“אני מקבלת בממוצע 90 פלוס רק בזכות הריטלין. זה מושיב אותי מעל 13 שעות ביום בלמידה”. את הדברים האלה אומרת לספירלה עדן אלון, סטודנטית במחלקה לתקשורת במכללה. אור גואטה, סטודנטית לבריאות הציבור במכללת אשקלון, מצטרפת לדבריה: “אני מרגישה יותר מרוכזת, מתעניינת בחומר למרות שהוא משעמם וגם אין תחושת עייפות, אני נטו לומדת”.
עדן ואור הן רק שתיים מתוך סטודנטיות וסטודנטים רבים שמשתמשים בכדורים עם מרשם, למניעת הפרעות קשב וריכוז (ADHD), כמו ריטלין, אטנט, ויואנס וקונצרטה, שנועדו לאנשים שאובחנו על ידי רופא מוסמך תחת מדריך האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM).
“אני יכולה להיות מאוד מדוכדכת, בתקופות מבחנים. כשאני צורכת יותר אני מרגישה שהגוף שלי צועק תפסיקי. כשמפסיקים זה ממש כמו גמילה, נהייתי עייפה והירידה הזאת אחרי הייתה לא פשוטה”
על פי אתר כללית, כדי לקבל מרשם לאחד מהכדורים האלה צריך לעבור אבחון מסודר שמורכב מארבעה קריטריונים: חוסר קשב, היפר-אקטיביות, בדיקות גופניות והיסטוריית תסמינים של האדם המבקש אבחון ושל משפחתו. כאשר מטופל עובר את כל שלבי האבחון ומקבל אישור רפואי – הוא זכאי למרשם עבור סוג הכדור שהרופא מתאים עבורו.
אולם, סטודנטים רבים שנתקלים בקשיים ולחצים בתקופת המבחנים, לא תמיד מתעכבים על ההליך המסודר והרשמי ורבים מהם נוטלים כדורים לטיפול בהפרעות קשב ללא מרשם.
סמים ממריצים כמאיץ להצלחה במבחנים
העמותה “מגן לזכויות אנוש” שמובילה את המאבק במרשם יתר של סמים פסיכיאטריים כגון ריטלין לילדים ומבוגרים מתנגדת נחרצות לתופעה: “השימוש בסמים ממריצים נפוץ לצערנו מאוד בכל המוסדות האקדמיים בארץ, כמות הסמים הללו שצורכים בארץ בשנה מגיעה לעשרות טונות”, אומרת לספירלה מירב מריגר, חברת ועד העמותה. “מוסדות החינוך צריכים לחנך את הסטודנטים על הנזקים בשימוש בסמים הממריצים. יש מקום לתת לסטודנטים הכשרה בלמידה נכונה. אין שום תחליף ללמידה איכותית. ההפיכה של סמים מסוימים ל’פתרון לגיטימי’ עבור ילדים וצעירים היא בראש ובראשונה עניין כלכלי: מדובר למעשה בהכנסה חודשית קבועה עבור חברת התרופות”.
“אולי הסמים הללו עוזרים לקבל ציון גבוה, אבל התרופות מייצרות דור שסובל מנכות למידה, ולא מסוגל להתגייס ללמידה בכוחות עצמו בלבד”
מריגר מוסיפה: “קשיי למידה אינם נפתרים, אלא מחמירים עם שימוש בסמים ממריצים, במיוחד בטווח הארוך, ומטרתנו היא לעשות כל שביכולתנו להימנע מלרשום אותם. כל מי שנוטל סמים ממריצים כדי ללמוד, עוקף בעצם את פעולת הערנות, הריכוז וההבנה הנדרשים כדי להצליח ליישם את מה שלומדים. ולכן יכולות אלה מידרדרות. כשאדם לא נמצא תחת השפעתם הוא עלול לשכוח את מה שלמד או לא להצליח להשתמש בידע הזה. אולי הסמים הללו עוזרים לקבל ציון גבוה, אבל התרופות מייצרות דור שסובל מנכות למידה, ולא מסוגל להתגייס ללמידה בכוחות עצמו בלבד”.
