מבחוץ הוא נראה כמו עוד בניין מסחרי ריבועי ליד תחנה מרכזית בעיר פריפריאלית. ערב אחד לאחרונה נכנסו אליו בזה אחר זה זוגות בגיל העמידה והתיישבו. אין כסאות שמורים והם בחרו בעצמם אם להתמקם בקרבת המסך או מאחור, במרכז או בצד. אפשרויות הבחירה שלהם היו נרחבות מאוד, מאחר שאף שהאולם מכיל 130 מקומות – בסופו של דבר מדובר היה ב-17 איש בלבד. הקרנת הסרט התחילה אפילו בלי פרסומות מסחריות. אלו הם פניו של בית הקולנוע סינמטק שדרות.
לפני כחודש הכריזה העירייה על השקעה של 1.5 מיליון שקל בשיקום וטיפוח הסינמטק. “התוכנית היא לשנות אותו מבפנים ומבחוץ באופן שיכבד את הצופים שבאים”, אומר מנכ”ל הסינמטק בני כהן. אלא שכאמור, לא תמיד מגיעים צופים רבים מדי, ועולה השאלה אם עיריית שדרות משקיעה מספיק בשיווק שיפנה לקהל יעד שמתאים היטב למקום: הסטודנטים והסטודנטיות של המכללה הסמוכה “ספיר”, צעירים המשוועים לבילויים ופנאי באזור. התשובה, כרגע, היא שרבים מהלומדים בספיר בקושי מודעים לפעילות של הסינמטק.
“מגיעים אלינו גם סטודנטים, אבל לא מספיק”, מודה כהן. “הרבה צעירים מופתעים מזה שיש בשדרות סינמטק. בשבילם זה סוג של אוקסימורון – סינמטק בפריפריה”.
האם יש בכלל קשר בין הקולנוע לבין הסטודנטים במכללה? או שמא מדובר בהחמצה? ובכן, סינמטק שדרות הוקם ב-1999 כחלק מייסוד בית הספר לאומנויות הקול והמסך של “ספיר”. אחת הדרישות האקדמיות הייתה למצוא מקום להקרין את עבודות הגמר של הבוגרים העתידיים של המסלול לקולנוע, ולפיכך, בשיתוף פעולה בין העירייה, המועצה המקומית שער הנגב והמכללה הוחלט על פירוק הקולנוע הישן בעיר והקמת הסינמטק הרביעי בישראל.
אלא שחרף הכוונות הטובות, בשנת 2022 הסטודנטים לא נוהרים אליו. “אני גרה בשדרות כבר שלוש שנים אבל הייתי בסינמטק פעם אחת בלבד”, אומרת עדן דוידוב, סטודנטית לתואר ראשון בתקשורת ב”ספיר”. “יצא לי לשמוע עליו רק דרך האירוע של ‘קולנוע דרום’ וככה הגעתי לשם. זה היה בשנה שעברה והלכנו כמה חברות מהלימודים. אחת מהן לומדת קולנוע והיא סיפרה לנו על סרט בינלאומי שמוקרן שם”.
- ואיך הייתה החוויה?
“זה היה חמוד. הקולנוע מרגיש מקום ביתי כזה, לא כמו בית קולנוע גדול. את יכולה להתיישב איפה שאת רוצה. אפילו לא מכרו שם פופקורן או נאצ’וס”.
- למה לא הלכת לשם שוב?
“הפעם היחידה שחשבתי ללכת לעוד סרט הייתה שוב בפסטיבל קולנוע דרום, אבל האמת היא שלא הרגשתי קשורה יותר מדי. זה מרגיש יותר כמו אירוע של הסטודנטים שלומדים קולנוע ומשחק”.
- למה לדעתך סטודנטים מספיר לא הולכים יותר לסינמטק?
“לדעתי הוא לא מפרסם היטב, גם כשיש אירועים מיוחדים. במקרה ידעתי על חלק מהאירועים, כי דיווחתי עליהם ברדיו כחלק מהלימודים שלי, אבל אלמלא הייתי משדרת ועושה תחקיר בחיפוש אחר סיפורים, לא הייתי יודעת בכלל על הפעילות שם. זה חבל, כי אנחנו יכולים להיות קהילה של המקום ולא מספיק מנצלים את זה”.
האומנם לא מנצלים? המנכ”ל כהן טוען שהוא פועל במרץ בכמה אפיקים של תוכניות ושיתופי פעולה לעידוד הגעת הסטודנטים. “אנחנו נפגשים עם אגודת הסטודנטים לשיתוף פעולה ומנסים להביא סטודנטים – אם באמצעות השיווק ואם על ידי התכנים של הקולנוע”, הוא אומר. “הפקנו כרטיסייה עבור סטודנטים במחיר מאוד מוזל. זה לא פוגע בהכנסות שלנו אבל אין לי בעיה, רק תבואו”.
השנה גם הוקרנו בסינמטק סרטים לא גמורים של תלמידי שנה א’ ו-ב’ ב”פסטיבל קולנוע דרום”, כדי לקרב אליו את הסטודנטים. כהן: “אנחנו מחפשים לתת במה והזדמנות לסטודנטים מוכשרים. מצאנו סטודנט מספיר שנתן חמש דקות הופעת חימום לפני שהקומיקאי גיא הוכמן הופיע אצלנו. בפן השיווקי, לראשונה איישנו שתי משרות חדשות לסטודנטים שהתפקיד שלהם זה להיות אנשי הקשר שלנו מול הלומדים במכללה. בעתיד נערוך משאל ברשתות כדי להבין אילו סרטים הסטודנטים רוצים לראות”.
- למה חשוב שסטודנטים יצרכו את התכנים הקולנועיים של הסינמטק?
“ככל שמגיעים למקום יותר צעירים וסטודנטים, הסינמטק מקבל וייב טוב יותר. ובכלל, אנחנו יוצרים תוכניות כל כך יפות וחשוב לי שכמה שיותר אנשים ייהנו מהן. גם הקהל המתבגר שלנו הוא סיבה לכך שאנחנו רוצים יותר סטודנטים, כדי שתמיד יהיה אופק של עוד קהל צעיר. הרבה צעירים מופתעים מזה שיש בשדרות סינמטק, עבורם סינמטק בפריפריה זה סוג של אוקסימורון”.
גל רוכברגר, הלומד במסלול לקולנוע ומתגורר בשדרות, הוא אחד מאלה המשמשים מתווכים בין הסינמטק לבין הסטודנטים בספיר. “הפקנו מאגר של סרטי סטודנטים וזה מתחיל להראות ניצנים ראשונים”, הוא מספר. “בנוסף קיימנו שיתוף פעולה עם ‘ליין המניפסט’ של סטודנטים ממסלול פסקול. זו מסיבה של אמנים יוצרים שהם חבר’ה מהתואר שלנו. באירוע השני של הליין הם קיימו בסינמטק הקרנה של סרטי סטודנטים ובמה פתוחה. זאת הייתה הצלחה, הגיעו הרבה סטודנטים.
“אני חושב שהבעיה בסינמטק נכון עכשיו היא שלבוא ולראות רק סרט זו חוויה קצת מנותקת. יש ניסיון לעשות אירועים ולפתוח בית קפה שיהיה מחובר לסינמטק. ברגע שדברים כאלה יקרו, אני מאמין שזה יהפוך בהדרגה למשהו שהוא כמו ללכת ל’פאב שדרות’ או לפאב ‘זה'”.
