בימים האחרונים התפרסמו ברשתות החברתיות תיעודים המותחים ביקורת חריפה על קיבוץ כפר עזה ותושביו לאחר הסרה של שלטי הנצחה של שישה לוחמי דובדבן שנפלו בעת שהגנו על הקיבוץ בשבעה באוקטובר. מדובר בשלטים שנתלו ללא תיאום בשבוע שעבר, ביום רביעי 29 באפריל, בשטח שכונת דור צעיר בכפר עזה, והוסרו ע״ אנשי הקיבוץ בבוקר שלמחרת. “בזכותם יש לכם קיבוץ, שכחתם?”, “לא למדו כלום הקיבוצניקים, בטח מפחדים לפגוע ברגשות החברים שלהם מעזה” – היו רק חלק מהתגובות שהופנו כלפי חברי הקיבוץ. הם מצידם מספרים שכבר בנובמבר 2023, בזמן ששהו בקיבוץ בשפיים שאליו פונו, חשבו כיצד להנציח את הלוחמים שנפלו בהגנה על ביתם.
“מהר מאוד הבנו שהקשר עם משפחות הנופלים והפצועים בקיבוץ הוא בל ינתק״, מספרת נירה שפק, תושבת הקיבוץ ופעילה חברתית. “חודש לאחר האסון שפקד אותנו, קמה מתוכנו קבוצה שאיגדה מידע על כל לוחם שהגיע להגן עלינו, כשעוד לא היו פרטים. עשינו תחקיר, נעזרנו באנשי תקשורת ולבסוף הקיבוץ הגיע לכולם ואימץ את משפחות הנופלים והפצועים, נציגים מטעמנו מגיעים אליהם עם זר בכל יום זיכרון ומקיימים ערבי תודה לזכרם״.
אמיר זיני, אביו של ניראל זיני ז”ל, על החלטת הקיבוץ להסיר את השלטים: “שבעה באוקטובר הוא אירוע לאומי – אז למה שרק בני הקיבוץ יחליטו?”
בטבח שבעה באוקטובר נרצחו 62 חברי קיבוץ כפר עזה, 19 נחטפו לרצועת עזה ו-18 לוחמי צה”ל ושב”כ נפלו בהגנה על הקיבוץ. בשלטים שנתלו בשכונת דור צעיר הוזכרו כשישה מהם, המשתייכים ליחידת דובדבן – רס”ם (במיל’) עמרי מיכאלי ז”ל, רס”ל אמיר פישר ז”ל, רס”ן אור יוסף רן ז”ל, רס”ל יוסף מלאכי גדליה ז”ל, רס”ן בן ברונשטיין ז”ל וסמל יותם הלל ז”ל. “נערכה הצבעה דמוקרטית, שבה הוחלט ברוב קולות כי מיזמי הנצחה פרטיים במרחב הציבורי יתקיימו במתווה אחיד”, משתפת רונית איפרגן, תושבת כפר עזה ובמאית קולנוע. “אנחנו רוצים שכולם יהיו שווים בהנצחתם, יש משפחה שהיא חזקה והיא יכולה לעשות מלא הנצחות, ויש משפחה שאין לה כוחות או משאבים כלכליים ופוליטיים – אז מה? היא לא תנציח את אהובה? אנחנו מבינים את הכאב, ולכן נשלח מכתב לכל מי שרצה לעשות הנצחה פרטית ובו הזמנו לבוא ולדבר איתנו”.
השלטים עוצבו על ידי האמן אמיר חודורוב והסרתם עוררה זעם בפני מי שטענו כי מדובר בפגיעה קשה. ניראל זיני ז”ל היה מפקד בגבעתי במהלך שירותו הצבאי ולאחר מכן תושב שוכר בקיבוץ. הוא נרצח בשבעה באוקטובר בשכונת דור צעיר לאחר מאבק גבורה עם המחבלים לצד ארוסתו ניב רביב ז”ל. מתן זיני, אחיו השכול, כתב ברשתות: “סליחה גיבורים של כולנו, גבורתכם תסופר לעד למרות כל האנשים הקטנים ששכחו. כסף ומעמד עיוור אותם, מי עושה דבר כזה למשפחות השכולות?”.
מה שנראה כמו ויכוח נקודתי על הסרת השלטים, מתברר כמאבק רחב יותר, העוסק בנרטיב הזיכרון והשימור. בחודשים האחרונים תושבי כפר עזה בחרו, ברוב של כ-70% בעד העתקה של שכונת דור צעיר והעברה של הבתים ההרוסים לאזור ייעודי בכניסה לקיבוץ, שם ייבנה אתר זיכרון. ההחלטה הזו עברה לאחר התלבטויות רבות – מצד אחד היה רצון להנציח את מה שקרה ומצד שני תקווה לבנות חיים ולהתרחק מעט מהטראומה. “כחלק מתהליך השיקום, אנחנו לא רוצים לחיות סביב ההרס וסיורי השואה”, אומרת איפרגן. “תושבי הקיבוץ האמיצים שמתכננים לחזור ולחיות פה, יעשו זאת בתנאי שהקיבוץ לא ייהפך לאתר שכול. הבית שלהם משקיף על הגבול של שכונת דור צעיר, אי אפשר לקום לזה כל בוקר, אי אפשר לחיות ככה”.
