סטודנטים המתגוררים בקיבוצים במועצה האזורית שער הנגב נאלצים להתחייב שלא לגדל חיות מחמד כחלק מחוזה השכירות מול הקיבוצים. לדברי סטודנטים רבים, האיסור בחוזה הגביל אותם בתהליך חיפוש הדירה ואחרים אף סיפרו כי נאלצו לעזוב את הדירה באמצע השנה לאחר שאימצו כלב.
מבדיקת “ספירלה” עולה כי הנוהל קיים בקיבוצים שבסביבת המכללה כבר כמה שנים ותקף אך ורק לסטודנטים. זאת בזמן שחברי הקיבוץ יכולים לאמץ כל חיית מחמד בה יחפצו ואין עליהם מגבלות. לטענת אחראי הדירות, האיסור נוצר בעקבות תופעות של כלבי סטודנטים משוחררים, ריבוי צואה שלא נאספה וכלבים שננטשו על ידי סטודנטים, בעיקר בתקופת הקיץ או עם סיום לימודיהם.
בזמן שענת חזן, סטודנטית בת 25 לתרבות יצירה והפקה, חתמה על חוזה בקיבוץ ניר-עם, לא היה ברשותה כלב והיא אף לא תכננה לגדל אחד. כל זה השתנה כאשר פגשה גור כלבים מחוץ לכניסה למכללה. חזן לא היססה ולקחה אותו לביתה למרות שהיתה מודעת לסעיף עליו חתמה מול אחראית הדירות בקיבוץ. “לקחתי אותו בידיעה שאני קצת אלרגית לכלבים וגם שאסור לי”, היא מספרת ומוסיפה שבתחילה תכננה למצוא לכלב, ניל, בית אחר. לדבריה, היא התקשרה ביוזמתה לעמליה מוספי, אחראית הדירות בקיבוץ, והסבירה לה את המצב, אך משהתקשתה באיתור בית אחר היא החליטה לאמץ אותו בעצמה. “נקשרנו ממש האחד לשנייה ולא היתה לי ברירה אלא להשאיר אותו”. אך לדבריה, השמחה היתה מהולה בעצב מכיוון שהיא הבינה שהבחירה בניל תדרוש ממנה לחפש עבורם בית חדש, מחוץ לקיבוץ. “לא האמנתי שזה מה שיקרה בסוף. אמרתי ‘עמליה תעזוב את זה, היא מכירה אותי’ אבל זה לא הצליח לי”.
מוספי אוכפת את הסעיף בחומרה ולא מאשרת לסטודנטים לגדל כלבים. “אנחנו לא מוכנים שיסתובבו פה כלבים”, היא אומרת בנחרצות בשיחה עם “ספירלה”, ונזכרת בסיפור מלפני יותר מעשור אז השאיר סטודנט את הכלב שלו סגור בתוך ארון מחוץ לחדר. מוספי מסבירה כי לחברי הקיבוץ והתושבים הם מאשרים לגדל כלבים מכיוון שיש להם מקום לקשור אותם. לעומתם, לסטודנטים אין מקום מחוץ לדירות ולכן הכלב נאלץ להישאר בתוך הבית, מה שמביא לטענתה, להשחתת הדירה. “הבעיה שלנו היום בקיבוץ היא שהכלבים משוחררים, עושים צרכים ואין מי שאוסף את זה. על זה אנחנו נלחמים עכשיו, כי אי אפשר ללכת בדשא”, היא מוסיפה.
מוספי אינה היחידה. מתוך תשעת קיבוצי המועצה, רק שניים מצהירים כי בתנאים מסוימים הם מוכנים שסטודנט בעל כלב ישכיר מהם דירה. כלומר, שבעת הקיבוצים האחרים מחתימים את הסטודנטים על חוזה ייעודי שאוסר זאת. “סטודנטים הלכו ועזבו את הכלבים שלהם והייתי צריך למצוא פתרון לכלבים האלה”, מספר שמעון לוין, אחראי הדירות בקיבוץ אור הנר. והוא לא היחיד, משיחות עם סטודנטים עלה כי זו הסיבה העיקרית שמציינים בפניהם אחראי הדירות כשהם נשאלים מדוע לסטודנטים אסור לגדל כלבים. עם זאת, חלק מהמקרים אותם הם מציינים התרחשו לפני יותר מעשור.
