בחודש האחרון החל המרכז ההידרותרפי שער הנגב להשתמש בסריקה ביומטרית בכניסה למתחם. במקום השבב הרגיל שהיה תלוי על מחזיק המפתחות, מעתה יכולים המתאמנים להגיע למתחם, לעמוד מספר שניות מול המצלמה הסורקת את תווי פניהם – ולהיכנס.
השימוש בזיהוי הביומטרי למרכז הספורט אינו מחייב. ורד ליבשטיין, מנהלת המרכז אומרת, כי “זה רק למי שרוצה, זה יקל עליו והוא יכול להשתמש בזה, ומי שלא – יישאר עם הצ’יפים. בעוד שנה נחליט האם באמת זה כדאי”. ליבשטיין מספרת, כי היו בעיות טכניות עם הצ’יפ שקדם לכניסה הביומטרית, אך מסבירה שהיוזמה לשינוי אינה מטעם המרכז. “פנו אלינו שני סטארט-אפיסטים משדרות שזה המוצר שהם פיתחו והם מחפשים אתר נסיונות. הרעיון היה לעזור לסטארט-אפיסטים מקומיים להצליח”.
הנושא הביומטרי עלה לכותרות לא פעם בעקבות מתנגדי המאגר הביומטרי של משרד הפנים, שעדיין לא נקבע האם כל תושבי המדינה יחויבו להצטרף אליו או לא. עורך הדין יהונתן קלינגר, העוסק בתחום הפרטיות ומתנדב בתנועה לזכויות דיגיטליות, מזהיר מזיהוי ביומטרי, בין היתר בכניסה למרכז הספורט. “זה קטע מדאיג. לפני שאתה בכלל נותן למישהו מידע – תשאל מי אתה? למה אתה צריך את המידע? אתה יכול לתת לי את השירות גם בלי לקבל את המידע הזה? אם אפשר – אני לא רואה סיבה לתת אותו. אני לא רואה קשר בין ביומטריה לחדר כושר”.
קלינגר מסביר מה לדעתו הסיכונים: “אם אני עובד בחדר כושר ואני רוצה לחפש חברה חדשה, אני יכול להשתמש במאגר הזה – מצלם מישהי יפה בקמפוס, מביא את התמונה למאגר ושואל אותו – מי הבחורה היפה? אני ככה מקבל את הטלפון שלה ומתחיל לשלוח לה הודעות”. ליבשטיין מצדה מבטיחה כי אין מה לחשוש: “המאגר מאובטח, יש לכך תקנות מאוד ברורות ויש להם רישיונות לדבר הזה. גם יחידת המחשב של ספיר עשתה על זה גם כן בחינה”.
רימון לוי, ראש אגף טכנולוגיות מידע של מכללת ספיר מרגיע ומסביר, כי על אף שמערכת המחשבים של המרכז ההידרותרפי מחוברת למערכת המחשבים של ספיר, המאגר הביומטרי של המרכז לא מחובר לאותה המערכת ולא מחובר למערכת המנויים. “אין שימוש בזיהוי פנים למערכת המנויים בהידרו. זאת אומרת – לא מגלים כלל שום מידע, הוא לא מחובר למערכת המנויים. מה שהתבקשנו לבדוק האם זה מתחבר למערכת המנויים – והתשובה שלנו היא לא”.
“בינתיים לא יותר מ-5% מהאוכלוסייה שראינו בשבוע האחרון מתנגדים לזה נחרצות”, מסבירה ליבשטיין. בין המתנגדים נמצאת שרית וקרט, המנויה למרכז. “כל עוד אני יכולה לא להצטרף – אני לא אצטרף”, אומרת וקרט ומסבירה: “אני לא הבנתי למה הם עושים את זה, מה הפואנטה בזה? זה מזכיר את המאגר הביומטרי שהמדינה רוצה לעשות לנו, זה יותר מידי פולשני לדעתי”.
בניגוד אליה, יוני רייזנר, המנוי גם הוא למרכז, חושב שביומטריה היא חלק מהקדמה והיא בלתי נמנעת. “יש דברים הרבה יותר גרועים מהמאגר הביומטרי, הדברים קיימים עם זה או בלי זה – ברגע שאתה שם את עצמך נגיש לטכנולוגיות מסוימות”. רייזנר נהנה מהזיהוי הביומטרי במרכז הספורט. “זה נורא נוח, ראיתי את החבר’ה עם המוגבלויות שבאים לשם, זה נחמד להם שהם לא צריכים בשביל זה את הצ’יפ. זה אחלה דבר”.
לדברי דובר המכללה, סיימון תמיר, “המרכז ההידרותרפי הוא גוף אוטונומי עצמאי, נותן שירותים לקהילה והוא שייך למועצה האזורית שער הנגב ומנוהל באחריותה. הוא אכן ממוקם בשטח קריית החינוך, אך אינו משויך למכללת ספיר (כמו המרכז לקשיש. השירות הפסיכולוגי, בתי הספר, הקונסרבטוריום ועוד גופים אחרים)”.
בתמונה הראשית – זיהוי ביומטרי בכניסה למרכז ההידרותרפי. צילום: ירדן לאור