ד”ר גבי וינשטיין, מומחה לנוירולוגיה ומנהל מרפאת אבחון של הפרעות קשב במרכז הרפואי “מדיקל שרון”, תומך בעמדה הזאת על הסמים כמאיץ להצלחה: “תחושת ביטחון שסטודנטים מקבלים אחרי לקיחת כדור בזמן מבחן היא אשליה, ואיננה קשורה כלל לקשב. הרבה פעמים הכדור נותן תחושת שלווה אבל זה לא ממש משפר את הקשב”.
בזמן ההשפעה של הכדורים, לא רק המצב הפיזי משתנה אלא גם הנפשי. אורלי בכר, סטודנטית לתקשורת ספיר שנוטלת ויואנס עם מרשם, מספרת: “זה נורא מווסת. ואחרי כמה זמן כשההשפעה יורדת אתה יכול להיות מאוד לא מווסת ולהגיע לדאון, זה סם לכל דבר”. סטודנטית לעבודה סוציאלית שבחרה להישאר בעילום שם וגם לה יש מרשם מוסיפה: “אני יכולה להיות מאוד מדוכדכת, בתקופות מבחנים. כשאני צורכת יותר אני מרגישה שהגוף שלי צועק תפסיקי. כשמפסיקים זה ממש כמו גמילה, נהייתי עייפה והירידה הזאת אחרי הייתה לא פשוטה”.
עדן אלון, שכאמור מאובחנת עם הפרעות קשב וריכוז, נוטלת ריטלין רק בתקופות מבחנים, מתארת את התחושה לאחר השימוש בתרופה: “קודם כל את מרגישה כמו זומבית, זה משפיע על התיאבון, את לא אוכלת ולא שותה. גם מבחינה חברתית זה קשה, בתור ילדה שרק קופצת ומאושרת, הפכתי לילדה כבויה. עדי, סטודנטית לעבודה סוציאלית, שגם היא נוטלת ריטלין עם מרשם, מוסיפה: “יש לזה השלכות – אני בן אדם מאוד שמח וחיובי וזה פשוט הופך אותי לרובוט”.
ד”ר גבי וינשטיין, מומחה לנוירולוגיה ומנהל מרפאת אבחון של הפרעות קשב: “כדור להפרעת קשב זה לא מסטיק ולא סוכרייה, זה כדור כימי. יש בו מלחים שמשפיעים על המוח, על כלי דם, הלב והלחץ דם. הכדורים האלה מעלים את רמת הדופמין במוח ומשפיע על כל הגוף כתוצאה מכך”
העמותה “מגן לזכויות אנוש” מרחיבה על ההשלכות: “הסכנות הבריאותיות כרוכות בעיקר בנזק לכבד ולמערכת העצבים. סמים כאלה עלולים לגרום למצבי רוח, עייפות, עצבנות, חרדות, דיכאון, אפתיה, תלות גופנית ונפשית ואף פסיכוזה. הסכנות הללו קיימות באותה חומרה גם כאשר הם ניטלים עם אבחנה רפואית”. ד”ר וינשטיין מסביר על הרכיבים בכדורים: “כדור להפרעת קשב זה לא מסטיק ולא סוכרייה, זה כדור כימי. יש בו מלחים שמשפיעים על המוח, על כלי דם, הלב והלחץ דם. הכדורים האלה מעלים את רמת הדופמין במוח ומשפיעים על כל הגוף כתוצאה מכך”.
ד”ר וינשטיין מתאר גם את ההשלכות הנפשיות בעת נטילת הכדור: “ההשפעה הפיזיולוגית של המלחים בתוך הכדור משפיעה על המצב הנפשי. יש אנשים בעלי רקע של חרדה, דיכאון או שינויים במצבי רוח – התרופות לטיפול בהפרעת קשב בהחלט עלולות להיות טריגר עבור אותם אנשים. כל טיפול שמשפיע על הגוף בצורה כימית חייב להיות בבקרה, חייב להעלות את המודעות בעניין הזה, ברגע שסטודנטים יבינו שהם לא צריכים להשתמש בהם בצורה חופשית, הם ידאגו לקבל מרשם”.
אין מרשם? אין בעיה
אולם, חרף האזהרות הרבות והסיכונים הכרוכים בנטילת כדורים ללא מרשם, סטודנטים שצורכים כדורים ללא אבחון מסודר אין את הידע אודות הסכנות וההשלכות שבנטילתם ללא מרשם וללא פיקוח.
