“אם אנשים הזמינו באלף שקל ובורחים, מי ישלם את זה?!” – דבריה של ורד פוליאק, סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר ומלצרית ב”גרין פאב” בקיבוץ ניר עם, מבטאים היטב את החשש של מלצרים ונותני שירות במקומות בילוי רבים. העומס והלחץ שנופלים על כתפיהם מאפשרים לחלק מהלקוחות לנצל באופן ציני את ההזדמנות, ולברוח מבלי לשלם. מקרים כאלו גורמים לבעלי עסקים לאמץ נוהל חדש – ולבקש פיקדון מהלקוחות בעת ביצוע ההזמנה.
“מנהלי המשמרת אומרים לנו לקחת כרטיסי אשראי משולחנות, לא להסתפק בתעודת זהות”, מספרת ורד, “הרבה לקוחות נלחמים על זה שלא. זה לא תמיד קורה, אלא רק כשמפוצץ בימי שישי אז אני יכולה להבין את זה. היו אנשים שהתווכחו, מנהל המשמרת דיבר איתם – ולבסוף הם הסכימו להשאיר פיקדון. היו כאלה שלא הסכימו ושילמו פר הזמנה, כלומר – לא פתחנו להם שולחן”.
ירדן נאור, תושב חולון שיצא לבילוי בפאב ברחובות, מספר שחש אי נעימות כשביקשו ממנו פיקדון: “מוטב היה לחשוב על דרך אחרת לדאוג שלקוחות לא יברחו מבלי לשלם”, הוא אומר. ירדן נתקל במהלך קיצוני אף יותר, שבו המלצרית השתמשה בפיקדון על מנת להבטיח את תשלום הטיפ, כשאמרה שהיא תחזיר את התעודה המזהה רק לאחר שישאירו עשרה אחוז. “התניית החזרת הפיקדון במתן טיפ אינה מקובלת לחלוטין, משום שאין שום חובה על לקוחות לתת את הטיפ וזה אמור להיות מותנה באיכות השירות וברצון הלקוח לתת את הטיפ”.
לדברי נועם זמר, סטודנט לתקשורת שנה ג’ וברמן באותו הפאב ברחובות, החלת הפיקדון אינה הוראה של בעלי הפאב, אלא המלצה, על מנת שהמלצרים יהיו עם ראש שקט לגבי תשלום החשבון – כי היו מקרים שאנשים ברחו מבלי לשלם. “בעל המקום אומר לנו שכדאי לקחת, כי זו הדרך שלנו לשלוט בכך שלא ילכו לפני שישלמו. אצלנו לוקחים פיקדון שהוא גם תעודה מזהה. יש מקומות שמחמירים ולוקחים כפיקדון רק אשראי”. באשר למקרה עם המלצרית שהשתמשה בפיקדון לצורך הבטחת טיפ, הוא אומר, כי “זה מקרה גרוע שלא מייצג”.
איתי מבורך, ממנהלי ה-“גרין-פאב” שבקיבוץ ניר עם מסביר שיש צד נוסף לסיפור: “אם אני מחליט שאני לוקח פיקדון, אז אני מבקש מכולם. גם מאנשים שיושבים פה קבוע. לדוגמה, ביום שישי האחרון ביקשנו, כי היה טירוף בפאב, אבל לפני שבועיים לא לקחנו כי היה זמן לשים לב ששולחנות משלמים”. איתי מוסיף שבקשת הפיקדון נובעת כתוצאה ממקרים שבהם חבר’ה צעירים לפני צבא עזבו את הפאב מבלי לשלם, אבל בכדי לא ליצור מצב של איפה ואיפה – הוא מבקש מכלל הלקוחות להשאיר פיקדון. “גם לקוחות שמגיעים לפה כבר עשר שנים מבינים שאנחנו לוקחים פיקדון מכולם כדי לשמור על הסדר”.
שמואל בן סימון, סטודנט לתקשורת שנה ג’ מספר על מקרה שקרה לו בפאב באילת: “הגענו חמישה אנשים לשם, התיישבנו במרפסת של הפאב ומלצרית טענה שהלקוחות מנצלים את המרפסת כדי לברוח ללא סגירת שולחן, לכן הם מנהיגים נוהל – לשלם ישר או להפקיד את האשראי אצל הברמן כפיקדון”. שמואל מוסיף ומספר מדוע בכל זאת החליט להשאיר פיקדון: ״המלצרית הסבירה שאם לא נפקיד פיקדון, היא עלולה לספוג קנס במשכורת שלה”. לדבריו, מעולם לא נתקל במקרה דומה: “אחרי שהוסבר לי, קיבלתי את טענת המלצרית על כך שאם הדבר לא ייעשה, היא עלולה לספוג קנס במשכורת שלה וכולנו חיים ממשכורות זעומה – אז החלטתי לזרום עם ההחלטה”.
ביטלת – שילמת
מסתבר שהנוהל של בקשת פיקדון יכול לתפוס את הלקוחות אפילו לפני שהגיעו למסעדה או לפאב. יש לקוחות שהתבקשו למסור פיקדון עוד בהזמנת המקום בטלפון, כשהיו בבית. לי יונה, סטודנטית לעבודה סוציאלית, מספרת: “התקשרתי להזמין מקום במסעדה בתל אביב לחמישה אנשים, המארחת ביקשה לתת לה את פרטי כרטיס האשראי לפיקדון, כדי שישמרו לנו את המקומות ובלי זה אי אפשר לשמור. הובהר לי שבמידה וארצה לבטל באותו יום, יחייבו אותי משעה מסוימת בדמי ביטול על כל סועד”. מעבר לבקשה החריגה, לי מספרת על תחושותיה לאחר המקרה: “זו הייתה אמורה להיות הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים למסעדה הזו וזה יצר הרגשה ממש לא מזמינה. זו חוצפה רצינית לחייב דמי ביטול על ביטול שולחן במסעדה, הרגשתי שהם ממש מתנשאים ועפים על עצמם, ולא בא לי לעודד יחס כזה ללקוחות”.
לאיתי מבורך מהגרין-פאב חשוב להבהיר, כי הנוהל של בקשת פיקדון מלקוחות שמגיעים לבילוי אינו חדש: “הנוהל קיים אצלנו כבר 10 שנים בערך. לפני ארבע שנים הפסקנו לבקש פיקדונות – והבריחות חזרו. כדי לנהל בקרה יש לנו שני שומרים; אחד בכניסה לפאב ואחד בכניסה לקיבוץ, ובנוסף מארחת שתפקידה בין היתר לבדוק אם השולחן שילם או לא”. לדברי איתי, לא מדובר רק באינטרס כלכלי: “חשוב לי בתור מנהל לשמוע את השולחן. כשהוויזה שלו אצלי, אני יכול לגשת אליו בסוף, לשאול אם הכל היה בסדר ולהודות לו. קרה לנו שמשפחות ואנשים הלכו מבלי לסגור שולחן והתקשרו למחרת להודיע שהם שכחו לשלם – כך שאני רוצה להאמין שלא כולם בורחים בכוונה”.
בתמונה בראש הכתבה – הגרין-פאב מבפנים. צילום: חן שטרן
