המראה החיצוני חשוב לכולנו – זו עובדה. הוא מהווה רושם ראשוני ובזכותו גם נפתחות דלתות רבות. העובדה השנייה היא שילדים הם רעים. טוב, לא בהכרח רעים – אבל הם בהחלט חסרי רסן, אולי כנים מדי, אמתיים, ואם זה לא מספיק – העידן הדיגיטלי בו אנו חיים מאופיין ברובו בחיצוניות. כלומר, איך האדם נראה מבחינה חיצונית בעיני הסביבה. הילדים והנערים של ימינו נולדים לתוך מסכים, כך שנדמה שהפסקנו לקרוא, והדבר החשוב והמכריע הוא התמונה הבאה שתעלה לאינסטגרם ותגרוף כמה מאות לייקים. וכן, המשותף לרוב האפליקציות שקיימות לרובנו בטלפון הוא, איך לא – תמונות. בין אם אנחנו משוטטים באינסטגרם, פייסבוק וסאנפצ’ט בין אלפי פרצופים יפים ומחויכים. על ההשפעות לכך רובנו שמענו, ולא פעם היינו עדים להשפלה פומבית של מישהו שהוא קצת שונה מאיתנו ולא משנה מאיזו סיבה. עכשיו, תתארו לכם ילד עם עיוות גנטי שהולך בפעם הראשונה לבית ספר רגיל.
כעת, בדיוק בזמן בו חג החנוכה מתקרב ובא, בין כל סרטי האקשן והקומדיה, הגיע לקולנוע נס קטן ונפלא ושמו – “פלא”. הסרט מבוסס על הספר רב המכר “פלא”, אותו כתבה ר”ג פלאסיו. למרות שהספר נחשב בקטגוריית ילדים ונוער, גם מבוגרים ייהנו לקרוא אותו. החשש העיקרי של קוראי ספרים הוא ללכת ולראות את הסרט. האם הוא יעמוד בציפיות? כן, “פלא” לגמרי עושה זאת.
הסרט “פלא” עוקב אחר ילד שנולד עם עיוות גנטי. את הוריו מגלמים אוון ווילסון וג’וליה רוברטס ששמרו עליו במשך 10 שנים קרוב אליהם על מנת שלא יצטרך לסבול מהסביבה. אולם, בנקודה מסוימת, הם מגיעים להחלטה שהם צריכים לשלוח אותו לבית ספר רגיל. המעבר לבית ספר רגיל מלווה בדרמה המתארת את הניסיונות להסתגל למקום – עם הבריונות וחוסר הרגישות של ילדים ואת החברות האמיתית שנוצרת עם ילדים שמבינים שלא שופטים ספר לפי הכריכה.
“פלא” מצליח לבדל את עצמו מסרטים שהציגו סיפורים דומים בזכות המבנה הייחודי שלו. הסרט מחולק לפרקים שונים, כאשר כל פרק נושא שם של דמות אחרת. “פלא” לא מתמקד רק בדמות הראשית אלא בשאר הדמויות שמקיפות אותו. לדוגמה, התמורות והשינויים בחייה של אחותו של הגיבור, שהיא גם החברה הכי טובה שלו. ההרחבה על ההשפעות בחייהם של שאר הדמויות נועדה להדגיש את העבודה היסודית שנעשתה בתסריט. אם בדרך כלל כל הדמויות מתגלות כמקדישות את החיים שלהן למען הגיבור, ב”פלא” זה ההפך, מה שהופך אותו לאנושי ואמין הרבה יותר.
אם חשבנו שאור הזרקורים יגיעו לכוכבים הגדולים דווקא הצוות הצעיר הוא זה שגונב את ההצגה. ווילסון ורוברטס טובים בתפקיד ההורים, אבל דווקא ג’ייקוב טרמבלי כגיבור הסרט, ואיזבלה וידוביץ’, שמגלמת את אחותו, מצליחים לרגש ולהפתיע. ההתמקדות בשחקנים הצעירים והדגש בחלוקה לפרקים באות להבליט את האחווה האנושית והתמיכה המשפחתית עם כל הקשיים.
בשורה התחתונה, למרות תקציב לא גדול, “פלא” מצליח להשיב מלחמה לשאר הסרטים שעולים למסכים. מעבר לריגוש שהוא מעורר הצפייה חשובה. הסרט מקדם מסרים והתנהגויות משמעותיות בימינו: הבנה, סובלנות וקבלת האחר. הוא מצליח להוציא את הצופים עם תובנות שקשורות להתמודדות עם חריגות, ושלא תמיד צריך לדעת לעוף כדי להיות גיבור על – קבלת האחר כבר כאן.