“צריך לדעת איך לקחת, מתי, כמה ובאיזה מינון”, מסבירה סטודנטית אנונימית לעבודה סוציאלית במכללה. “גם את הכמויות הם מתאימים לפי משקל, אם לקחת בעבר או לא. מה שאני צורכת עכשיו זה לא אותו כדור שצרכתי בבית ספר, אסור להתעסק עם הדברים האלה. בנוסף אסור להחליף או לערבב ביניהם, כל אחד הוא מקרה לגופו שלומד להתמודד עם זה בצורה מסוימת”.
ברשת החברתית “טלגרם” פועלת קבוצה הנקראת: “קהילת מכללת ספיר” ובה 180 חברים. ניתן לראות שם פוסטים יום יומיים על מלאי חדש של סוגי כדורים להפרעות קשב כמו ריטלין ואטנט, הניתנים לרכישה באופן מפוקפק ללא מרשם.
במסגרת התחקיר, ניהלתי שיחה עם אחד המוכרים המכונה “שמש”. הצגתי את עצמי כסטודנטית שמעוניינת לרכוש אטנט וריטלין – והופתעתי לגלות את הקלות שבה ניתן להשיג את הכדורים, ומעבר לכך את המחיר שיכול להגיע לכמעט אלף שקלים לחלק מהחפיסות. ראו בצילומי מסך כאן למטה –
על פי השיחה עם המוכר, חפיסה של אטנט עולה 850 שקלים, חפיסת ריטלין תעלה 250 שקלים. סטודנטית לניהול תעשייתי שבחרה להישאר בעילום שם מספרת: “לא פניתי מעולם לרופא על מנת לבדוק אופציה למרשם, יש סטודנטים במכללה שמוכרים כדורים אז אני מסתדרת”. וכאשר נשאלה בכמה כסף הסטודנטים מוכרים היא ענתה:”20 שקלים לכדור, מספיק לי 5-6 לכל תקופת המבחנים, גם אני הייתי בהלם מהתעשייה הזאת במכללה”.
גואטה מוסיפה: “אצלנו במכללת אשקלון זה יחסית מקובל לקחת בלי מרשם בתקופת מבחנים וזה לא סיפור גדול, אנחנו קונים את זה קצת ביוקר, אבל אם אני עושה השוואה בין קורס חוזר או לקנות בקצת יותר יקר, אני מעדיפה את האופציה השנייה”.
עדי, סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת ספיר מותחת ביקורת על התופעה: “בעיניי זה ממש בזבוז כסף, 1,600 שקל זה לא מעט ולהוציא הכול על כדורים זה לא מוסרי. אני רוצה לרדת לסוף דעתם, תעשו את התהליך שכולם עושים, למה לא ללכת בדרך הישרה?”. בעמותה לזכויות אנוש מזהירים: “השימוש בטלגרם לרכישת סמים ללא מרשם פוגע בסטודנטים פעמיים – פעם ראשונה בתופעות המזיקות של התרופה, ופעם שנייה הדבר מערב אותו בפעילות פלילית”.
יש לא מעט פעמים שסטודנטים עם מרשם חולקים כדורים עם חבריהם לספסל הלימודים: “חבר שלי ביקש כדור לפני מבחן חשוב, אז נתתי לו”. מספר סטודנט לתקשורת שנה ג’ שבחר להתראיין בעילום שם. סטודנטית לניהול תעשייתי מצטרפת לדבריו: “קניתי רק פעמיים, השאר השגתי ללא עלות מחברים שלי שמקבלים מרשם”. גואטה מוסיפה: “לפני שהיה לי מרשם הייתי לוקחת מחברים שלי”.
אז כיצד מתמודדים עם הבעיה? ומה צריך להשתנות?
ד”ר וינשטיין: “העניין הוא שאנחנו יודעים מה המצב בשטח ואין פה שליטה על העניין. יש פה בעיה של פיקוח. אני מודע לזה שזה בעייתי וכמו הרבה דברים אחרים שנצרכים בלי פיקוח אז גם פה זה קורה וחייב באמת לשפר ולתקן את זה”.
