עלבונות, צעקות ופרובוקציות נעשו דבר שבשגרה בקרב עיתונאים ואולפני חדשות בישראל. נראה שהיכולת להפריד בין עובדות לפרשנות ולהיות אתי ומאוזן – מה שהיה נחשב כנחלת העיתונאים בעבר – כבר לא נחשב להישג מרשים בקרב אנשי תקשורת מסוימים בימינו. האם אנו עדים לעידן חדש של עיתונות, שאינו שם דגש על עומק ומורכבות?
גם בכנס אילת ה-17 לעיתונות, שנערך בתחילת נובמבר במרכז הכנסים של מלונות הרודס, היה נראה שהיו כאלו שהגיעו כדי לספק אקשן וסרטונים קצרים לעמוד האינסטגרם שלהם. כך לדוגמה, בפאנל שעסק ב”תמונת הניצחון”, בהנחייתו של מפקד גלי צה״ל לשעבר משה שלונסקי, השתתפו מספר עיתונאים מוכרים, בהם כתב עיתון ״הארץ״ גדעון לוי, פאנליסט ״עכשיו 14״ יותם זמרי, עיתונאי ״i24 news״ שרון גל, כתב ״ידיעות אחרונות״ יובל קרני, כתבת ״ישראל היום״ מוריה קור והשר לשעבר מטעם מפלגת ״מרצ” עיסאווי פריג’. הפאנל הפך במהרה לבליל של בדיחות וגידופים, תחרות על תשומת לב ומחיאות כפיים, שאולי גרמו להנאה ניכרת לקהל בפאנל, אך לא באמת תרמו לדיון עמוק ומשמעותי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
קטע מתוך תכנית האקטואליה “פתחי וזמרי”, שבה לועגים לקולו של העיתונאי מהערוץ המתחרה, וקוראים לו “אפס” בשידור כשברקע מוקרן סרטון ההתעללות של כוח 100
גם בפאנל “וזה סוף החדשות?”, שהנחה העיתונאי אריה גולן, הטונים שבהם הוצגו חילוקי הדעות לא תרמו לדיון ענייני. בשיחה השתתפו אבי וייס מנכ”ל, ״חדשות 12״; תמי רווה, עו”ד ויועצת בכירה מטעם ״חדשות 12״; טלי בן עובדיה, מנכ”לית ״חדשות 13״, משה שלונסקי, מפקד גלי צה״ל לשעבר ויוליה שמאלוב ברקוביץ’, מנכ”לית ״חדשות 13״ לשעבר. היה מתבקש שבנושא סוער במיוחד, עבור כל היושבים בפאנל, שהמשתתפים יחלקו מתוך הניסיון שלהם וינסו לחבור לפתרונות. במקום זאת, הדיון נעשה מהר מאוד למתלהם והסתכם בהתעלמות וקריאות “שקר” בין הדוברים.
יותם זמרי, “עכשיו 14”: ״אני מעדיף להיות ה’באד גיי’. פעם היינו צריכים להתחנן לריאיון של 2 דקות בערוצים מובילים והיו מכניסים אותנו מאיזו דלת אחורית. היום זה לא קורה יותר – יש לנו ערוץ ויש לנו מקום להשמיע בו את הקול שלנו״
את שתי הדוגמאות האלו ניתן לחבר למה שנראה כתופעה הולכת וגדלה של שיח מקצין ודמות העיתונאי שמשתנה, כאשר חלק מהעיתונאים כבר לא מוכנים לשבת סביב אותו השולחן לצד אנשים שאיתם הם לא מסכימים, עוזבים שידור בדרמטיות, צועקים, מעליבים ומעסיקים אנשי סושיאל המתחזקים עבורם עמודים מלאים בתוכן קידום אישי. תופעה זו מעלה שאלות: לאן מועדות פניה של דמות העיתונאי הישראלי? והאם יכול להיות שערוצי החדשות בעצמם מזינים את סגנון העיתונות הזה?