יובל אריאל, בת 25 וסטודנטית בשנה ג’ לקולנוע, מגדירה את נימוקי אחראי הדירות כתירוצים, “הבנתי שהקיבוצניקים זה ראש בקיר ושהם מחליטים משהו גם אם אין אידאל שעומד מאחוריו”. את הכלבה שלה, תיאה, היא פגשה בדשא בקיבוץ ניר-עם. “לא תכננתי לאמץ אותה, היא אימצה אותי”, היא אומרת ומספרת שחיות עבור מושבניקית הן חלק בלתי נפרד מהחיים ולכן זה חסר לה מאוד. אריאל מסבירה כי אחרי שהבינה שהגורה ננטשה בקיבוץ היא החליטה לאמץ אותה למרות שמוספי דרשה לסלקה מהדירה, מה שאילץ אותה בסופו של דבר לעזוב את הקיבוץ, “הבנתי שזה גוזר את הגורל שלי”.
אך יש קיבוצים שהבינו שאימוץ חיית מחמד היא חלק מאורח החיים הסטודנטיאלי של לא מעט סטודנטים. “הבנו שזה חלק מהעניין”, אומרת אסתר טרנטו, אחראית הדירות בקיבוץ נחל עוז. טרנטו מספרת כי לא תמיד הם אפשרו זאת לסטודנטים אבל עם הזמן הבינו שמדובר בדרישה בעייתית. כיום, הם מאפשרים לסטודנט עם כלב להתגורר אצלם, בתנאי שמדובר בכלב אחד ובתנאים נוספים, הנדרשים גם מחבר קיבוץ.
“אם הסטודנט רוצה לקחת גור אנחנו מנסים לשכנע אותו שלא. מניסיון שהיה לנו בעבר, הכלבים סגורים הרבה שעות בחדרים ובוכים או קשורים המון שעות”
גם בקיבוץ דורות, מאפשרת אחראית הדירות, נירה זוהר, לסטודנטים עם כלב להתגורר אצלם אם הוא מגיע איתם מהבית. במקרה בו הסטודנט מעוניין לאמץ כלב במהלך הלימודים, היא מנסה להניא אותו מכך. “אם הסטודנט רוצה לקחת גור אנחנו מנסים לשכנע אותו שלא”, אומרת טרנטו. היא מסבירה כי גור כלבים זקוק להמון תשומת לב ולכן התקופה הסטודנטיאלית לא מאפשרת זאת. “מניסיון שהיה לנו בעבר, הכלבים סגורים הרבה שעות בחדרים ובוכים או קשורים המון שעות”.
נראה כי למרות ההצהרה הרשמית, לא כל אחראי הדירות אכן אוכפים זאת בקפידה. ועל אף שהתשובה הראשונית לשאלה אם אפשר לגדל כלבים היא שלילית, לאחר משא ומתן ושכנועים יש קיבוצים שמתגמשים. “לפעמים אני מוותר לסטודנטים שאין להם ברירה, אבל בדרך כלל בחוזה אסור”, מספר לוין. הוא מסביר כי בשבילו המצב מורכב מכיוון שהוא מאוד אוהב כלבים, אך מניסיונו הוא נתקל במקרים בעייתיים. לוין מספר על מקרה בקיבוץ בו כלב של סטודנט היה משוחרר וקפץ על סבתא בת 85, “הוא הפיל אותה על הרצפה וכמעט הרג אותה”. לוין מסביר שהשוני בתנאים בין חברי קיבוץ לסטודנטים נובע מכך שחברי הקיבוץ והתושבים יותר מבוגרים ולכן מגלים אחריות גדולה יותר עם כלבים, “הם אנשים יותר מבוגרים ויותר אחראים. סטודנטים הם חבר’ה טובים אבל צעירים יותר”. ומוסיף: “יש לי כלב כל החיים, הכלב לא יוצא מהאזור של הבית”.
גם מוספי מסבירה שמבחינתה יש הבדל בין סטודנט שמגיע לשנה לבין תושב שמגיע לתקופה ארוכה יותר, ולכן ההתייחסות אליו שונה. לעומתם, זוהר אינה מפלה בין האנשים ששוכרים ממנה דירות ונוהגת בהם באופן שווה. “אין הבדל בין תושב לסטודנט. גם אם כלב של אחד מחברי הקיבוץ יתנהג לא כמצופה אין לי בעיה להיכנס בבעלים שלו”.
אריאל הסבירה שהחליטה לעזוב לאחר שהבינה שמפלים אותה לרעה, “שאר הקיבוצניקים מגדלים כלבים, מה שהופך אותנו לקיבוצניקים דרג ב’ או לאורחים של הקיבוץ”. לעומתה, חזן ניסתה לשכנע את אחראית הדירות ואף הציעה לחתום איתה על חוזה מיוחד או להשאיר לה צ’ק ביטחון, אך ללא הצלחה. “זה מאוד מתסכל, אבל זה לא צריך להיות כזה קיצוני”.
