר האחורי הטוב באנגליה. רק אחדים סברו שהוא בינוני, בבחינת “עוד קשר צרפתי שיעבור בארסנל”.
אוריאל דסקל, עיתונאי ספורט בכיר ואוהד ארסנל בעצמו, הסכים עם חלק מתחושותיהם של האוהדים. “הוא נראה כמו מציאה אמיתית בשוק העברות השחקנים”, אמר בשיחה עם ספירלה. “שחקן צעיר שהמקום בקישור של קבוצת פרמיירליג נראה טבעי. הוא בעל מסירות עומק מרשימות, יכולת כדרור סבירה בהחלט ואם ימשיך להשתפר מדי שנה ידברו עליו כאחד מהקשרים הטובים באנגליה. כרגע נראה שהוא מציאה מרשימה של סוון מיסלנטאט – הסקאוט הראשי של ארסנל”.
https://youtu.be/RXQqGgEUGpk
גואנדוזי משחק בתפקיד הקשר האחורי או כאחד מצמד הקשרים במרכז השדה. לפי הציון הממוצע שלו ב-WHO SCORED האופציה האחרונה מתאימה לו יותר; בדירוג הממוצע הוא מקבל 6.71 בקישור האחורי לעומת ציון של 6.95 במרכז השדה. הקלף הגדול ביותר של גואנדוזי הוא המסירות הארוכות וראיית המשחק, דבר שלא תמיד מתבטא במספרים. הוא אמנם כמעט לא מבקיע (שער בודד בליגה האירופית) ולא מבשל, אך המסירות הארוכות שלו מדויקות ופורצות את ההגנות. נוסף על כך, גואנדוזי אומנם עלה רק שמונה מיליון אירו לארסנל, אבל ערכו של השחקן לפי אתר TRANSFER MARKET, מוערך כיום ב-20 מיליון אירו.
אם כי לא כל הנוצץ, זהב. גואנדוזי הופיע ברשימת השחקנים הכי פחות “ברי מזל”. לפי גוף העוסק במחקר סטטיסטי בשוויץ, מטעם המרכז הבינלאומי ללימודי ספורט CIES, ארסנל מפסידה נקודה אחת בממוצע בזמן שגואנדוזי נמצא על הדשא. אך להאשים אותו בזה יהיה טעות משום שההגנה של ארסנל לא נחשבת למבריקה. שלשום (שבת) בהפסד 5:1 לליברפול באנפילד, ההגנה שוב פישלה. ואולי העובדה כי גואנדוזי לא פתח בהרכב השפיעה על התוצאה. גם גואנדוזי לא חף לגמרי מטעויות. “הבעיות העיקריות שלו הן עניין הניסיון והמאבק הגופני. עדיין רואים שאין לו עוצמות גבריות אמיתיות, גם מבחינת טמפרמנט, הוא לפעמים מאבד את עצמו בכעס”.
דוד לואיז החדש
גואנדוזי מזכיר את שחקנה של צ’לסי דויד לואיז, לא רק בזכות רעמת התלתלים הגדולה, אלא גם בזכות ראיית משחק חכמה. גואנדוזי לא מפחד למסור את הכדור רחוק, דוחף קדימה, מתקל נהדר ולא מפחד לבעוט מרחוק. אבל יותר מכל זה יש לו את האופי והלחימה שכל כך היו חסרים לקשרי ארסנל בעידן ונגר המאוחר. הוא לא מפחד לקחת אחריות ולרדת לעזור במשחק ההגנה. על זה דיבר אגדת ארסנל מרטין קיאון בתוכנית MATCH OF THE DAY ברשת “בי-בי-סי”, מיד אחרי ההפסד לסיטי (2-0) במחזור הראשון. “גואנדוזי, הקשר בן ה-19, שיחק בהגנה מדי פעם, אני חושב שהוא אמיץ למדי. לא תמיד הכול הלך לו, אבל הוא הראה אנרגיה טובה והוא הראה שיש לו אופי”.
https://twitter.com/AFCPressWatch2/status/1070495489383165952
במאי 2018 ונגר נפרד מארסנל אחרי 22 שנים ארוכות. מצד אחד, שנים של ניצחונות אדירים ובניית הרכבי קבוצות חזקים, אך מהצד האחר לא מעט שנים של אכזבות ובינוניות. הדבר אולי הכי בעייתי בשנותיו האחרונות של ונגר כמאמן, היה שלא היו בסגל שלו שחקנים “לוחמים”, כאלה שברגע האמת לא יפשלו פעם אחר פעם. אופי הוא המפתח להצלחה במועדון כזה, כפי שהוכיחו בעבר מרטין קיאון, תיירי הנרי, פטריק ויירה, סול קמפבל וטוני אדמס. אם גואנדוזי יתגלה כעוד “צרפתי שעבר בארסנל” או לחילופין, לפטריק ויירה החדש רק הזמן יגיד, אך ללא ספק האופציה השנייה קרובה יותר, במיוחד אם שואלים את אוהדי ארסנל.
