מאת ליאורה וקנין
המכללה האקדמית ספיר פתחה את שעריה ב-3 בנובמבר לאחר שנה קשה וכואבת שבה איבדה 47 אנשי סגל וסטודנטים מאז 7 באוקטובר. למרות האבל, הדאגה לחטופים ולחיילים הנלחמים, החליטה אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללה להפיק ימי הפנינג מושקעים עם עמדות קבלת פנים, פוד-טראקים, דוכנים וחלוקת מתנות מטעם האגודה.
בהפסקת הלימודים ביום שלישי של השבוע הראשון ללימודים הופיעו להקת מרסדס בנד ושרית חדד. לאירוע הגיעו גם ראש עיריית שדרות אלון דוידי ושר החינוך יואב קיש. האגודה הקפידה לציין את העובדה שעדיין יש 101 חטופים בשבי, והסטודנטים התבקשו להגיע עם חולצות צהובות – בקשה שמעטים נעתרו לה. האווירה הייתה שמחה, אך מספר הסטודנטים היה דל בניגוד לשנים קודמות.
אור נגר, סטודנטית שנה ב’ לכלכלה וחשבונאות: “למרות המצב העצוב שמלווה אותנו, המכללה עשתה את זה בצורה יפה, ולא שכחה להזכיר את המציאות שבה אנו חיים. ועדיין, זו שמחה מהולה בעצב”
“זה רגש שמח מהול בעצב”, אומרת לספירלה חיה נזרי, רכזת לענייני סטודנטים במחלקה לתקשורת: “אני מבינה למה עשו את זה – כדי לשדר תחושה שהחיים ממשיכים, אבל אי אפשר להתעלם מזה שאנחנו פה בעוטף. היו פחות אנשים בכיכר ביחס לשנים עברו, משהו באווירה היה כיף והיה שמח והיה מרגש מאוד, אבל יש גם קצת עצבות. כששרית חדד שרה ‘שמע ישראל’ הרגשתי את המועקה הזו שאני פה והם קרובים אלינו, האחים שלנו שלא פחות מחמישה קילומטרים מאתנו ואנחנו מצפים ומחכים להם”.
מיכל איברגימוב, סטודנטית בשנה ג’ במחלקה לתקשורת: “בעיניי פתיחת שנת הלימודים הייתה מאוד במקום, זה מבחינתי לומר שחזרנו ואנחנו כאן כדי להישאר פה. בשנה שעברה לא היה אירוע, וזה כיף לחזור לזה, הרגשתי שאני צריכה את זה לנפש, היינו צריכים את האווירה המשמחת הזו”.
מור וקנין, סטודנטית בשנה א’ במחלקה למשפטים: “בסופו של דבר החיים ממשיכים. עם כל הצער שבדבר אני חושבת שהלימודים הרבה יותר משמעותיים וטובים לסטודנטים, בעיקר שזה פרונטלי. הגיע הזמן לחזור ללמוד פנים מול פנים ולא בזום. אני חושבת שמגיע לי ללמוד בצורה הכי טובה שיש ואני לא רואה בזה משהו חמור. כמובן שכולם רוצים שהחטופים יחזרו, זה הכי חשוב – אבל החיים ממשיכים. אני חושבת שזה לגיטימי ונכון”.
יש לך חששות ללמוד במכללה בזמן כזה?
“אני מרגישה בטוחה, כי בסופו של דבר יש מיגוניות ויש ממ”דים בכיתות. זה כמו שאהיה בבית שלי או באמצע יום עבודה ותהיה אזעקה. אז אנחנו לומדים לחיות בשגרה הזאת, אין מה לעשות”.
גאיה בינג, סטודנטית שנה ג’ במחלקה לתקשורת: “לי אישית היה ממש קשה עם פתיחת שנת הלימודים פה, לחזור ללמוד בספיר, כשהבית שלי בכפר עזה ועדיין לא חזרתי לשם וגם בשנים הקרובות אני לא אחזור לשם”
יהלי ויזמן, סטודנט בשנה א’ במחלקה לאלקטרוניקה ומחשבים: “היה מאוד יפה לראות את ההופעות, אני לא רגיל להופעות כאלה אז היה מאוד מפתיע ומגניב ועשה אווירה כיפית של שנה חדשה”.
שאלנו סטודנטים וסטודנטיות מה דעתם על כך שלמרות שישנה לחימה המכללה בכל זאת פתחה את שנת הלימודים כרגיל.
ענבר, סטודנטית שנה א’ במחלקת ההנדסאים למכשור רפואי: “יש לי בעיקר רגשות מעורבים, כי מצד אחד מייצרים פה אווירה שהכול קורה כרגיל – הופעות, בירות וכיף, אבל מצד שני יש פה בכל מקום את הסימונים ואת התמונות של החטופים”. אני מרגישה שמדברים על זה, אבל לא מספיק, אפשר יותר, בעיקר כי אנחנו כאן בעוטף וזה חלק מאתנו. אני חושבת שתמיד אפשר לעשות יותר, להציג ולדבר על החטופים אחד-אחד זה משהו שקצת נדחק הצידה בכללי בשנה האחרונה ובכל הארץ”.
