מאת בר אברמוביץ’
דור ראשון להשכלה אקדמית היא סוגיה חברתית ואירוע מרגש במיוחד במשפחות שאין בהן רקע של השכלה גבוהה. בישראל יש לא מעט סטודנטים כאלה באוניברסיטאות ובמכללות – שהם הראשונים במשפחתם שרוכשים השכלה אקדמית.
בימים אלה מוצגת בבניין הספרייה במכללה תערוכה שעוסקת בנושא, פרי יצירתם של 11 סטודנטים וסטודנטיות לתואר שני ופוסט-דוקטורט מאוניברסיטאות ומכללות ברחבי הארץ ושני המנחים: ד”ר מוטי גיגי (51), מרצה בכיר במחלקה לתקשורת בספיר, וד”ר מני מלכה (55), מרצה בכיר במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון וראש המעבדה הבינתחומית למחקר המבוסס PHOTOVOICE.
התערוכה נפתחה ב-25 בדצמבר ותוצג עד 30 בינואר. מטרתה להציג את החוויות, המכשולים והחיבור לבית של הסטודנטים, לאחר כניסתם לעולם האקדמי. התערוכה היא תוצר של סדנא בת 16 מפגשים מקוונים שהתקיימה בשנת הלימודים תשפ”ג (2022-2023) בהנחיית מלכה וגיגי, בשיתוף קרן אייסף, ועסקה בשאלה “מה זה להיות דור ראשון להשכלה אקדמית?”. במהלך הסדנא צילמו הסטודנטים את החוויות, הקשיים וזיכרונות העבר שלהם. החיבור של מלכה וגיגי לנושא אינו מקרי – הם בעצמם היו דור ראשון להשכלה אקדמית במשפחותיהם, ויזמו את הסדנא מתוך רצון לסייע לסטודנטים אחרים שחווים כעת דברים דומים למה שהם חוו בצעירותם.
ד”ר מוטי גיגי: “הסיפור של דור ראשון להשכלה אקדמית מעסיק אותי כבר עשור, בישראל אין נתונים בכלל גם לא בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם לא במועצה להשכלה גבוהה, שם התחיל המסע שלי”
גיגי מספר שיש מגוון חילוקי דעות על הגדרת דור ראשון להשכלה אקדמית: “האם כאשר לשני ההורים אין תואר? ברמה העקרונית ההגדרה היא שגם לסבתא וגם לסבא אין תואר ראשון”. לדבריו, “הסיפור של דור ראשון להשכלה אקדמית מעסיק אותי כבר עשור. בישראל אין נתונים בכלל – גם לא בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם לא במועצה להשכלה גבוהה – שם התחיל המסע שלי”. מלכה מספר כיצד החוויה האישית שלו הובילה אותו לקחת חלק בפרויקט: “גם אני וגם מוטי צמחנו מהמקומות האלה של להבין מה זה דור ראשון להשכלה אקדמית, ובמיוחד כשמדובר בתארים מתקדמים. הגענו לקרן אייסף, שם קיבלנו את המלגה, ויצאנו לפרויקט הזה”.
אופן יצירת התערוכה נעשה במתודולוגיית “PHOTOVOICE”, שצמחה מתוך המחקר הביקורתי המאפשרת לקהילות שנמצאות בשוליים להיות שותפות לתהליך ייצור ידע על עצמן והעלאת המודעות אליהן. אופן השיטה הוא שבה כל יצירה מורכבת מתמונה וטקסט קצר. התערוכה מחולקת לחמש תמות עיקריות, שעוסקות בשאלה שליוותה את המשתתפים לאורך כל הסדנה.
כותרת התערוכה “ראויים.יות?!” מתייחסת לסוגיה האם כולם יכולים להיכנס למרחב האקדמי, ובפרט דור ראשון להשכלה גבוהה. סימן השאלה בכותרת מתייחס לשאלה האם דור ראשון להשכלה ראויים להיכנס לעולם האקדמי למרות תחושת הזרות מכיוון שהם לא מכירים את העולם הזה. לעומת זאת סימן הקריאה מתייחס לעובדה שכולם ראויים להיכנס אליו ואינם צריכים לחוות אפליה או תחושת זרות בכניסתם לאקדמיה.
ד”ר מני מלכה: “לא השלמתי 12 שנות לימוד ברוב המקצועות, בגיל 27 הלכתי למכינה לעבודה סוציאלית והשלמתי ארבע פעולות חשבון ופתיחת סוגריים וככה התחלתי”
התערוכה מציגה את הקשיים שבהם נתקלים סטודנטים דור ראשון להשכלה אקדמית כשהם נכנסים לעולם האקדמי, כמו תחושת זרות בתוך האקדמיה, פער בהשכלה לעומת סטודנטים אחרים, ובושה מהבית שבו גדלו. מלכה מספר כיצד פער ההשכלה השפיע עליו בתחילת דרכו האקדמית: “לא השלמתי 12 שנות לימוד ברוב המקצועות. בגיל 27 הלכתי למכינה לעבודה סוציאלית והשלמתי ארבע פעולות חשבון ופתיחת סוגריים, וככה התחלתי”. לצד פער ההשכלה, ישנה תחושה של ניכור בעת הכניסה לאקדמיה. “הרגשתי המון בדידות ושלא מבינים אותי. כשאני התחלתי בשנות ה-90′ בספיר, לא היו אנשים שבאו משדרות ומזרחים. אבל אני שמח שפרצתי את כל תקרות הזכוכית האלו”, משתף גיגי.
