הבחירות לרשימת מפלגת העבודה לכנסת נערכות היום (שני), ובין המועמדים אפשר לזהות גם פנים מוכרות מהמכללה: חיים הר-זהב, עיתונאי ומרצה במחלקה לתקשורת. הר-זהב, ממקימי ארגון העיתונאים, נלחם בתקופה האחרונה על הדרישה להכיר בלחימה בלבנון כמערכה בישראל. ספר שכתב, “לבנון: המלחמה האבודה”, עודד את הצבא להעניק אות מערכה לתקופת הלחימה של צה”ל בלבנון. בדרך לפריימריז, הר-זהב מספר בריאיון ל”ספירלה” מה הביא אותו להיכנס לפוליטיקה ולמה, גם אם ייבחר, אין סיכוי שיפספס את השיעור שלו ביום שלישי.
היית בעבר כתב פרלמנטרי. איך זה השפיע עלייך לרצות להגיע לכנסת?
“כשהגעתי לכנסת ככתב הבנתי שני דברים. הראשון הוא כמה הדרך שאנחנו כעיתונאים מסקרים את הכנסת היא רדודה, והשני הוא כמה המקום הזה חשוב. לא המליאה, לא ההצבעות, לא החקיקה – הדיונים בוועדות. במקום שבו באמת דנים בפרטי פרטים על כל עניין, שופכים את הטיעונים בעד ונגד ומקבלים החלטות בנוגע לעתיד של מדינת ישראל ואזרחיה.
“בעיניי, זה המקום היחיד שבו אנשים יכולים לקבל מזור למה שהם צריכים. לצערי, לא הצלחתי להעביר לצופים בחדשות עשר ובערוץ הכנסת את עומק הדברים – ואני רואה את זה ככישלון אישי. בכתבה של דקה וארבעים אתה לא יכול להראות כמה עמוק היה הדיון, אתה יכול רק להראות את הטמבל שצעק – כי זה מה שמוכר. זו הייתה עיתונות גרועה מאוד מה שעשיתי, ואני מצר על כך. חברי הכנסת מבינים מהעבודה העיתונאית שנעשית בארץ שאם הם רוצים להתפרסם, הם צריכים להגיד משהו בוטה ומטומטם. כולם בטוחים שהכנסת זה פח אשפה, אבל זה לא נכון”.
אנחנו הופכים לחברה מעמדית שבה אם אין להורים שלך דירה להוריש לילדים שלך, הסיכוי שהילדים שלך יחיו חיי רווחה הוא נמוך מאוד. זה לא נתפס בעיניי
מה הצעת החוק הראשונה שתעביר בכנסת?
“אני בכלל לא הולך להתמקד בחקיקה. החקיקה היא הפריבילגיה של הכנסת, אבל היא לא המשימה העיקרית שלה. התפקיד האמיתי שלה הוא לפקח על הממשלה כדי שתפעל למען אזרחי ישראל.
“בישראל מוגשות בכל שנה כמעט 4,000 הצעות חוק. מתוכן רק כמה עשרות מגיעות לספר החוקים, ולא יותר מאחת או שתיים משמעותיות באמת. הסיבה שחברי כנסת מתמקדים בזה היא כי זה הרבה יותר קל ופשוט להציע הצעת חוק. אתה אוטומטית מקבל פרסום בתקשורת על הצעה, אפילו שרובן בכלל לא יגיעו לקריאה ראשונה. אני מתכוון להגיע לכנסת כדי לעשות את העבודה הנכונה שלה – לרדות בממשלה כדי שתפעל למען רווחת האזרחים”.
הסקרים מדאיגים אותך?
“כן, אני מודאג מהסקרים. ככל שהימין נשאר בשלטון, אנחנו מתרחקים מהמטרה האמיתית שלי – שהיא תיקון עולם. אין היום שוויון בישראל, אנחנו הופכים לחברה מעמדית שבה אם אין להורים שלך דירה להוריש לילדים שלך, הסיכוי שהילדים שלך יחיו חיי רווחה הוא נמוך מאוד. זה לא נתפס בעיניי.
