שרשרת מקרים שהתרחשה בשנת הלימודים הקודמת וקשורים בהטרדות מיניות ובהתנהגות בלתי נאותה העסיקה באותה תקופה את מכללת “ספיר” כולה – את ההנהלה, צוות המרצים, הסטודנטים ובעיקר הסטודנטיות. מאז נדמה שהסערה שככה, אולם מתחת לפני השטח ניכרות עדיין ההשלכות של המקרים, ולא פחות מזה – של אופן הטיפול בהם. סטודנטיות ששוחחו בימים האחרונים עם “ספירלה” התייחסו בספקנות לסיכוי שבמקרה שיחוו חלילה בעצמן אירוע דומה, המכללה תעניק להן את היחס והטיפול הראוי.
יהודית מורג, המשמשת מאז המקרים הללו כנציבה למניעת הטרדות מיניות בקמפוס, מכירה את החששות של הסטודנטיות ובמובן מסוים אף מצדיקה אותן. “אני יכולה להבין למה סטודנטים לא מרגישים קשר של אמון, כי הייתה תחושה שהאיזון הופר”, היא אומרת, אבל מדגישה שהמציאות בשטח השתנתה: “שינינו את התקנון, יש לנו תקציב יפה מההנהלה, ואנחנו עובדות קשה כדי להשיב את האמון הזה”.
מורג נכנסה לתפקיד בעקבות הפרישה של קודמתה יעל שנשר על רקע פרשת הענקת חנינה לסטודנט מספיר שהטריד באופן ממושך סטודנטית. החנינה ניתנה לו על ידי המשנה לנשיא המכללה דאז – כיום הנשיא – פרופ’ ניר קידר, שהסתמך על חוות דעת תומכות של המרצים הבכירים ד”ר רפאל ביטון וד”ר אורית קמיר. המהלך גרר תגובות נסערות בקרב סטודנטיות, חברי סגל ותאים וגופים שונים בקמפוס, ובעקבותיהן בוטלה החנינה והסטודנט חתם על הסכם פשרה עם הנציבות שלפיו לא יחודשו הליכים נגדו בתנאי שיעזוב את לימודיו עד שהמתלוננת תסיים את לימודיה במכללה.
בדו”ח השנתי של הנציבות בספיר לכנסת צוין כי “הממונה על הנציבות התפטרה בעקבות המקרה”. פורטו בו ארבעה מקרים של חשד להטרדה מינית: שני מקרים בין סטודנטים, אחד בין סטודנטית לבין משגיח בבחינה, והרביעי בין סטודנט מהמכללה לסטודנטית קנדית במסגרת פרויקט בינלאומי משותף. מעבר למקרה שהסתיים בחנינה, בשלושת האחרים הסתכם הטיפול בשיחות בירור, חידוד נהלים, מתן ייעוץ, תמיכה וליווי למתלוננת, הפרדת סטודנטים במהלך יום הלימודים והעברת הטיפול לגורם מחוץ למכללה.
מאז, ועל רקע פניות של התא הפמיניסטי בראשות קורל יצחקי, בוצעו שינויים בתקנון הנציבות. יזמה אותם מורג, שנעזרה ביועצת המשפטית של המכללה, עו”ד רמה לשם, ובוועדה לבחינת הטיפול בהטרדות מיניות בספיר (במינוי חבר המנהלים). אחד השינויים המשמעותיים בתקנון הוא סעיף המציין כי לנפגע/ת עבירה יש את הזכות להשמיע את עמדתה/ו בכל הנוגע לאפשרות של מתן חנינה על ידי הנשיא לנילון. על הנשיא חלה חובה לפנות לנפגע/ת העבירה על מנת להקשיב לעמדתה/ו.
