“דווקא באזור בין העניים בישראל יש אושר תרבותי ורוחני מאוד גבוה שטוב ליצירה, ולכן אם ניצור מקום משלנו כולם יבואו אליו”, כך היה משוכנע לפני 16 שנה פרופסור אבנר פיינגלרנט כשהרעיון שלו קרם עור וגידים והוא יצר את פסטיבל קולנוע דרום. הפסטיבל, שהחל מאירוע בו הקרינו את סרטיהם של 25 סטודנטים, התפתח והפך לאירוע אליו מגיעים כ-400 סטודנטים במשך חמישה ימים. לדברי פרופ’ פיינגלרנט, “יצרנו סוג של מפעל ומרכז תרבות בינלאומי”.
פסטיבל קולנוע דרום: לו”ז הסרטים וההופעות
במהלך הפסטיבל שנפתח הבוקר (ראשון) מוקרנים סרטים של בוגרי בית הספר לאומנויות הקול והמסך במכללת ספיר. הרכב השופטים מכיל אנשי קולנוע ותרבות מהארץ ומחו”ל. בצורה הזו, אומרים המארגנים, מקבלים סרטי הבוגרים חשיפה ודחיפה משמעותית. פיינגולט מספר כי “השופטים שמגיעים מחוץ לארץ לוקחים איתם לפסטיבלים חלק מהסרטים שמצאו חן בעיניהם. מצד אחד, הקולנוע הכי מעניין וטוב בארץ מגיע למכללת ספיר, לעיר שדרות, ומצד שני מייצאים את היצירות של הסטודנטים הבוגרים”. לדבריו, הפסטיבל נותן את ההזדמנות לפתח שיח בין לוקלי לגלובלי כשהוא נותן במה גם לסרטי העולם השלישי ואת ההזדמנות להיחשף ליצירות וליצור שיח אמיתי בין סרטי הבוגרים ולסרטי “שלושת היבשות” (לא צפון אמריקה ומערב אירופה, ג”י) כשבהקרנות נוכחים כל במאי הסרטים. “נהיינו מאוד מעניינים, חזקים, אטרקטיביים, חוצפנים ומרתקים ולכן באים אלינו מכל העולם”.
אביתר רוזברג, במאי הסרט “בן דוד” מספר כי להיות במאי זה ללדת סרט וללוות אותו יום יום מההתחלה כשהוא רק רעיון, עד שהוא נולד לאחר שנתיים של מאמץ, “זה אירוע מאוד מרגש עבור הרבה אנשים, וגם עבורי, להקרין את סרט הגמר שלהם, להראות לעולם את ילדם החדש”.
“מחכה מאוד למפגש של עיניים זרות עם העולם שלי, עם הסרט הזה. כל כך הרבה אנשים לקחו חלק ביצירה הזו, אין מילים לתאר את הוקרת התודה וההתרגשות לקראת ההקרנה”, מספרת לי כהן, במאית הסרט “מעליי דממה”. עוד מוסיפה כהן כי תפקיד הבמאי כרוך בלחימה מתמדת על היצירה שלו, תוך חשיפה רבה מעצמו וללא הפחד מכישלון. “לאורך ההפקה חוויתי רגעים מדהימים של אושר וסיפוק גדול, אבל היו גם הרבה רגעים קשים מאוד, הרבה פעמים חשבתי להרים ידיים. ברגעים האלו מצאתי חברים מדהימים ומשפחה תומכת, אבל גם את הכוחות הנפשיים שלי”.
לדעתו של רן הפלגוט, במאי הסרט “המאונן הגדול”, (יום שלישי, 10:30) הפסטיבל כה מיוחד מכיוון שיש בו הרבה קולות אחרים, ובעיקר חסר מגבלות צנזורה: “כל אמן יכול להציג את כל מה שעולה על רוחו, גם אם הביקורת קשה ונוקבת”. הלפגוט מוסיף: “מרגש רצח להקרין את הסרט בפעם הראשונה בפסטיבל, אחרי ארבע שנים שאתה מסתובב בו בתור סטודנט”.
עדן ספנדי, במאית הסרט “עד שנתראה” (רביעי, 10:00) מתארת כי בעיניה תפקיד הבמאית שווה ערך להבאת חיים חדשים לעולם,”לעשות סרט זה לברוא עולם חדש, זה להחיות רעיון שישב הרבה זמן בראש ואחרי זה בדף. גם התהליך עצמו משול בעיניי לחבלי לידה. במהלך כל העבודה על הסרט, דרושים המון כוחות נפשיים ופיזיים והמון סבלנות ואמונה, עד שזה יוצא לעולם.” עוד מוסיפה ספנדי כי עצם הקרנת הסרט מספקת עבורה תחושת גאווה גדולה וסיפוק שלדבריה, “קשה להגדיר במשפט אחד וביחד עם זאת, גם תחושה של שחרור. לעשות סרט זה תהליך נפשי ארוך ומאתגר”.
הפסטיבל הצבעוני נפתח הבוקר (ראשון) בסינמטק שדרות ובעוד כמה מוקדים מקבילים . לדברי הבוגרים, הפסטיבל יחודי, “מה שהכי מבדיל את הפסטיבל מפסטיבלים אחרים, זו האווירה המיוחדת שמצד אחד מביאה נינוחות קולנועיים מכל העולם ומצד שני עדיין מצליחה לשמור על אותנטיות ולהביא דברים שמדברים אל העם”, מוסיפה ספנדי. רוזנברג משוכנע כי מי שלא מכיר את פסטיבל, חייב להכיר: “זה השבוע הכי שמח בשנה, חמישה ימים מלאים בסרטים והופעות בחינם, והרבה אנשים שמחים ומוכשרים”.