אור נגר, סטודנטית שנה ב’ במחלקה לכלכלה וחשבונאות: “לדעתי למרות כל המצב העצוב שאנחנו נמצאים בו, המכללה עשתה את זה בצורה יפה, ולא שכחה להזכיר את המציאות שאנחנו חיים בה, אך בכל זאת זו שמחה מהולה בעצב. אני אישית בכל שעה עגולה חושבת על מה יקרה כשיהיה ‘צבע אדום’ ומה אני עושה. זה מפחיד אם זה יתפוס אותך בדרך או בשיעור, את לא מפוקסת במאה אחוז כמו שאת בבית”.
אופיר דיין , סטודנטית שנה א’ במחלקה למדעי המחשב: “בסופו של יום, כבר עברה שנה ואנחנו כמובן לא שוכחים אבל אנחנו צריכים להיות שמחים ולהתקדם הלאה לצד כל מה שקורה. וגם דאגו לציין את זה פה לכל אורך החגיגה. צריך להמשיך את החיים הלאה, אבל תמיד להזכיר ולהעלות את המודעות לדבר”.
יש לציין שלצד החוגגים היו גם כאלה שלא הסכימו עם החגיגות והתקשו לקחת חלק בהן. נטלי גונקו, סטודנטית שנה ג’ לכלכלה וניהול: “אני חושבת שזה לא היה נכון, אנשים עדיין נמצאים בעזה, חייב לשחרר אותם. אני אישית לא יכולה לשמוח כל כך בגלל המצב וחלק מהמילואימניקים שעוד במלחמה ולצערי אנשים מתים. אז לדעתי זה לא היה נכון”.
גאיה בינג, סטודנטית שנה ג’ במחלקה לתקשורת, מוסיפה: “לי אישית היה ממש קשה עם פתיחת שנת הלימודים פה, לחזור ללמוד בספיר, כשהבית שלי בכפר עזה ועדיין לא חזרתי לשם וגם בשנים הקרובות אני לא אחזור לשם וזה מעלה בי המון תחושות. הכי היה קשה לי בהופעות שהיו פה, אני מרגישה שזה תלוש מהמציאות, אני אישית הלכתי ולא נכחתי בהופעות, זה מרגיש לי מנותק מאוד לרקוד ולשמוח פה כשעשר דקות הליכה מפה, בעזה, נמצאים חטופים שחלק מהם חברים שלי. אני מאוד נפגעתי אישית מפתיחת שנה הבזויה שהייתה פה”.
מעבר לאבל ולדאגה לחטופים, חלק גדול מהסטודנטים שירותו במילואים מאז פרוץ המלחמה, וחלקם עדיין משרתים. אחד מהם הוא יובל וילף, סטודנט שנה ג’ במחלקה לתקשורת: “למכללת ספיר אין לי מילה אחת רעה, גם המרצים והמכללה עצמה מתחשבים ברמה שלפעמים המרצים מתקשרים אליי ודואגים לי, שזה משהו שאין במקומות אחרים – אז למכללה אין לי תלונה אחת. המכללה זה בית ואני גאה להיות במכללת ספיר. בנוסף, לדעתי המכללה היא המקום הכי בטוח בארץ. זה טיפה אבסורדי, אבל יש כל כך הרבה כוחות צבא שנמצאים בדרום, אז בהיבט הזה לא הייתי חושש. מדי פעם יש פה אזעקות, אבל זה כלום לעומת מה שאנחנו רגילים, יש אזעקות בכל הארץ”.
יובל התייחס גם לחזרה ללמידה פרונטלית בזמן שהחטופים עדיין בשבי: “הזוי שהחטופים עדיין שם אחרי שנה. כמילואימניק יש לך קטע כזה לקחת את זה על עצמך ולהתבאס, אבל אין מה לעשות, זה כבר עניין מדיני ופחות צבאי. וכסטודנט, אני אומרת בצער רב – אני מאוד מודאג לגבי השנה הזאת. כי המילואים לא הולכים להיגמר בזמן הקרוב. אני רוצה להתחיל התמחות השנה ולא רואים אותנו, וזה כואב לי כי אני מרגיש שאנחנו נותנים כל כך הרבה ואנחנו לא מקבלים מספיק בחזרה. והחשש שלי – שאני מאוד מקווה שיתבדה – זה שאני אפגע מזה שאני מילואימניק. אני מאוד מקווה שבסוף השנה תראייני אותי שוב ואגיד לך ‘וואלה אני מבסוט והיה מדהים’. מקווה להיות אופטימי”.
ולנו לא נותר אלא להצטרף לתקווה שיובל, כמו גם שאר הסטודנטים במכללת ספיר יסיימו את השנה בתחושה מדהימה ואופטימית. שנזכה שכל החטופים יחזרו הביתה במהרה, ונדע ימים שקטים וטובים יותר.
מאגודת הסטודנטים והסטודנטיות של מכללת ספיר לא נמסרה תגובה.