כך או אחרת, שרשרת המקרים ערערו את התחושה של סטודנטיות, סטודנטים וחברות סגל בכל הנוגע לביטחונן המיני בקמפוס, עד כדי קיום הפגנות ושביתות סביב הנושא. האם כיום המצב שונה והסטודנטיות נותנות אמון בנציבות בספיר? ניכר שיש הבדל בין סטודנטיות “ותיקות”, שלמדו בקמפוס בזמן האירועים, לבין הסטודנטיות החדשות שהגיעו רק בסתיו האחרון. “חד משמעית, אם חלילה אהיה קורבן למקרה כזה אפנה אליה”, אומרת שני זהבי, סטודנטית בשנה א’ למדעי המחשב.
- מה הציפיות שלך ממנה לגבי הטיפול?
“תלוי במקרה, יש מקרים שהייתי מצפה שהמכללה תספק לי שירות פסיכולוגי. במקרים מסוימים היא צריכה גם לפעול בתגובה משמעתית ראויה ולהעמיד בן אדם במקום”.
אבתסאם, סטודנטית בשנה א’ לכלכלה וחשבונות, אומרת גם היא: “בהתחלה מן הסתם אתבייש, אבל בסוף אני חייבת להגיד למישהו לשים גבול לבן אדם שמטריד. אני מצפה שהנציבות תיתן יותר מאזהרה כי זה לא מספיק. הרבה פעמים אדם מקבל אזהרה וממשיך לפעול כפי שפעל קודם. צריך להעלות אדם מטריד לוועדת משמעת כדי שאחרים ילמדו מזה”.
לעומת זאת, סטודנטיות משנה ג’ בספיר, שלמדו בקמפוס בתקופת האירועים, נשמעות אחרת. “הצעד הראשון שלי לא יהיה פנייה לנציבות בספיר”, אומרת ש’, סטודנטית לתקשורת בשנה ג’. “זאת לא האופציה הראשונה והבטוחה לפנות אליה”. חברתה לכיתה, ד’, נחרצת הרבה יותר: “מה הקשר בין המכללה לבין תלונה על הטרדה מינית? זה עניין של המשטרה. מה זה אשמת המכללה? אני מרגישה שזה לא קשור”.
רכזת התא הפמיניסטי הוותיק בספיר, עדן בוסקילה, מסרה כי הנציבה מורג “עושה עבודת קודש ועושה אותה מהלב. כל מקרה היא לוקחת ומטפלת בו בכובד ראש. אני משערת שיש גורמים נוספים במכללה שמגבילים את ההחלטות של הנציבה ועם זה אנחנו כרגע מתמודדות”.
מורג עצמה הוסיפה: “עשינו כמה שינויים חשובים. הראשון, בסיוע היועצת המשפטית, שינינו את התקנון כך שלנפגע/ת עבירה יהיה קול. כלומר במידה ששוקלים לתת חנינה בגין עבירה, הנפגע/ת חייב/ת להיות שם כחלק משלב מקבלת ההחלטה. בנוסף, אנחנו מקימים כעת צוות סטודנטים וסטודנטיות שיעברו הכשרה ויהפכו לנאמני ביטחון מגדרי ומיני בקמפוס. אם סטודנט או סטודנטית ירגישו שלא בנוח, אפשר יהיה לפנות אליהם. המטרה היא לרכך את הפנייה”.
- יש לך מסר לסטודנטים ולסטודנטיות?
“אנחנו שותפים לדרך. אני ממליצה לכל מי שמרגישה או מרגיש חוסר נוחות – שיפנו. לפעמים הפונה לא בטוח, מבולבל, מתלבט, אבל תנו לי לעזור לכם. יש לי ניסיון. אני אלווה, אני אשאל, אני אשקם. יש כאן אוזן קשבת, יש הכלה, יש ניסיון ויש מקצועיות. אתם בגיל של הילדים שלנו, אנחנו רואות אתכם כילדים שלנו ואנחנו רוצות שבחממה הזאת שנקראת ספיר תקבלו את הכלים להתמודד עם מקרים כאלה בעתיד”.
