שלא כמו רוב חבריה לספסל הלימודים, שמתפרנסים מעבודות סטודנטים או שברי משרות, לנדין אבו ג’עפר (21) מרהט יש עסק משלה. ביום היא סטודנטית במחלקה לניהול משאבי אנוש במכללת “ספיר”, אולם אחרי הלימודים היא אמנית חינה שמעטרת את ידיהן של נשים ונערות לפני חתונות, מסיבות ואירועים אחרים. ויש סיפור מעניין מאחורי התחביב שהפך לפרנסה: בעשור שעבר היא גרה במשך כשנה בארה”ב, שם חי דוד שלה, ובשיעור אמנות לפני חג הקורבן היא ביקשה ממורתה – ממוצא פקיסטני – שתצייר עליה. המורה אמרה לה: למה שלא תעשי זאת בעצמך?
המורה נתנה לה ציוד ואבו ג’עפר החל לצייר בעצמה. “כשחזרתי לארץ התחלתי לצלם את היצירות ולעלות את התמונות לאינסטגרם שלי”, היא מספרת. “החברות והמשפחה אהבו את זה ושכנעו אותי להמשיך. באותו זמן נסעתי למכה בערב הסעודית לעשות ‘עומרה’ (עלייה לרגל, אא”ס) ופגשתי שם אישה שעשתה חינה לנשים בשביל להתפרנס. לפני החזרה הביתה קניתי מלא ציוד לחינה בשביל להתחיל בזה כעסק. כבר בדרך לארץ עשיתי חינה לחברה שלי שאהבה את זה. היא אמרה לי שיש לי עתיד”.
כשחזרה היא פתחה חשבון אינסטגרם עסקי בשם henna.daisy ומאז הולך ועולה מספר העוקבים אחריה. השם שלה מתפרסם מאז דרך הרשת וגם מפה לאוזן. היא מקבלת לקוחות בבית וגם יוצאת בעצמה לאירועים, לא רק לחתונות, אלא גם בימי מורשת הבדואית, יום האישה, חגים ועוד. “אני תמיד מעדיפה חתונות, במיוחד לילת החינה, כי יש שם אווירה חגיגית עם שירים וריקודים”, היא מסבירה. “באמצע אני מציירת חינה על יד הכלה וכולן לובשות את השמלות הבדואיות המסורתיות. פעם ציירתי חינה על הידיים של חברה שלי ושל בעלה – את אותיות השמות שלהם. זה היה מרגש מאוד ומיוחד”.
- מה המשמעות של חינה עבורך?
“החינה היא חלק מהמורשת והזהות הבדואית. צריך לשמר אותה ולהכיר אותה לתרבויות אחרות. היא מסמלת שמחה וחגיגיות. אני בעצם גם משמרת את התרבות הבדואית וגם משווקת אותה”.
- איך זה מסתדר לשלב לימודים ועסק?
“אני לומדת שלושה ימים בשבוע. ממילא עכשיו בחורף אין הרבה חתונות ואירועים, לכן יש פחות לחץ. אבל בסוף האביב ובתחילת הקיץ אני עובדת יותר. אני הולכת לחתונות באמצע השבוע, וגם בסוף השבוע יש לי מספיק זמן לעסק”.
- איך הסביבה מקבלת אישה צעירה ועצמאית?
“זה דבר מקובל להיות עצמאית ופעילה עסקית ברשתות חברתיות. בני המשפחה שלי הם המעריצים הכי גדולים שלי. היום הכול השתנה, יש הרבה בדואיות שהן בעלות עסקים עם חשבונות עסקיים ברשתות”.
- נשים בדואיות רבות מתפרנסות בתקופה הנוכחית מעיסוק ב”מוצרים מסורתיים” – לבוש מסורתי לנשים ולגברים, ציוד לחינה, אוכל וממתקים מהמורשת שלנו. מה דעתך על זה?
“זה טוב כי זה גם תורם להחייאת המורשת הבדואית ולהעברה בין הדורות, וגם נותן לנשים הזדמנות להתפרנס. לנשים יש חשיבות בשיווק התרבות והמורשת כי הן מתעסקות בתחומים האלה. הגיע הזמן שנשים בחברה הבדואית יעבדו, ילמדו ויהיו שגרירות של התרבות הבדואית”.
- למה בחרת ללמוד ניהול משאבי אנוש?
“לפני תחילת התואר לא היה לי כיוון מסוים, אבל אחרי שחיפשתי וקראתי על המחלקות במכללה ידעתי שניהול משאבי אנוש זה תחום שמתאים לי והמקום הנכון בשבילי. אני בן אדם אחראי שאוהב להיות אחראי, במיוחד במקום העבודה”.