בישראל, הרי, אמרו לנו במשך שנים שאם אתה ימני או שמאלני זה קשור בדעה שלך לגבי הגדה המערבית. אבל שמאל וימין הן אידאולוגיות כלכליות סדורות. ימין זה שמרנות, קבלה של פערים חברתיים וחלוקה מעמדית. זו העמדה של הימין בכל העולם. בעיניי שמאל אומר שלא משנה אם אתה פועל יגע כפיים שגר במושב או אם אתה טייקון, המדינה מחויבת אליכם באותה מידה”.
זהו זה. נגמר המפקד. אלפי חברים חדשים הצטרפו, רובם ככולם כאלה שרוצים שמפלגת העבודה תחזור לעצמה ותחזור להיות מה שהיא חייבת להיות: מפלגה גדולה, מרכזית, שנותנת מענה לכל מי שרוצים שיהיה פה טוב.
זה מדהים, זה מרגש – וזה ממלא באופטימיות.
יאללה, יוצאים לדרך. ביום שני בחירות לרשימה.— Haim Har-Zahav (@haimhz) January 28, 2021
אתה חושב שיש מי שיקשיב לדברים שלך בין מצביעי הליכוד?
“אני סוציאליסט בדעות שלי, ויש בעיניי שתי דרכים לעשות שינוי. הדרך האחת היא של הקומוניסטים עם הקלשונים והלפידים, שרוצים להשתלט על מדינה. בעיניי זה לא עובד. הדרך השנייה שאני מאמין בה זה של מהפכות שלוקחות זמן. צריך להכניס לאנשים לתודעה שמגיע להם לקבל שירותים מהמדינה: אין סיבה שבין דימונה לבאר שבע לא יהיה את אותו שירות תחבורה ציבורית שיש בין ראשון לתל אביב. אבל חלק מהתושבים בדרום לא יודעים שמגיע להם לקבל את זה, כי בחוויית החיים שלהם זה לא קיים. העובדה שאני סוציאליסט לא אומרת שאני רוצה לקחת מהעשירים ולחלק לעניים – זה עניין של חלוקת משאבים נכונה. וזה לא ספרינט, זה מסע ארוך. אני לא בטוח בכלל שאני אכנס לכנסת, אבל המסע נמשך”.
“צריך להכניס לאנשים לתודעה שמגיע להם לקבל שירותים מהמדינה… אני לא חושב שצריך לקחת מהעשירים ולחלק לעניים – צריך לעשות חלוקת משאבים נכונה”
ומה בכל זאת לא תעשה כדי לקדם את הרעיונות שלך?
“הגבול נמצא במקום שבו עובר המצפון שלי. אני לא עושה, מעולם לא עשיתי וגם לא אעשה דברים שאני לא אוכל לחיות איתם. הייתה הצבעה במפלגת העבודה לשריון חמישה מקומות לנשים בעשירייה הראשונה – הבטחת ייצוג שווה. זה לא טוב לי בכלל, זה אוטומטית מקטין את מספר המקומות הריאליים שאליהם אני יכול להיבחר. אבל הצבעתי בעד – כי זה הדבר הנכון לעשות. כי כשאתה מגיע לכנסת ורואה את עצמך ראוי להתמודדות, אתה צריך לקדם סט מסוים של ערכים”.
החלטת ועידת העבודה לתת 50% מהמקומות בעשירייה הראשונה לנשים היא בשורה נפלאה. כן, זה יהפוך את החיים של המתמודדים הגברים (כולל אותי) למעט קשים יותר – אבל ההצלחה במאבק למען השוויון היא משהו שהקושי היחסי הזה הוא מחיר קטן מאוד לשלם בעבורה. זה טוב למפלגת העבודה, וזה טוב למדינת ישראל.
— Haim Har-Zahav (@haimhz) January 28, 2021
אתה עוזב את המכללה?
“גם אם אני אבחר היום, מחר יש לי שיעור – ואני מתכוון להיות בו לא משנה מה. בגלל השביתה הסטודנטים איבדו הרבה שיעורים, ואת השיעורים שאני צריך להשלים הסטודנטים שלי יקבלו. אבל ברור שאם אני אבחר לא אלמד במכללה בשנה הבאה. את הסמסטר הזה אסיים כי זו המחויבות שלי, אני לא יכול לעזוב את התלמידים שלי”.
