מחאות אוהדים הן לא דבר חדש. אוהדים שרופים של קבוצות ספורט ברחבי העולם נוהגים להביע דרך קבע את אכזבתם מיכולת הקבוצה, ההנהלה או המאמן בשריקות בוז, בשלטים ובהפגנות יצירתיות אחרות. אולם לאחרונה, העלייה במחירי הכרטיסים הצליחה להצית מחאה חדשה בקרב אוהדים רבים, שבוחרים להדיר את רגליהם מהאצטדיונים ולצפות במשחקים מול מסכי הטלוויזיה. בגרמניה, באנגליה וגם כאן בישראל, פרצו המחאות על מחירי הכרטיסים הגבוהים, מה שמצביע על שינוי בתפישה וההבנה שהכדורגל שייך לכלל האוהדים, ויותר מזה – כדורגל בלי קהל זה לא באמת כדורגל.
בליברפול נוטשים, בגרמניה עוצרים את המשחק
בעונה הנוכחית, ליברפול האנגלית מציעה לאוהדיה שלוש קטגוריות לרכישת כרטיסים, המושפעות מאיכות היריבה. בכל קטגוריה, מחיר כרטיס תלוי במיקום הישיבה או העמידה. לדוגמה, במשחק נגד יריבה איכותית, כרטיס למבוגר עולה בין 59-46 ליש”ט, שהם כ-354-276 שקל (תלוי במיקום). כרטיס למבוגר במשחק נגד יריבה מתחתית הליגה עולה 49 פאונד שהם 294 שקל (הכרטיס היקר ביותר) וכרטיס לאותו המשחק במיקום פחות טוב עולה 37 פאונד, שהם 222 שקל. לעומתם, כרטיס לנוער עולה 15 פאונד (90 שקל) לכל סוגי המשחק.
על אף שליברפול כבר לא תזכה באליפות וכנראה שגם לא תשתתף במפעלים האירופיים בעונה הבאה, הנהלת הקבוצה החליטה להעלות את המחירים של משחקי הבית של הקבוצה לקראת העונה הבאה, למחיר אסטרונומי של 77 פאונד (462 שקל – עלייה של 18 פאונד לכרטיס). בעקבות ההודעה הדרמטית, אלפי אוהדי ליברפול בחרו לנטוש את אנפילד דווקא בדקה ה-77, במשחק נגד סנדרלנד. לא מן הנמנע, כי הנטישה ההמונית בלבלה את השחקנים שאיבדו יתרון מבטיח של 2-0 וסיימו את המשחק בשוויון 2-2 מאכזב. נטישת האוהדים הביאה את הנהלת ליברפול לחזור בה מההחלטה, להתנצל בפני האוהדים ולהצהיר שמחירי משחקי הבית יישארו בעינם.
לעומת המחירים המופרזים באנגליה, בגרמניה המחירים נמוכים בהרבה. במסגרת משחק רבע גמר הגביע הגרמני, נפגשו בורוסיה דורטמונד ושטוטגרט, שהנהלתה החליטה לעשוק ולהכפיל את מחירי הכרטיסים לאוהדי דורטמונד המתארחת. אוהדי דורטמונד החליטו למחות בצורה יצירתית: בשלב הראשון, למעלה מרבע מהאוהדים החרימו את 20 הדקות הראשונות של המשחק. בדקה ה-24, מאות כדורי טניס הושלכו לפינת המגרש, מה שהביא לעצירתו של המשחק למשך כמה דקות בזמן ששחקני הקבוצות מפנים אותם מחוץ לקווים. השימוש בכדורי הטניס מגיע משימוש ציני בביטוי הגרמני “טניס נהדר”, המתאר דבר טוב. זריקת “הדבר הטוב”, היא הדרך החוקית (שלא תיפגע בגוף או ברכוש ולא תסבך את דורטמונד) לומר להנהלת שטוטגרט – ‘הפעם הגזמתם’.
מה קורה בארץ?
קשה להגיד שרמת הכדורגל בארץ מתקרבת לרמה בליגות הבכירות של אירופה. לכן, מחאת הכרטיסים שהגיעה למגרשים בישראל הייתה מתבקשת. עד שנת 2014, אוהד ישראלי ממוצע שילם יותר ממאה שקל לכרטיס יחיד. המחירים המוגזמים והרמה שאינה תואמת את המחיר, גרמו למספר אוהדים לפתוח את עמוד הפייסבוק “כרטיס לכל כיס“, שסחף אחריו עד כה יותר מ-14 אלף אוהדים ואוהדות, במטרה לקבוע רף מקסימלי למחירי הכרטיסים. במסגרת המחאה, אוהדים רבים החליטו להחרים את משחקי הליגה והגביע עד שבעלי הקבוצות בליגת העל יתעשתו ויורידו את מחירי הכרטיסים.
לאחר שהמחאה צברה תאוצה, נפגשו מארגניה עם ראשי מנהלת הליגה, שהורידה את מחירי הכרטיסים: עבור משחק בין הקבוצות הקטנות נקבע מחיר של 50 שקל לכרטיס, למשחק בין קבוצה גדולה לקטנה נקבע מחיר של 80 שקל לכרטיס, ועבור כרטיס למשחק בין הקבוצות הגדולות בליגה הוחלט שהאוהדים ישלמו 90 שקל. הוזלת הכרטיסים לא ממש הספיקה והמחאה עדיין הורגשה בכל המשחקים – האוהדים המשיכו לא להגיע למגרשים והפגיעה בהכנסות הקבוצות הביאה לשינוי נוסף ואחיד. היום, מחירי הכרטיסים במשחקים השונים נקבעו על 50 שקל, ובליגות הנמוכות אף על פחות.
צעד מבורך, אבל צריך ללחוץ עוד
בעידן הרשתות החברתיות, למחאות יש את היכולת להתפשט מהר הרבה יותר מבעבר. ביטויי הביקורת וחוסר ההסכמה עוברים מקצה אחד של הגלובוס לקצה שני במהירות הקלדה. המחאות משפיעות, משנות תפישה וגם סוחפות אחריהן אלפים ולעתים אף עשרות אלפים. ובכל הנוגע למחירי הכרטיסים, מחאות האוהדים האחרונות באירופה, ובמיוחד זו בישראל הן צעד מבורך בדרך לשינוי, אבל לא מספיק. למה לעצור עכשיו? כשלעסקנים ולבעלי הקבוצות כואב בכיס, לנו האוהדים, קצת יותר טוב. מחאה היא צעד לגיטימי (כל עוד היא לא יוצאת משליטה) ומראה שאכפת לנו מספיק, מספיק כדי לפעול. כי למה לשלם יותר?
צילום תמונה בראשית הכתבה – ראובן בן לולו
