מיקה תימור, יותם גנדלמן וארי פינס, יוצרי הסדרה הדוקומנטרית ‘צל של אמת‘, עמלו בשלוש השנים האחרונות על תחקיר מעמיק בנושא שהסעיר – וממשיך להסעיר – את הציבור הישראלי. תעלומת הרצח של תאיר ראדה ז”ל זעזעה את המדינה ב-2006 וסיפקה מאז די חומרים לסדרת מתח שלא הייתה מביישת הפקה הוליוודית. אבל אז הגיעה ‘צל של אמת’ וטרפה את הקלפים שכמעט חזרו לנוח בחפיסה לאחר הרשעתו של זדורוב – בשלישית – בבית המשפט העליון, ב-23 בדצמבר אשתקד. הסערה שהתחוללה ברשתות החברתיות סביב הרצח וההרשעה, הפכה עם שידור הסדרה לסופת טורנדו שמאיימת למוטט את מגדל הקלפים שאותו בנו מערכת המשפט והמשטרה.
אם מתמקדים לרגע בהיבט הטלוויזיוני-מקצועי, אין ספק שמדובר במסמך דוקומנטרי מרשים ואינטליגנטי. חלק מהצלחתה של הסדרה נשען על הספק הצורם ועל סימני השאלה המהדהדים שהיא מציגה סביב הרשעת זדורוב. יוצרי הסדרה לא מהססים להטיל דופי בשאלת הצדק והדין שלו זכו זדורוב ומשפחתה של ראדה. מעבר למסר הישיר שמעבירה הסדרה, ולפיו הודאתו של זדורוב הושגה באמצעים מפוקפקים, הסדרה מציגה גם קטעי וידאו מחדר החקירות וחידושים ויזואליים שמושכים את העין ואת הצופה. בדומה למחזה יווני, מצליחים יוצרי הסדרה להפוך את הטרגדיה לבידור, אבל מהסוג האפל. וכך חרושת הסיפורים והשמועות הסובבות את הרצח המחריד, בשילוב הראיונות בסדרה, טווים סביב סיפור ההרשעה מעטה של אגדה אורבנית כמעט.
בסוף הפרק השלישי למשל, עדותו של פלוני, המוצג תחת תאורה אפלה ומסקרנת, מטילה פצצה נוספת בדמות הודאה של חברתו לשעבר, שמתארת בקור רוח כיצד רצחה את הילדה בת ה-13 מקצרין. אבל מעבר לסיפור של ראדה, נשמעת אמירה ברורה שמערערת על רשויות החוק והאכיפה בישראל, ומטילה, הלכה למעשה, צל של ספק בכשרות ובניקיון כפיו של הממסד. גם הבחירה האמנותית לפתוח את הפרקים בציטוטים פילוסופיים שעוסקים בתפישת האמת, משרתת את המטרות האלה. בעוד שמערכת המשפט טוענת כבר כעשור שזדורוב אשם, מגיעה ‘צל של אמת’ כמשב רוח חד ומאיימת על ההרמוניה המלאכותית של גלגלי הצדק. אבל נראה כי משב רוח יכול לאיים רק על מבנה שיסודותיו רופפים מלכתחילה, בדיוק כשם שהרשעתו של זדורוב אינה מבוססת או יציבה דיה כדי לעמוד ברוחות סוערות – כך לפחות נטען על גבי המרקע.
הממד הביקורתי המוצג בסדרה מגיע בצורת המחשבה שהיא מעוררת, שמביאה את הציבור לכדי פקפוק, הרהור וערעור – ובסופו של דבר להתנגדות לקבלת הדברים כמובנים מאליהם. תפישת האמת של מערכת המשפט – אמת אבסולוטית מבחינה פורמלית – לא עולה בקנה אחד עם תפישת האמת של הציבור החושב. ועדיין, נשאלת השאלה – האם, או עד כמה, חצו יוצרי הסדרה את הקו שבין רצח לבידור, והאם הסדרה מבשרת את תחילתה של מגמת סדרות הדוקו-פשע הממכרות? סדרות רוויות במסתורין, בסקרנות וגם בפחד. פחד שצף ועולה כשהצופה בסדרה מבין עד כמה קטן האזרח הפשוט ועד כמה נוח להפוך אותו לכלי משחק.
‘צל של אמת’ היא ללא ספק יצירה מרתקת ומעוררת אימה בו זמנית, והראיה לכך היא הדיונים הסוחפים שהיא מעוררת בשיח הציבורי – הקהל שהצביע באחוזי צפייה והשיח הטעון ברשתות החברתיות. אולי מבחינה משפטית היא אינה קבילה כראיה, אך את זעמו של פרקליט המדינה שי ניצן, שאמר היום כי “משפטים פליליים אינם תוכנית ריאליטי”, היא כבר הצליחה לעורר. בכך אין ספק.
בתמונה – צופים ב’צל של אמת’. צילום: רועי יצחק
