דן עזרא רק בן 24 אבל עם רזומה שלא יבייש עיתונאים ותיקים. הוא הספיק להשתלב בפאנל חדשות 14, להשמיע את קולו ולהביע את דעותיו, הוא מנהל ערוץ טלגרם חדשותי שאחריו עוקבים 119 אלף אנשים ובנוסף יש לו עמוד אינסטגרם עם 100.1 אלף עוקבים, עם חשיפה של מעל ל-24 מיליון אנשים בחודש. “אחרי שבעה באוקטובר הבנתי שזה מה שאני רוצה לעצמי. הכוח נמצא אצל העיתונאים”, הוא אומר בראיון לספירלה.
עזרא, סטודנט שנה שלישית לתקשורת במסלול עיתונות בעידן הדיגיטלי וחבר מערכת ספירלה בעצמו, למד תקשורת בתיכון שער הנגב, שם לדבריו פיתח לראשונה את הסקרנות לתחום. “זה היה כיף בזמנו. אבל מאוד שונה ממה שאני עושה היום”, הוא מספר. ללימודי תקשורת בספיר הגיע בזכות מי שהיתה המורה שלו בתיכון – ד”ר אלה בן עטר, ראשת מסלול רדיו ופודקאסטים ומרצה במחלקה לתקשורת: “אלה, שהייתה אז המורה שלי, היא אחת הסיבות שבגללן הלכתי ללמוד תקשורת בספיר. ידעתי שהחומר האנושי כאן הוא טוב בזכותה”.
על הפעם הראשונה שדיבר מול מצלמה: “גמגמתי בטירוף, יצאתי מהאולפן ושנאתי את עצמי על הבושות שעשיתי לעצמי. אבל ככל שאתה שולט בחומר ובנושאים בליין-אפ כך השידור הולך חלק יותר, ביטחון זה דבר נרכש”
עזרא, שצבר כאמור עוקבים רבים ברשתות, הבין את הכוח שיש לזה להשפיע על המציאות: “השלב הראשוני בו הבנתי שיש לי כוח היה בזמן שלא הגיעו אנשים לשבעה של חלל צה”ל. כעבור חצי שעה מרגע הפרסום שלי, הבית של אותו חלל התמלא במאות אנשים, וזה המשיך במהלך כל השבעה”.
האם אתה חושב שכל עיתונאי צריך להיות פעיל ברשתות החברתיות? ולמה?
“חד-משמעית, הדור שלנו נמצא ברשתות, הוא לא רואה טלוויזיה. ואיך אומרים? אם אתה לא שם – אתה לא קיים”.
עזרא לא נולד עם ביטחון לדבר מול מצלמה ולהביע את דעותיו. הוא נזכר בפעם הראשונה שבה דיבר מול המצלמה: “גמגמתי בטירוף, יצאתי מהאולפן ושנאתי את עצמי על הבושות שעשיתי לעצמי”. אבל מאז הוא השתפר, “ככל שאתה שולט בחומר ובנושאים שמופיעים בליין-אפ כך השידור הולך חלק וטוב הרבה יותר, ביטחון זה דבר נרכש”.
“עיתונאים עצמאיים שפעילים ברשתות צריכים להמציא את עצמם כל יום פעמיים. הקלות שבה אתה יכול להפוך פתאום ללא רלוונטי היא מפחידה. אין לך גב מאף גוף תקשורת. זה רק אתה מול כל המתחרים”
עזרא חשוף למכתבי התראה לפני תביעה, פידבקים ואיומים. אך למרות זאת, הוא תמיד הולך בראש מורם ובטוח בעצמו: “אני אכן מקבל מכתבי התראה פה ושם. יחד עם זאת, אני בטוח בצדקת דרכי, כל ידיעה שאני מפרסם תמיד מגובה בהוכחות”.
“אמת דיברתי” זה המוטו שלו ולא רק ביטוי להתגוננות משפטית. “בחיים אל תפרסם שקר, ולא משנה מה האינטרס שלך. בסוף זה המוניטין שלך שייהרס ולתקן אותו לא יהיה קל”, הוא מסביר. לדבריו “הייטרים” (כותבי תגובות שנאה) הם המדד לרלוונטיות שלו: “ביום שיפסיקו לקלל אותי ולהשמיץ – אז אדע שאני מאבד את זה ואט-אט הופך ללא רלוונטי”.
אתה מפחד מהרגע הזה שיום אחד כבר לא תהיה רלוונטי?
“חד-משמעית. עיתונאים עצמאיים שפעילים ברשתות צריכים להמציא את עצמם כל יום פעמיים. הקלות שבה אתה יכול להפוך פתאום ללא רלוונטי היא מפחידה. אין לך גב מאף גוף תקשורת. זה רק אתה מול כל המתחרים”.
תחום התקשורת כל הזמן משתנה, ובמיוחד בתקופה זו. בכל רגע יש אירוע אחר שמטלטל את המדינה, האם יש אירוע שנגע בך באופן אישי? איך זה משפיע עלייך ואיך התמודדת עם זה?
“כל אירוע שנופלים בו חיילים משבית אותי. היום שלי נהרס לגמרי ולעתים יותר מיום ואני לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר”.
מה היעדים והשאיפות לשנה הקרובה? האם יש דברים חדשים בדרך?
“לגדול, להתרחב ברשתות. ובעיקר בעיקר – לעשות טוב. לשם זה אנחנו כאן”.