“מאוד ממליץ לכם על השם גל לילדים, נבדק ונמצא יופי של שם”, כך כתב רב סרן גל וייסברג ז”ל רק ארבעה חודשים לפני שנהרג בתאונת אימונים ב-1986. וייסברג היה טייס קרב ותיק אשר באופן חריג החליט בגיל 25 להשאיר צוואה בת שישה עמודים. העובדה שאיבד חבר יקר גרמה לו להבין שהחיים קצרים ולא צפויים והובילה אותו להשאיר מכתב פרידה שלימים הפך למניפסט של משפחת וייסברג.
אפרים, אחיו הגדול של וייסברג, החליט לאמץ את ההמלצה וכך יצא שבנו הבכור מחזיק בשם זהה לזה של אחיו, גל וייסברג. אחיינו של טייס הקרב כבר בן 29 ומשתף בתחושת האחריות שנלווית לשם שקיבל. “אני מרגיש שיש איזושהי ציפייה מהמשפחה להמשיך את דרכו במובנים מסוימים. זה מתבטא בחינוך שלי וחלק מסט הערכים שגדלתי עליהם. להיות בן אדם טוב ומשמעותי ולתרום לחברה”.
וייסברג מבין שהצוואה של דודו לא זיכתה רק אותו בשם הנחשק. “הרבה מאוד מהחברים שלו קראו לילדים שלהם גל. מספר שבועות אחרי מותו התפרסמה בעיתון ידיעה ובה חלקים מהצוואה. ההורים שלו קיבלו טלפונים מאנשים שהם לא מכירים שאמרו להם שהם החליטו לקרוא לילד שלהם גל. לפי סבא וסבתא שלי יש 17-18 אנשים שקוראים להם גל, על שמו. יכול להיות שיש עוד”.
וייסברג, שעובד כקצין ביטחון במועצה האזורית משגב שבגליל, מספר מתי יוצא לו לחשוב על הדוד שלא הכיר. “כששואלים למה קוראים לי גל אני מספר את הסיפור. אני יותר חושב עליו באירועים גדולים בחיים. כשחגגתי יום הולדת 26 אז חשבתי שזו השנה שהוא נהרג”. באופן בלתי נמנע חשב גל על דודו בעת שהתגייס לצבא. “כשהתגייסתי, אני זוכר שחשבתי עליו, גם בסיום קורס קצינים. כשיצאתי למבצעים בצבא חשבתי לעצמי, מעניין אם אחזור מזה בחיים”. וייסברג הצעיר מספר שאותן המחשבות חלחלו לראשו גם כשהתחתן וכן בהולדת בנו. “מעבר לאירועים הגדולים בחיי אני מהרהר בזה גם בימי זיכרון הלאומיים וביום נפילתו של גל”.
יחד עם המחשבה שצצה מדי פעם, מספר וייסברג האחיין כי לא כל החלטה בחייו הושפעה מהאובדן המשפחתי. “כשקיבלתי זימונים לקורס טייס המחשבה על גל לא השפיעה על ההחלטה. אני לא רציתי וזה לא היה קשור אליו בכלל. זה לא היה אישיו בשבילי”. השירות הצבאי העלה עבורו תהיות רבות. “אמרתי לעצמי, אם אני מת עכשיו זה דרך מעניינת של ההיסטוריה לחזור על עצמה”. בסופו של יום מספר וייסברג כי השם שניתן לו לא מכביד עליו כלל ומספק לו גאווה.
מעבר לדימיון הפיזי, ממנו קשה להתחמק, מספר וייסברג הצעיר כי לפי הסיפורים ששמע נראה כי ישנן נקודות דמיון נוספות. “בכל הנוגע לחוש ההומור, דרך ההתנסחות ותפיסת העולם נשמע לי מאוד דומה לאיך שאני מוצא את עצמי בחיים”.