רונית איפרגן, תושבת הקיבוץ: “זו מלחמה פוליטית, אנחנו מרגישים שמישהו ממש מנסה להוציא אותנו לא טוב”
בקול מיואש, מתאר אמיר זיני, אביו של ניראל ז”ל , תחושת תסכול מהתנהלות הקיבוץ והתנגדות למתווה ההנצחה, הכולל גם העתקת הבתים והזזתם ממקומם: “יום אחרי שהשלטים של יחידת דובדבן הורכבו הם כבר פורקו. זה עצוב, אבל אנחנו כבר רגילים להפרעות מטעמם – לא לעמוד פה, לא להיכנס לשם. הכול נעשה קשה יותר ממה שהוא ממילא”, הוא משתף. “שבעה באוקטובר הוא אירוע לאומי – אז למה שרק בני הקיבוץ יחליטו? הם קיבלו שטח לבניית שכונה חדשה, זו שהם מייעדים לזיכרון – אז שחררו מהשכונה הישנה, יש בה זיכרונות גם שלנו ולא רק שלהם. הם לא יכולים להגיד למשפחות שכולות שאיבדו את הילדים שלהם במקום הזה, מה יעלה בגורלו”.
זיני מתאר כי נשללה ממשפחתו וממשפחות שכולות נוספות שאהוביהם נפלו בקיבוץ ואינם תושבים היכולת להשמיע את קולם, להגיב בקבוצות הווטסאפ ולהצביע בנוגע למתווה: “יומיים או שלושה לפני ההצבעה הגענו לפגישה עם יו”ר הקהילה. נכנסנו וראינו 15 כיסאות בלבד, תושבי הקיבוץ לא הגיעו – אז מי בא לשמוע אותנו אם לא הם?! דיברנו לעצמנו והלכנו, עבודה בעיניים. זו הדמוקרטיה החלקית שלהם. הם התחילו את התהליך בלומר שנהיה חלק מהכול – בפועל זה לא קרה”.
“לצערנו, אלו שרוצים שדור צעיר יישאר במקומו הם שוכרי דירות ולא מהקיבוץ בכלל, פרט למשפחה אחת”, אומרת איפרגן. “ולכן נוצרה סיטואציה שאין להם אפשרות להצביע לגבי מה יהיה גורל השכונה – גם לי אין זכות הצבעה כי אני שוכרת. זו מלחמה פוליטית, אנחנו מרגישים שמישהו ממש מנסה להוציא אותנו לא טוב ולצמצם אותנו לתוך שיח של ימין ושמאל, של שנאה, של קיבוצניקים שמאלנים כפויי טובה. זה כל כך לא מי שאנחנו”, היא משתפת בכאב. “יחידת דובדבן קיבלה אישור מהקיבוץ להקים מכינה קדם צבאית בכפר עזה על שם החיילים”, היא מוסיפה. “אז אנחנו שכחנו אותם?! איך אפשר לטעון דבר כזה?! זה פגע בנו מאוד”.
שותפות הגורל שרקם קיבוץ כפר עזה עם משפחות החללים שהגיעו להגן עליו, הפכה עבור איפרגן, שפק ושאר תושבי הקיבוץ את הפגיעה שבהצגתם כ”כפויי טובה” לקשה מנשוא. “למה כשהמקרה פורסם בתקשורת הנרטיב לא היה ‘התפרצות וקביעת עובדות בצורה אלימה לתושבי כפר עזה’?”, חורצת שפק, שפרסמה על כך פוסט נוקב בעמוד הפייסבוק האישי שלה.
שרה רן, אחות של רס”ן אור יוסף ז”ל שנפל בכפר עזה, הגיבה לפוסט של שפק, והביעה תמיכה: “כבר בשבעה הגיעו אלינו זוג מקסים מכפר עזה שמאז ועד היום בקשר רציף איתנו. מחברים אותנו עמוק-עמוק למשמעות של מה שאורוש והלוחמים שלו עשו באותו היום. ביום הזיכרון האחרון הם הגיעו עם גלגל פרחים לאורוש. בתוך כל הצער האישי הבלתי נתפס וכל מה שעבר הקיבוץ באותו היום ומאז – למצוא את המקום למשפחות הלוחמים זו בעיניי גדולה ועוצמה שממש לא מובנת מאליה. עד היום התעלמתי מהכותרות האלה על מלחמות השכול, והתבאסתי בשקט. אבל היום בא לי להגיד להם תודה”.
שרה רן, אחותו של רס”ן אור יוסף ז”ל: “למצוא את המקום למשפחות הלוחמים זו בעיניי גדולה ועוצמה שממש לא מובנת מאליה”
מקהילת קיבוץ כפר עזה נמסר: “ההצבעה על מתווה ההנצחה בהשתתפות 78% מבעלי זכות ההצבעה קבעה ברוב של 70% באופציה של העתקה חלקית של שכונת דור צעיר, לשטח בקרבת הקיבוץ בו יוקם מרכז הנצחה ומורשת הפתוח למבקרים, מבלי להותיר בתי עדות בשטח הקיבוץ. זו הייתה אחת ההצבעות הקשות והכואבות שהקהילה נאלצה להשתתף בה. לאורך התהליך בלטו יכולות ההקשבה וההכלה המיוחדות של קהילת כפר עזה שהסתיימה בהצבעה הוגנת ושוויונית שנותנת ביטוי לקול של כולם. שר המורשת כמו גם משרד ראש הממשלה הודיעו לנו במכתב רשמי שיכבדו את תהליך הבחירה, ויסייעו לקהילה בדרך שבחרה בכל המובנים וכפי שהמדינה התחייבה. אנו ננציח את כל הנופלים והנרצחים באופן שוויוני ומכבד ולכן לא נאפשר להציב שילוט שמבקש להנציח או להאדיר גורם אחד מעל האחר ובוודאי ללא אישור ותיאום”.