הצגת פוסט זה באינסטגרם
קטע מתוך תכנית האקטואליה “פתחי וזמרי”, ביום חשיפת פרשת הפצ”רית. חגיגה באולפן לצד הכותרת: “הדיפ סטייט מתרסק והאולפן מתרסק”
איש התקשורת ופאנליסט ״עכשיו 14״, יותם זמרי, התייחס לסוגייה ואמר לספירלה: “אני לא מתיימר להיות מנומס, היום לא מקשיבים יותר למי שמדבר יפה, אני מעדיף להיות ה’באד גיי’. פעם היינו צריכים להתחנן לריאיון של 2 דקות בערוצים מובילים והיו מכניסים אותנו מאיזו דלת אחורית. היום זה לא קורה יותר – יש לנו ערוץ ויש לנו מקום להשמיע בו את הקול שלנו. הטובים לתקשורת? כבר לא. אורי אורבך טעה בכותרת של הטור שלו, רק הרעים יצליחו״.
ירון אברהם, “חדשות 12”: “נכון שאני עובד בערוץ מסחרי, שמודד בסוף היום רייטינג. וכן, נדרש ממני להיות ממוקד ונחרץ כשצריך, אבל אני מאמין ורואה שיש קונים גם לעומק ומורכבות״
לדברי ירון אברהם, כתב ״חדשות 12״, “הקצנת השיח בתקשורת היא שיקוף עמוק של תהליכים שקורים בחברה הישראלית. אבל האמת שלאנשים נמאס מלראות עיתונאים צורחים באולפן. זה נראה להם מגוחך ולא מקצועי”. כשנשאל האם בתור עיתונאי בטלוויזיה מופעל עליו לחץ לייצר רייטינג בדרכים שאינן מתאימות לו, טען שלא, והסביר: “נכון שאני עובד בערוץ מסחרי, שמודד בסוף היום רייטינג. וכן, נדרש ממני להיות ממוקד ונחרץ כשצריך, אבל אני מאמין ורואה שיש קונים גם לעומק ומורכבות. אני מוצא אמת בכל מיני צדדים, אני לא לוקח ‘צד’ אחד, ואני מזהה שאנשים דווקא מצליחים להכיל את זה”.
עורך תכנית ״אולפן שישי״ ב״חדשות 12״, רון ירון, דיבר על המתח שבין רייטינג לאתיקה עיתונאית: “בעבר הייתה דעה ש’הפופוליטיקה’, המהומה בפאנלים, היא טובה, מייצרת אקשן, עניין ואנרגיות, שזה טוב לערוץ – אבל אנחנו גילינו שכשאנשים מתפרצים אחד לדברי השני, הצופים לא מבינים במה מדובר, הדיון לא נראה מכובד והדעות לא נשמעות. אני יודע שאולי קשה להאמין לזה, אבל כשאני רואה שהדיון באולפן שלי מתלהט, אני מעיר למגיש ולפאנליסט באוזניה שירגיעו״.
עורך “אולפן שישי” רון ירון: ״זה נכון שקשה מאוד להיות פאנליסט או עיתונאי טוב אם אתה רגוע מידי או משעמם, אבל זה לא אומר שההפך מזה אומר להיות מעליב וקולני”
ירון ממשיך ומודה: “באופן עקרוני אנשים לא יקשיבו למסרים, גם אם הם חשובים, אם לא יהיה להם מעניין. ואיך אתה גורם להם לעניין? כשהמסר שלך מועבר בחדות, שנינות, הומור, יכולת ניסוח מעניינת. לצערי, לפי מה שראינו כאן בפאנלים, יש מי שמבלבלים בין זה לבין התפרצויות ועלבונות. זה נכון שקשה מאוד להיות פאנליסט או עיתונאי טוב אם אתה רגוע מידי או משעמם, אבל זה לא אומר שההפך מזה אומר להיות מעליב וקולני”.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
קטע מתוך מהדורת “פגוש את העיתונות” בהגשת בן כספית ועמית סגל, שבה אירחו את העיתונאי גדעון לוי. הכותרת שנבחרה ללוות את הריאיון: “עמית סגל וגדעון לוי ראש בראש”
נדב גאלי, סטודנט שנה ג’ לעיתונות במכללה האקדמית ספיר וחבר מערכת ספירלה, נכח בכנס והיה מאוכזב לגלות שהתקשורת נעשתה לדבריו בידורית: “בשבילי הכנס היה מראה למה שקורה היום בכלל בתקשורת – הרבה דיבורים, קצת עומק. כמעט מבלי שתהיה שיחה אמיתית על עיתונות עצמה. איך לשפר, איך לקדם, איך לחזור למהות. במקום לדבר על הציבור, דיברנו שוב על עצמנו. חבל, כי התקשורת אמורה לשאול שאלות ולחפש אמת, לא רק לרדוף אחרי רייטינג ובידור”.
