מתקפת הטרור האכזרית שהכתה בפריז בערב יום שישי ה-13 בנובמבר וגבתה את חייהם של 132 בני אדם, זיעזעה את בירת צרפת ואת העולם כולו. בפריז טרם חזרו לשגרה, בשעות אלה ממשיכה משטרת צרפת בחקירת האירועים ונחשפים שמותיהם של הנרצחים והפצועים. “הם פשוט בשוק, אני רואה בטלוויזיה את האנשים שהיו באיזור של הפיגוע והם בהלם. הם לא יודעים איך להתנהג”. מספר גיל בכיס (27), ישראלי שנולד וגדל בצרפת עד גיל 12 וחזר לפריז בחודשים האחרונים לצורך עבודה וסיוע לאשתו בהליך העלייה.
בכיס היה בביתו ביום שישי בערב. “אני די פעיל פה בקהילה היהודית, אז איך שזה קרה קיבלנו דיווח מכל מיני אנשים מהאבטחה פה בקהילה. אמרו לנו שהיו פיגועים, שצריך להישאר בבית ושיעדכנו אותנו אם יש משהו חדש או אם צריך להגיע. בדרך כלל הפיגועים פה בצרפת, לצערי הרב, פוגעים איכשהו ביהודים – אם במכולת, בחנות של יהודים או בבית כנסת. אז אנחנו מארגנים קבוצות כדי לאבטח כל מיני מקומות”.
אתם מפחדים?
“המשרד של אשתי קרוב לאיפה שהיו הפיגועים. אני עובר שם המון, כמעט כל יום וכך אני אמשיך. אני כרגע בבית, אבל לא בעוצר, סתם אין לי מה לעשות מחוץ לבית. להם (לצרפתים) יש סוג של פחד כלשהו, לא לצאת. אני אישית לא יוצא כי ממש אין לי מה לחפש, לא מפחד או משהו בסגנון. לצערי זו לא פעם ראשונה שאני רואה פיגוע. הייתי נוכח כבר בשניים-שלושה פיגועים. ממשיכים לחיות, אני לא הולך להסתגר בבית בגלל זה. להיפך – עדיף לצאת ולהראות למחבלים שאנחנו כאילו לא מפחדים מהם, אנחנו לא נפסיק לחיות בגללם”.
יש דמיון בין הישראלים לצרפתים?
בתור ישראלי שהמציאות של אסונות לא זרה לו, משווה בכיס את התנהלות הצרפתים לסיטואציות שאותן הוא מכיר מהארץ. “היו כמה חבר’ה פצועים ברגליים ששכבו מחוץ לאיזור הפיגוע ואנשים פשוט מזנקים מעליהם ולא עוזרים להם. יש לנו (הישראלים) את החינוך הזה שאם יש פיגוע או פצועים, כמעט כל אחד יודע לחסום עורק או לעצור דימום. פה הם פשוט בשוק. יש פה גם בעיה שאין להם עדכונים על מה שקורה, הם הולכים לבית חולים ושם הם אומרים להם שהם עדיין לא יודעים את שמות הפצועים. אם זה היה קורה בארץ אז זה היה מסודר. לצערי, בארץ אנחנו מסודרים, אנחנו יודעים איך להתנהג עם המצב. פה הם פשוט בשוק, מסכנים. הם בהלם טוטאלי. הם פשוט עומדים על המדרכות בוכים, לא עושים כלום. כואב לי הלב עליהם”.
כמו בכיס, גם ש’ (27), שביקשה להישאר בעילום שם, מסתובבת על בסיס יום-יומי באיזורים שבהם ארעו הפיגועים. ש’ החלה לעבוד בפריז לפני מספר חודשים והיא מתכננת להישאר שם בשנים הקרובות. “בשישי בערב, למזלי, כבר חזרתי הביתה אחרי ארוחה וראיתי טלוויזיה. ההודעה הראשונה הגיעה מחברה שגרה לא רחוק וקיבלה התרעה, היא ישר כתבה לי כי היא יודעת שאני מאוד אוהבת להסתובב ברובע ה-11, וזה בדרך כלל מה שאני עושה בסופי שבוע. דבר ראשון שעשיתי היה לשלוח הודעה להורים ולבן זוגי ולהעלות פוסט לפייסבוק. עשר דקות אחר כך התחיל מבול של הודעות מחברים וחברות בעיר, מהעבודה, מהארץ”.
אפשר לחזור לשגרה אחרי דבר כזה?
“למחרת יצאתי לרחוב, לקנות אוכל לסוף שבוע שנשארים בו בבית. התורים בחנויות היו מאוד ארוכים. הצרפתים היו קצת אבודים. הרחוב היה הרבה יותר שקט וריק. אתמול בראשון, כבר היו אנשים ברחוב שרצו להראות שהחיים בסדר ושהטרור לא יכניע אותם”.
גם ש’ מבינה כי ההתמודדות בצרפת שונה מזו שבארץ, בעיקר בגלל היקף האירוע. “בישראל הבסיס הוא אחר, הטרור הוא אחר. בישראל, היו עולים על דבר כזה לפני שהוא היה קורה. היו פה מיליון הזדמנויות למודיעין. מרקם החיים בפריז שונה מכל מקום אחר שהייתי בו בעולם. הם יחיו בדרך שלהם. הם לא יכולים להשתנות. הם צריכים את החוץ ואת בתי הקפה ואי אפשר כאזרח לברוח מטרור. זו אחריות של הממשלה למגר אותו ולמנוע ממנו מלהגיע לאזרחים. יש עכשיו המון כוחות ביטחון ברחובות. יש כמובן הרבה יותר שמירה על האזורים היהודיים. יש פה אחריות ופעולות שצריכות להגיע מהממשלה. אני מניחה שמבחינה אישית, כל אחד עושה מה שנראה לו נכון, אם מרגיע מישהו ללכת לבית קפה – הוא יילך לשם. זה בעיקר שאלות של תחושה. אנחנו כישראלים לא יותר חכמים ולא יותר יודעים. עצה של פקיסטיני שיש לו בעיר כל יום עשרות פיצוצים לא תתאים לי כירושלמית. ועצה שלי לא תתאים לפריזאי. אנחנו לא מכירים אסונות כאלה. אנחנו מכירים טרור. אנחנו לא מכירים טבח בסדר גודל כזה באמצע תל אביב – ואני מקווה שלא נכיר”.
בעקבות האירוע את רוצה לחזור לארץ?
“הפיגועים לא מניעים אותי לחזור לארץ. הבחירה להיות פה היא משיקולים כלכליים, לא ביטחוניים. ואם שיקול ביטחוני נכנס, אז לא הארץ ולא שום מקום אחר בעולם המערבי יותר בטוח. היו התראות באנגליה, יש כל הזמן אירועים בארה”ב, האיום של הטרור בכלל ודאעש בפרט הוא לכל עיר ועיר. החברה שוכחת חדשות יותר מהר משהיא שוכחת תוכניות ריאליטי. אני מאמינה שהכל יחזור לשגרה מהר, כמו שקרה אחרי שארלי הבדו“.
בתמונה בראש הכתבה: הפגנה בפריז ביום שבת ה-14/11. צילום: Garry Knight.
