עשרות סטודנטים ומרצים השתתפו אתמול בעצרת המחאה שנערכה ברחבה המרכזית של מכללת ספיר, במחאה על החנינה שהעניקה הנהלת המכללה לסטודנט שהורשע בהטרדה מינית ובדרישה למנות נציבה קבועה שתטפל בתלונות על הטרדות מיניות.
העצרת נערכה בהובלת התא הפמיניסטי של מחלקת המשפטים והפורום הפמיניסטי. מה שהחל בהתכנסות מצומצמת ושקטה של חברות התא והפורום, גדל בהדרגה לנוכחות מפתיעה ורועשת של עשרות סטודנטים שהגיעו למחות ביחד עם מרציהם כנגד התנהלות ההנהלה, ולמען קמפוס בטוח לכל הבאים בשערי המכללה. “אנחנו יכולות לדרוש הליך הוגן המעגן בתוכו את זכויות המתלוננות והמתלוננים, ולדרוש שהמכללה תעביר מסר חד משמעי לכל הסטודנטים והסגל שאירועים של הטרדה מינית מהווים חציית קו אדום בוהק, שאין לסבול”, קראה אורי וזאנה, ממקימות התא הפמיניסטי במחלקת משפטים.
“לצערי אלה ששותקות מפחד או מתחושה שמטפלים באופן לקוי בתלונה אומרות לעצמן ‘למה שאני אתלונן’. אסור שזה יקרה בשום פנים ואופן, כל מי שמתלוננת צריכה להבין שלוקחים את העניין ברצינות”, אמר פרופ’ סמי שלום שטרית, ראש בית הספר לאומנויות הקול והמסך. ד”ר רגב נתנזון, ראש המסלול לשיווק ומדיה דיגיטלית, אמר בנאומו כי “המכללה האקדמית ספיר היא מקום שהסדר החברתי שקיים בו הוא אחד לאחד הסדר חברתי שקיים מחוצה לו. זהו סדר חברתי של הטרדות מיניות, זהו סדר חברתי של פגיעה במוחלשים ביותר גם בתוך המכללה האקדמית ספיר – וזהו סדר חברתי שמולו חייבים וחייבות להתנגד וחייבים להפר אותו”.
ענת סלע ענבר, מרצה בכירה בבית הספר לאומנויות הקול והמסך, מחתה בדבריה על החנינה שהוענקה לסטודנט שהטריד סטודנטית: “לא אכפו את ההחלטות של ועדת המשמעת, שזה גם מערער את הסמכות של ועדת המשמעת במכללה. הוא לא התנהג בסדר גם אחרי שכבר קיבל את העונש. לא רק שלא הביע חרטה, הבנתי שבאופן מופגן הוא לא קיים את העונש וגרם לה להרגיש לא נוח”. מושיק מזרחי, סטודנט לשנה ג’ בתקשורת, הוסיף כי “זו בושה שהסטודנט קיבל חנינה. זו יריקה בפנים של אותה סטודנטית שנפגעה והתלוננה ולא קיבלה מענה לכאב ולאבל שלה”.
לעצרת הגיעו גם שלושת המתמודדים על תפקיד יו”ר אגודת הסטודנטים בבחירות שייערכו בחודש הבא. “באתי לפה היום כי אני חושבת שהקמפוס שלנו כאן בספיר צריך להוות מקום בטוח לכל הסטודנטים, וצריך לספק פתרון לכל הבעיות שלהם”, אמרה עדן יונה. “הגעתי לפה להביע תמיכה”, אמר איתי דקל, “אנחנו חושבים שדברים כמו מה שקרה בזמן האחרון לא צריכים לקרות במכללת ספיר ובכלל, ואם כבר קרו – כל אחד מאיתנו צריך לקבל הסבר למה זה קרה. מכיוון שלא קיבלנו הסבר, אנחנו פה”.
מה המסר שלכם לסטודנטים ולמי שפוחדות ופוחדים להתלונן בעקבות המצב הנוכחי? איך תפעלו אם תיבחרו לתפקיד היו”ר?
דקל: “להתלונן על הטרדות מיניות, בין אם את אישה או אתה גבר, זה דבר שהוא לא פשוט אבל אנחנו חייבים להיאבק על כך שהתלונות על הטרדות מיניות יעלו ויטופלו – גם במישור הפלילי וגם במישור של המכללה – כי רק ככה אפשר למגר את התופעה. האגודה בראשותנו תפעל לקצר את התהליכים האלה, ולהקל על כל מתלונן ומתלוננת כדי שירגישו בנוח לבוא ולדבר”.
יונה: “האגודה צריכה לספק מענה לכל בעיה שצפה ולא משנה מהי, ואני מקווה שאנשים ירגישו בטוח לפנות אלינו בכל נושא ולדעת שאנחנו עומדים איתם ונלחמים בשבילם. זה מה שצריך לקרות פה וזה בעזרת השם גם מה שיקרה”. שני אטלי, המתמודדת השלישית בבחירות לאגודה, בחרה שלא להתראיין ל”ספירלה”.
לצד השלטים הרבים בשפה העברית, בלטה במיוחד גם נוכחותם של שלטים בערבית. גם תזכיר הזכויות שחולק בעצרת הודפס בערבית ובעברית. קולה של החברה הערבית לא תמיד נשמע ברחבי המכללה, אך בעצרת הזו הקול הזה היה חזק וברור. סלימאן אלתיהי, סטודנט לשנה ג’ במחלקה לניהול המשאב האנושי, הניף שלט מחאה: “הגעתי לכאן כי אני חושב שהתופעה של הטרדה מינית בקמפוס ובכלל צריכה להיגמר”, הסביר. “ואני חושב שצריכה להיות נוכחות בדואית במכללה שתומכת באנשים שנפגעו מינית”.
וזאנה מספרת כי המחאה כבר מתחילה לחולל שינוי ביחס של ההנהלה כלפי המאבק שהיא וחברותיה החלו: “בעבר קיבלנו תשובות לקוניות מההנהלה, פתאום עכשיו עם כל הרעש הזה אנחנו מקבלות תשובה טיפה יותר רצינית ומוכנים לשבת ולדבר איתנו”.
בסיום העצרת לקחה קורל יצחקי, ממקימות התא הפמיניסטי במחלקת המשפטים, את המיקרופון לנאום אחד אחרון. אבל הנאום הזה לא היה רגיל, כיאה לאירוע לא רגיל, ולווה במחנק בגרון ובדמעות שאיימו להתפרץ. היא סיפרה בהתרגשות על מה שהוביל למאבק: “אני רוצה להגיד תודה לד’ ששיתפה אותי במציאות כילדה בבית שיש בו אלימות. אני רוצה להגיד תודה לת’, ששיתפה אותי על החיים במסגרת העבודה שבה את סובלת מהטרדות מיניות בידי המעסיקים שלך. אני רוצה להגיד תודה לפ’ ששיתפה אותי על ריאיון העבודה שבו שאלו אותה על האונס שעברה. אני רוצה להגיד תודה לכולן, לכל מי שהרגישה בנוח לשתף אותי”.
