“בחורף הם מוצאים עצמם במקומות מסתור, מקופלים בתוך עצמם. אי אפשר לתת להם להיות ככה. רק בשבוע שעבר לקחתי את אליהו, חסר בית שאני מלווה, לשטוף את עצמו במקווה כי הוא סיפר לי שכואב לו שנגעלים ממנו”, כך מספר יוסי אלמקייס, בעל חנות בגדים בעיר העתיקה בבאר שבע, שמגיש עזרה לחסרי הבית. בעיר העתיקה נמצאים לפחות עשרה חסרי בית שבלילות הקרים נאלצים לחפש מקומות מסתור חדשים. אגף הרווחה,שאמון על הסיוע להם, לא תמיד מצליח למצוא עבורם קורת גג לזמן ארוך או להעביר אותם תהליך שיקומי. כך נוצר מצב בו חסרי הבית מקבלים את רוב העזרה מהאנשים שחיים סביבם ועושים כל שביכולתם כדי להציל אותם.
“חלק מהאנשים האלו רק צריכים שיבואו וירימו אותם, אני לוקח אותם אליי הביתה ומסייע להם במה שאני יכול”, אומר אלמקייס
אלמקייס עוזר לחסרי הבית בעיר העתיקה כבר כמה שנים. הוא מספר כי לא יכול להישאר אדיש למצבם. “חלק מהאנשים האלו רק צריכים שיבואו ירימו אותם, ילבישו להם בגדים יפים ונקיים. אי אפשר להאמין אילו אנשים איכותיים הפכו לחסרי בית. אני לוקח אותם אליי הביתה ומסייע להם במה שאני יכול”, מספר אלמקייס שגדל בבית מרובה ילדים, ומספר שגם הוא נזקק לעזרה. לאורך ילדותו ראה חסרי בית רבים סמוך לשכונה בה גדל בבאר שבע ותמיד ידע שכשתהיה לו את האפשרות, יסייע להם. “אני לעולם לא מראה להם שאני נגעל מהם, להפך, אני נוגע בהם ומתקרב אליהם כדי שיידעו שיש להם למי לפנות.”
בשיחה שמתנהלת בחנות שבבעלותו, הוא משתף בסיפורים של חסרי הבית אותם ליווה. אחד הסיפורים שהוא לא מצליח לשכוח הוא סיפורו של אלי, בן 62, שהתמכר לכדורים מסוכנים ומת ברחוב. אלמקייס מספר כי אלי היה מנהל בחברת סלולר גדולה עד שהסתבך בבעיות כספיות. אלי לא מצא את דרכו ונאלץ לישון ברחוב. “הוא התמכר לכדורים שהציעו לו. אני מדבר איתך על אדם שאם היית פוגשת לפני כן, לא היית מזהה שזה אותו אחד. הכרתי אותו לפני כמי שתמיד לבוש יפה ומדבר בצורה רהוטה”. תוך כדי הסיפור, מוציא אלמקייס תמונה של אלי אותה תלה על הארון בחנות, בה הוא נראה ישן על המדרכה, לא מגולח ולבוש בבגדים מלוכלכים שעליהם כתמי לכלוך.
חסרי הבית נמצאים בשכונות נוספות בבאר שבע. מ’, בן 54, חי ברחובות שבין שכונה ב’ לשכונה ד’ קרוב לשנתיים. מ’ לבוש במכנסי דגמ”ח מלוכלכים וג’קט דהוי. על פניו כתמי שמש כעדות לזמן הארוך שהוא מבלה בחוץ. לפעמים הוא נעזר באנשים שמציעים לו לישון במחסנים נטושים לכמה לילות, אך את רוב הזמן מבלה בשתיית אלכוהול ושינה ברחובות. “אני רוצה עזרה אבל לא יודע ממי לבקש. האנשים פה עוזרים לי. אני בסדר”, אומר מ’ בזמן שהוא מטושטש משתיית אלכוהול ומילותיו נבלעות. כשנשאל מ’ היכן הוא ישן בימי החורף הקרים הוא מספר: “בחורף קשה. אבל אני תמיד מסתדר. לפעמים ישן מתחת לגגון או במרכז המסחרי”. רגע אחרי שסיים את המשפט, מפנה מ’ את גבו וממשיך ללכת.
