לאחר יותר משנתיים של מלחמה שבמהלכה חלק גדול משידורי הטלוויזיה התקיימו מהשטח בצפון ובדרום, ניתן היה לחשוב שהשנה הדיון בכנס אילת לעיתונות על האפליה של הפריפריה בתקשורת יירד מסדר היום. אלא שהתחושות הקשות עדין קיימות והמושג “מדינת תל אביב” עלה במהירות בפאנל בנושא, כשהמשתתפים הצביעו על הפער שבין הכותרת “במלחמה כל הארץ פריפריה” לבין המציאות היומיומית. דוד פרץ, עיתונאי ב”ישראל היום” ומרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר, העיר בציניות: “איך אפשר שלא לקרוא לישראל ‘מדינת תל אביב’, כשאפילו הכנס נקרא אגודת העיתונאים תל אביב ולא אגודת העיתונאים ישראל”?
האמירה הזו, שנאמרה כבדרך אגב, שיקפה את תחושת הקיפוח החוזרת בדיון שבו השתתפו מלבד פרץ גם דובר המשטרה אריה דורון; כתב “ידיעות אחרונות” מתן צורי; עורך החדשות של השבועון “משפחה”, ישראל יוסקוביץ’; כתב דרום בתאגיד השיגור הציבורי, איציק זוארץ; כתב i24 News, אלי לוי; דוברת המועצה האזורית עמק יזרעאל, שירה לוין; ודוברת עיריית אשקלון, דנה גרינבלט. המשתתפים הזכירו כי בעוד שבתל אביב מתרכזים מוקדי התקשורת, הכלכלה והתרבות, אזורי הצפון והדרום נאלצים להיאבק על סיקור ועל משאבים בסיסיים. “אתה משדר לפריפריה שמי שטוב יגיע לתל אביב, ומי שלא יישאר מאחור”, אמרה שירה לוין, כשהקהל האילתי באולם הנהן בהסכמה.
כמו בכל שנה, גם השנה נשמעה ביקורת חריפה מצד המשתתפים כלפי התקשורת הארצית. נציגות הרשויות המקומיות בפאנל טענו כי קשה לקבל סיקור מאמצעי התקשורת הגדולים בשגרה, וכי לעיתים הן נעזרות בעיתונות המקומית או ברשתות החברתיות כדי להעלות נושאים לסדר היום: “כשאנחנו פונים לכתבים או לערוצי טלוויזיה כדי שיגיעו לראות מקרוב ירי, קליעים, יידויי אבנים ולשמוע איך אזרחים חיים כאן – אף אחד לא מגיע”, סיפרה דוברת המועצה המקומית עמק יזרעאל, “רק כשיש פיגוע גדול או הרוגים זה מעניין את התקשורת”.
שירה לוין, דוברת המועצה האזורית עמק יזרעאל: “האזרחים צריכים אותנו, אנחנו נותנים להם חוסן. אבל המדינה לא נותנת תקציבים. רצינו לבנות משטרה מועצתית ושלחנו חמישה מכתבים – עד עכשיו לא חזרו אלינו”
מאחורי הדברים עמד מסר ברור: ישראל עדיין מחולקת לשניים – מרכז שזוכה לבמה, ופריפריה שמרגישה מודרת. “תקיפה בסופר בתל אביב תפתח מהדורת חדשות. אם זה היה בבאר שבע – זה בחיים לא היה קורה”, אמר אלמוג בוקר, כתב הדרום בחדשות 12.
אבל לא כולם היו שותפים לתחושת הקיפוח. דנה גרינבלט, דוברת עיריית אשקלון, טענה בנחרצות כי יש להפסיק את השימוש במושג “פריפריה”, ונימקה: “כולנו אותו הדבר”. אבל דעתה של גרינבלט היתה דעת מיעוט בדיון, כאשר שאר המשתתפים בפאנל המשיכו להציף פערים ביחס שמקבלת הפריפריה לעומת יישובי המרכז. דוגמה לדיון בפער מהסוג הזה עסקה בסוגיית שירותי הבריאות בנגב, ובפרט במצב בית החולים סורוקה בבאר שבע שנפגע מטיל איראני בחודש יוני האחרון, והשבית יותר מ-300 מיטות אשפוז ושמונה חדרי ניתוח. התקציב לתיקון הנזקים בבית החולים אושר רק לאחר כארבעה חודשים, וזאת לאחר התערבות תקשורתית אינטנסיבית. בפאנל שררה תמימות דעים על כך שאם בית חולים במרכז היה זה שניזוק, התקציבים היו מאושרים בתוך ימים.
לדברי דוברות הרשויות המקומיות שהשתתפו בפאנל, תחושות הקיפוח במהלך מלחמת “חרבות ברזל” העצימו את תחושת הביטחון שהתושבים מרגישים כלפי הרשות. “רמת האמון ברשויות המקומיות גדלה מאז שבעה באוקטובר, אנחנו אלו שנמצאים בקשר יומיומי עם התושבים, ומספקים מענה מיידי בשעת חירום, לעיתים במקום המדינה. האזרחים צריכים אותנו, אנחנו נותנים להם חוסן”. אמרה דוברת המועצה האזורית עמק יזרעאל. “אבל המדינה לא נותנת לנו תקציבים. רצינו לבנות משטרה מועצתית ושלחנו חמישה מכתבים – עד עכשיו אף אחד לא חזר אלינו”.
כך שנראה שלמרות המלחמה הארוכה ולמרות שהדרום והצפון היו במרבית הזמן במוקד תשומת הלב הציבורית, התחושות הן עדיין של פערים, גם אם נשתמש במילה פריפריה וגם אם לא. התמונה שהמשתתפים ציירו היא אחת וברורה: מדינה קטנה שממשיכה להתחלק לשניים. אלה שמספרים את הסיפור, ואלה שמחכים שמישהו יגיע להקשיב.