“היה לי קושי להיפתח, ובעקבות הסדנא שמתי פנס על רגשות שלפני כן לא שמתי לב אליהם, לפעמים לא בא להיות ב’טייטל’ הזה של דור ראשון להשכלה אקדמית”, אומר נתי איפרגן (40), שעושה פוסט-דוקטורט בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב והשתתף בסדנא. לדבריו, תמיד ידע שירצה לעסוק במדע: “אמא שלי הייתה רואה שאני קורא אנציקלופדיות ותמיד הרגשתי שלמדע יש חלק בחיים שלי. היא תמיד ידעה שאני רוצה לעשות תואר ראשון ומאוד התגאתה”. איפרגן משתף שלא הרגיש שהזהות של דור ראשון להשכלה אקדמית היוותה קושי עבורו מבחינה חברתית במהלך הקריירה האקדמית שלו: “לא תמיד האוכלוסייה הכללית חושבת על זה, לא אכפת להם שאני דור ראשון להשכלה אקדמית, החברים שלך בתואר הראשון לא בהכרח יתייחסו לזה ולא תקבל יחס מיוחד או אפליה”.
אסתר אוחנה: “גדלתי במקום עם אפס השכלה. אני הראשונה שסיימה בגרות במשפחה המורחבת, אבל להורים שלי היה חשוב שאני אעשה תואר ראשון. אין כזה דבר שלא אעשה תואר, ומצד שני לא היה אף אחד שיכוון אותי”
אסתר אוחנה (30), שגם היא השתתפה בסדנא ועבודותיה מוצגות בתערוכה, סיימה תואר שני בלקויות למידה באוניברסיטת חיפה. היא מספרת שהתמונה שהכי אהבה נקראת “נוף יפה ורגשות מעורבים”, שאותה צילם איפרגן: “בתמונה הזאת הדברים נהיו יותר בעלי משמעות וזאת התמונה שאני זוכרת מבחינת העוצמה של השיתוף – שהיא חזקה מאוד”. לדבריה הפער ההשכלתי אכן נוכח במשפחתה כדור ראשון להשכלה אקדמית, אך להוריה היה חשוב מאוד שתלמד לתואר. “גדלתי במקום עם אפס השכלה. אני הראשונה שסיימה בגרות במשפחה המורחבת, אבל להורים שלי היה חשוב שאני אעשה תואר ראשון. אין כזה דבר שלא אעשה תואר, ומצד שני לא היה אף אחד שיכוון אותי”.
אחד הקשיים שמזכירה אוחנה הוא הקושי לתווך בין העולם האקדמי לבין ההורים: “אני כותבת תזה ואני רוצה לתת לאמא שלי לקרוא. היא תקרא, אבל לא תבין כלום, רק אם אני אשב לתרגם לה אולי”. אוחנה גם מתייחסת לקשר בין דור ראשון להשכלה אקדמית בפריפריה: “כשהגעתי לחיפה אמרו לי ‘אה את מאשדוד?’ בדיחה לא מצחיקה. אבל הרגשתי שלא מצליחים לחבר את הסיפור שלי. אני נראית לבנה, ואז שואלים אותי אם אני מאשדוד ומה איבדתי שם”.
“תערוכה שעוסקת בהשכלה או נושאים דומים יכולה להיות חשובה, במיוחד אם היא מדגישה סיפורים של דור ראשון לאקדמיה. זה עוזר להבין את החוויות ואתגרים של אחרים”, אומרת צליל סנקר (23), סטודנטית לתקשורת במסלול שיווק, שביקרה בתערוכה. לדבריה, כדור ראשון בעצמה להשכלה אקדמית, היא חוותה פער בהשכלה לעומת סטודנטים אחרים, אך הצליחה להתגבר עליו, “בהתחלה זה התבטא בעיקר בדברים טכניים, כמו איך לכתוב עבודה אקדמית או אפילו שימוש במונחים מסוימים, אבל עם הזמן לומדים ומתגברים על זה”.
רעות ויזמן (26), גם היא סטודנטית לתקשורת במסלול שיווק, אומרת כי קשה לה להסביר לאמה את מעשיה בתואר: “אני דור ראשון להשכלה אקדמית. אני מרגישה זאת בכך שאמי שואלת שאלות על התואר ופחות מבינה את העולם האקדמי”. עם זאת, היא מספרת שהיא לא חוותה פער בהשכלה בתחילת התואר: “לא הרגשתי פער, הייתי תלמידה מצטיינת ביסודי ובתיכון”.
לאור הביקוש הוחלט להאריך את התערוכה בשבוע והיא תוצג עד יום חמישי הבא, 30 בינואר, בבניין הספרייה האקדמית בין השעות 18:00-10:00.