באגף הרווחה בבאר שבע הקימו לפני 15 שנים את עמותת “יחדיו”, שפועלת בדרום הארץ, ואמורה לתת מענה לחסרי הבית. את הנתונים המדויקים לגבי מספרם של חסרי הבית בבאר שבע לא ניתן להשיג, ובאגף הרווחה טוענים כי המידע שמור במערכת. הילה סלפטר, מנהלת בעמותת “יחדיו”, מסבירה כי העמותה פועלת למען בעלי צרכים מיוחדים ושילובם בחברה, נשים מוכות והפעלת מקלט עבורן, ילדים פגועים מינית וטיפול בהם וכמו כן מעון שיקומי לחסרי בית- “בית נתן” בשכונת נווה נוי בבאר שבע. אל המעון מגיעים חסרי הבית שרוצים לחזור לקהילה ושם מטופלים על ידי גמילה, עזרה במציאת תעסוקה ושילוב בחברה. סלפטר מספרת כי “המעון מסייע לחסרי הבית. הם לא באים לשם לתקופה קצובה, הם יכולים לגור שם לאורך זמן. העיקר זה הגמילה והשילוב בקהילה כלומר להתחיל לעבוד. הם מגיעים לשם דרך אגף הרווחה”.
“אומרים להם תמלאו מסמכים לכו לפה לכו לשם מנקים אותם ליום יומיים ושוב זורקים לרחוב” מספר אלמקייס בכאב
כשנשאל אלמקייס על הסיוע של אגף הרווחה, הוא מסביר כי שם מתחילה הבעיה, הביורוקרטיה שלא משאירה לחסרי הבית ברירה, אלא להישאר ללא קורת גג. “אומרים להם תמלאו מסמכים לכו לפה לכו לשם, מנקים אותם ליום יומיים ושוב זורקים לרחוב”, מספר אלמקייס ומוסיף “איך אתם מבקשים ממישהו שלא זוכר את שמו לעבור את הטירוף הזה. ברור שהוא יחליט להישאר ברחוב, אין לו ברירה”. רוב חסרי הבית שמופיעים בצדי הרחובות בעיר העתיקה, לא רוצים לדבר על מצבם, בורחים מהמציאות בעזרת אלכוהול ושימוש בסמים. כשנשאלים כיצד הגיעו לחיות ללא קורת גג, הם לא ממהרים לענות. מסיפורים שנשמעים מבעלי החנויות במדרחוב של העיר העתיקה, רובם הגיעו למצב הזה בגלל רצף של החלטות שגויות.
לפני שבוע וחצי נערכה בכנסת ישיבה של ועדת המשנה לחסרי בית צעירים והתמקדה במוכנות של הרשויות המקומיות לחורף. ח”כ מירב בן ארי ממפלגת “כולנו”, יו”ר וועדת המשנה לצעירים חסרי בית, פועלת כדי להציב ולהשיג מטרות בכל הקשור לחסרי בית צעירים, בגילאי 25-18. בן ארי מספרת כי “לפני שנה ניתנו לרשויות המקומיות וביניהן באר שבע סכומים גדולים למען הקמת דיוריות לחסרי בית צעירים. לאגף הרווחה בבאר שבע ניתן סכום של 1.2 מיליון שקל ומאז הוקמה דיורית במעונות הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון”. כמו כן, מספרת בן ארי כי כעת קיימים ניסיונות לסייע ולשפר את חייהם של חסרי הבית בגילאים מבוגרים יותר ולא רק לצעירים שמקבלים את מרבית הסיוע כיום.
עם זאת בעלי החנויות בעיר העתיקה וביניהם אלמקייס טוענים לקיפוח מתמשך של השכונות העניות. אלמקייס מסכם את השיחה ואומר, “הם מתמקחים איתם על דירות עמידר, יוצרים בעיות. ככה הם נזרקים לרחוב. כולי תקווה שמשהו ישתנה, בינתיים אני ועוד כמה נעזור להם. עד שיקומו על הרגליים ועד שהמדינה תתעורר”.
