מאת זינה איחייב
גיא לנדא (25), מתמודד בשתי חזיתות – מצד אחד הוא נקרא במהלך השנה האחרונה לשירות במילואים בעזה, כחלק מיחידה מובחרת, ומצד שני, הוא מחויב לניהול העסק שלו לבניית אתרים ולהוראה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר. “היה לי מאוד קשה לשמור על קשר עם הלקוחות בעסק, בטח כשאני בעזה”, הוא מספר לספירלה. “לפעמים יש תקלות והחברות לא יכולות להרשות לעצמן שהאתרים שלהן לא יעבדו. זה מתסכל גם אותי וגם את הלקוחות”.
גיא לנדא, מרצה במחלקה לתקשורת ומשרת במילואים ביחידה מובחרת: “חוויתי תסכול, אבל המילואים חשובים. כל אחד שנמצא במילואים הוא חשוב”
חייו המקצועיים ושירותו במילואים מציבים בפני לנדא אתגרים רבים: “בהתחלה זה היה מאוד קשה, אבל עם הזמן למדתי איך לשלב את המילואים במקביל לעבודה. אני חייב להגיד שכן יש הבנה ואמפתיה כלפיי”. ההבנה שהוא שומר על המדינה ועוטף עזה גורמת לו עוד יותר סיפוק בתקופה זו: “חוויתי תסכול, אבל המילואים חשובים. כל אחד שנמצא במילואים הוא חשוב. אני עובר דרך המכללה כשאני נוסע להילחם בעזה, ובגלל שהמכללה קרובה כל כך לגבול, אני מרגיש שזה מקבל משמעות כפולה”, הוא מוסיף.
לנדא מספר על כניסתו לתחום ההוראה באקדמיה בגיל צעיר, כשחלק מתלמידיו בני גילו: “זו הייתה הזדמנות שנקרתה בדרכי וזה מאוד עניין אותי. לא משהו שחיפשתי. מאחר שאני והסטודנטים מאותו דור, אני מבין יותר את התחושות שלהם”.
לנדא משתף באתגר של הוראה באקדמיה במקביל להיותו מגויס: “יש סבבים במילואים. בסבב הראשון גויסתי למילואים לפני שהסמסטר התחיל, אז לא היה ממשק ללימודים. בסבב הנוסף, קיבלתי צו קצת לאחר תחילת הסמסטר, כך שהצלחתי ללמד כמה שיעורים רצופים”. למרות שהיו כמה שיעורים שבוטלו, לנדא מציין שהייתה התחשבות מצד צה”ל: “היו פעמים שאישרו לי וכן הצלחתי להגיע ללמד”.
לדבריו, הדרך מבחינתו להתמודד רגשית עם המצב היא באמצעות הדחקה ונשיכת שפתיים. הוא מספר שהסטודנטים מאוד מבינים אותו, במיוחד שחלקם משרתים בעצמם במילואים: “זה בדיוק אותו קושי גם כמרצה וגם כסטודנט, כשקוטעים פתאום את החיים באמצע”. לא רק הסטודנטים – גם במכללה מבינים את המצב המורכב שבו הוא נמצא: “הם (המכללה) מבינים ועוזרים. לא נתקלתי במישהו שלא הבין או עיקם את האף. יש התייחסות טובה”.
הפתרון – סמסטר קיץ
בעוד שלנדא מתמודד עם האתגר מצד אחד של הכיתה, סטודנטים רבים מתמודדים עם אתגר מורכב לא פחות של שילוב בין לימודים לשירות בעזה. תמיר דהן (28), סטודנט במסלול עיתונות במחלקה לתקשורת בספיר, שמסיים בתקופה זו את השנה השלישית והאחרונה בתואר, נמצא בעיצומה של תקופה מאתגרת במיוחד. תמיר, שמשרת במילואים בהנדסה קרבית, חזר לאחרונה מלחימה בעזה ונמצא כעת בחופשת הסמסטר וצריך להשלים את הפער הלימודי הרב שצבר: “נכנסתי לשנה ג’ בפער משנה קודמת, כשהייתי צריך להשלים שני קורסים, ואז הגיע שבעה באוקטובר וצברתי פערים בקורסים נוספים וזה מאוד קשה”. הוא מספר.
תמיר דהן, שנה ג’ בלימודי תקשורת, משרת במילואים בהנדסה קרבית: “הייתי בקלות יכול לוותר על השנה הזו, אבל לא ויתרתי וגיליתי שאני די חזק”
דהן עושה כעת סמסטר קיץ: “אני צריך להשלים המון ויש לי גם פרויקט גמר להגיש. קשוח לשלב את הכול, במיוחד שחזרתי עכשיו ממלחמה וחשבתי לנקות קצת את הראש ולטייל, אבל אני לא מצליח”. לעיתים הוא נאלץ לבקש אישורים מיוחדים כדי להשלים מטלות לימודיות והוא גם היה מביא אתו לפטופ למילואים: “כשמחשיך ואין פעילות מתוכננת, אז יש לי שעתיים-שלוש עד שהולכים לישון. אז הזמן הזה הייתי מנצל ללמידה”. הוא מוסיף: “כשהייתי צריך אינטרנט, הייתי הולך למקום עם קליטה ומחפש אינטרנט עד שהיה קופץ לי”.
לדבריו הוא מתמודד לא רק עם הפערים הלימודיים, אלא גם עם תחושות קשות שליוו אותו במהלך הלחימה כשהיה מגויס: “מצד אחד אני נלחם בעזה ומצד שני ממשיך את החיים כרגיל. תחושות לא פשוטות, אבל אין מה לעשות, אתה מבין שהחיים ממשיכים כרגיל. התחושות האלה מלוות אותי ימים ארוכים. התחושות האלה מגיעות גם כשאני מחפש קליטה בעזה, בזמן שיש לי חברים בלימודים שיכולים לשבת בבית קפה ולעשות מטלה, וזה מתסכל”.
המכללה תומכת?
“אני מקבל הקשבה, הבנה ומועדים מיוחדים, אבל קשה למלא את כל החסר בכלום זמן”. יחד עם זאת, הוא משתף כי חבריו גם תומכים בו: “הם עוזרים לי המון”.
עם כל התמיכה שהוא מקבל, דהן משתף בקשיים הרגשיים שהוא חווה בזמן השירות: “היו רגעים לא פשוטים, דברים שלא חשבתי שאעבור בחיים. אני יכול להצביע על רגע ספציפי שהייתי מבוהל ועצוב. יצאנו לפעילות ובאותה פעילות שני חברים שלי נפצעו והיינו חייבים להמשיך. בראש שלי, אם קורה דבר כזה אז עוצרים הכול, אבל הייתי בסיטואציה שהיינו צריכים להמשיך כרגיל”.
אך חרף הקשיים, דהן מעיד שהוא למד לא לוותר: “זו קלישאה, אבל עדיין – לא לוותר אף פעם. הייתי בקלות יכול לוותר על השנה הזו, אבל לא ויתרתי וגיליתי שאני די חזק. כל התקופה של הלחימה והתקופה בעזה שראיתי וחוויתי דברים, זה מחזק את הנפש. בסוף זה לבחור להמשיך להגן על המדינה ולא הרגשתי אף פעם משמעותי ברמה כזאת”.
