בשנים האחרונות מתארכת והולכת רשימת העיתונאים שבמקביל הן מסקרים את הפשיעה בחברה הערבית בישראל והן הפכו לקורבנות שלה. בספטמבר שעבר נרצח באום אל פחם נידאל אגבריה, עיתונאי באתר “בלדתנא”. כתב ynet חסן שעלאן מאוים באופן תדיר ובכמה הזדמנויות ירו אלמונים על ביתו ועל מכוניתו. גם אחמד אבו סויס (47), בוגר המחלקה לתקשורת במכללת “ספיר” וכיום כתב הערוץ בערבית “מכאן 33” של תאגיד השידור הציבורי, נאלץ להתמודד עם שפע איומים, ולפחות במקרה אחד בוצע ירי לעבר מכוניתו כשחנתה מחוץ לבית משפחתו ברהט.
“התגובה לסיקור שלי שלילית ומסוכנת”, אומר אבו סויס בראיון ל”ספירלה”, ומסביר: “אני מקבל איומים, בעיקר כשאני מכין תחקירים שעוסקים בנושאים קשים ורגישים בחברה הערבית, על סמים או פשיעה. כשהתחלתי לעבוד זה השפיע עליי מאוד מבחינה פסיכולוגית, אבל עם הזמן התרגלתי לזה. בשנים של עבודה עברתי הרבה מאוד משברים עד שהגעתי למצב כיום, שבו אני מפרסם מה שאני רוצה. כתבו עליי הכל, איימו בכל, תקפו הרבה וירו על האוטו שלי בגלל תחקיר על הפשיעה בחברה הערבית. אבל אני לא מוותר. צריך להיות לוחם”.
אבו סויס, כיום נשוי ואב לחמישה, הגיע למכללת ספיר לא כדי ללמוד עיתונות, אלא כדי לעשות קורס הכנה לפסיכומטרי, אבל שילוב של נסיבות – בהן תאונת דרכים שעבר – גרם לו לשנות כיוון למחלקה לתקשורת. ועדיין, ואף שעבד במקביל ככתב ב”חדשות הנגב”, בהתחלה הוא ראה בתחום מעין תחביב בלבד. ככל שחלף הזמן הבין אבו סויס שמדובר במקצוע מורכב וערכי שבו יעסוק גם בעתיד. מאז הוא עבד בחדשות המקומיות, בוואלה ובערוץ הראשון, ובשש השנים האחרונות הוא מסקר את החברה הערבית עבור ערוץ מכאן 33, המופעל על ידי החטיבה בערבית של תאגיד השידור הציבורי.
לא היה לך קל בלימודים בספיר. מה אתה זוכר?
“זו הייתה חוויה קשה. הגעתי כי רציתי לפתח את כישורי הכתיבה שלי וההשקפה שלי על הלימודים הייתה פשוטה. אבל לימודי העיתונאות בספיר הפתיעו אותי. הבנתי כמה רחב התחום. לימודי העיתונות התמזגו עם קולנוע, ולכן בנוסף לכתיבה הייתי צריך ללמוד דברים שלכאורה לא היו קשורים – כמו צילום, עריכה, סאונד ועוד.
“לא ידעתי דבר על עולם הטכנולוגיה. אפילו לא היה לי מחשב קודם. ההיכרות עם גוגל הייתה דבר מדהים ונהדר. עמדתי בפני אתגר גדול – כולם יודעים יותר ממני, כי הם באו מסביבה שהכינה אותם, ואני לא שלטתי אפילו בדברים הטכניים הבסיסיים ביותר. הייתי צריך להחליט אם אני פורש או מקבל את האתגר”.
כתבה של אבו סויס על כנס מנהיגות מקומית:
אבו סויס החליט להתמודד עם האתגר, ובסוף השנה הראשונה שלו הפיק כתבת טלוויזיה קצרה על שכונת הרכבת בלוד, שבה היה אחראי על הכתיבה, העריכה, הסאונד וכו’. “בשנה השנייה כבר עשיתי סרט רציני יותר, של חצי שעה, והפעם מכרתי אותו לחברת סרטים”, הוא אומר. “בשנה השלישית נכנסתי לשוק העבודה השתלבתי. הפכתי מאדם שלא מבין את המדיום, שמעולם לא נכנס קודם לקולנוע, למישהו שעושה סרטונים באיכות גבוהה”.
במבט לאחור, איך אתה רואה את מכללת ספיר?
“היא נתנה לי הכל. זה המקום שהכי שאהבתי. היו לי יחסים טובים שם עם המרצים והמנהלים. התייחסו אליי מעולה”.
מה אתה ממליץ למי שמעוניינים ללמוד תקשורת?
“אני ממליץ לא ללכת לשם רק כי אתם אוהבים לעמוד מול מצלמות. זה תחום קשה ומורכב עם תנאי עבודה בעייתיים. לא בטוח שהיום הייתי הולך ללמוד את זה. מי שלמד תקשורת ונכנס לתחום צריך לדעת שיהיו תקופות קשות. לא תקבלו שום דבר על מגש של כסף, תצטרכו להילחם על הכול. ועוד דבר: לאורך השנים לא הייתי רק כתב. הייתי גם תחקירן, מפיק, טכנאי ואיש סאונד. אסור להישאר במקום אחד כי זה שוחק”.
