מאת שיר בדר
האקדמיה נחשבת כמוסד ליברלי שנותן מקום למגוון דעות וזהויות; כל מי שרוצה ללמוד במוסד להשכלה גבוהה, אמור להיות שותף לאווירה החופשית ולשיח הפתוח על מגוון נושאים, כולל כאלה השנויים במחלוקת. אך כאשר מדובר בקהילה הא-בינארית – שזהותם המגדרית של חבריה אינה רק “גבר” או רק “אישה”, אלא יכולה להיות מורכבת מזהות כגבר וכאישה יחד, בשילובים שונים, או שונה ונפרדת לחלוטין משתיהן – עולים אתגרים חדשים שהאקדמיה בעולם מנסה להתמודד עמם.
ד”ר הגר להב, מרצה בכירה וחוקרת במחלקה לתקשורת במכללת ספיר, מסבירה את מקורות התפיסה הליברלית היום: “האקדמיה הישראלית כמו אקדמיה ברוב העולם, הושפעה מאוד מתרבות ה’ווק’ (Woke) האמריקאית שאחת מהתכונות החשובות שלה היא diversity (מגוון) של אנשים מקבוצות חברתיות שונות. זאת מתוך תפיסות ליברליות שמקדשות בעצם את האדם ואת זכותו של האדם להחליט מי הוא ומה הוא רוצה להיות”.
להב מספרת על מקרה שבו לימדה בעצמה סטודנט.ית א-בינארי.ת וכיצד היא הסתגלה לשפה השונה: “הסטודנט.ית לפעמים הופיע כגבר עם שם אחד ולפעמים היא הופיעה כאישה עם שם אחר, והסימן שהבדיל היה כפפות; אם הייתה לבושה בכפפות, היא הייתה היא ואם הוא לא היה לבוש בכפפות, הוא היה הוא”. להב משתפת גם בתסכול שהרגישה בניסיון להבדיל: “זה לא פשוט, את מוצאת את עצמך טועה בלשונך ומתבלבלת ומשתמשת במגדר הלא נכון, אבל אני רוצה להאמין שכיבדתי אותו ואותה ואני רוצה לקוות שלא הוספתי עליו ועליה קושי שקיים ושאפילו אולי טיפה הפחתתי אותו”.
מבררים מה לשון הפניה המועדפת
בדומה לד”ר להב, גם ד”ר טל שמור, מרצה בכיר למגדר באוניברסיטת תל אביב, היה צריך להתאים את השפה שלו לשינויים החברתיים: “בעבר הפניה שלי הייתה בפניה בגוף זכר רבים, כמו שנהוג, ועכשיו אני מדבר יותר בלשון נקבה ולשון מעורבת. אם זה שיעורים קטנים יותר אז אני שואל מה לשון הפניה המועדפת?” הוא מספר. “יכול להיות שאטעה לפעמים, אבל זה בסדר כי זה מתוך כוונה טובה שמקבלת את כולם. אנחנו כחברה מאוד מעודדים לסובלנות והסובלנות צריכה להיות משני הצדדים”.
עם זאת, ישנם סטודנטים מהקהילה שנשארים בארון. בר (שם בדוי), סטודנט.ית א-בינארי.ת מירושלים, לומד.ת במוסד עם סגל ערבי ודתי וסטודנטים דתיים, ובעקבות החשש מדעות שמרניות משני המגזרים, החליט.ה להישאר בארון בזמן לימודיו.ה: “זה מרגיש כמו לבלוע צפרדע, למרות שלא טוב לי להישאר בארון לאורך זמן, אני חייבת להעמיד פנים שאני רק בחורה ביסקסואלית. לפעמים ממש יוצא לי כל מיני ‘אני לא בחורה’ או ‘לא כזה נוח לי בשירותי הנשים’, וזה מאוד קשה”. למרות המסרים, החברים ללימודים לא הבינו כי מדובר בזהות המגדרית שלו.ה: “אני הבן אדם היחיד בכל החוג עם שיער צבעוני שמשתמש בעזר ניידות נראה לעין, אז מרגיש לי שאנשים פשוט ייחסו את ההתבטאויות כעוד ‘אה היא מנסה לייחד את עצמה'”.
בר: “אני חייבת להעמיד פנים שאני רק בחורה ביסקסואלית, לפעמים ממש יוצא לי כל מיני ‘אני לא בחורה’ או ‘לא כזה נוח לי בשירותי הנשים’, וזה מאד קשה”
ד”ר שמור מאמין שהאקדמיה היא מקום מכיל: “אנחנו בעד שוויון כללי למיעוטים מיניים וכמובן שאנחנו מזמינים דיונים מאוד מכבדים בכיתה, מעלים את הנושאים ודנים בהם ולאט-לאט אנחנו יוצרים את השינוי המשותף”. ד”ר להב מוסיפה: “באקדמיה יש הרבה מאוד הכלה והמון ‘חיה ותן לחיות’. העולם האקדמי, לדעתי, הוא מקום יחסית בטוח”. ד”ר להב מסבירה את החשיבות של האקדמיה עבור הקהילה: “זו מסגרת לאנשים צעירים שרוצים לבדוק את זהותם, לחוות חוויות ולבדוק אפשרויות שונות, ולכן חשוב שאנחנו נאפשר את זה, מבחינתי זה חלק מההשכלה האקדמית”.
לעומתם, בר עדיין מרגיש.ה שהאקדמיה לא מקום בטוח עבורו.ה: “האקדמיה נותנת גיבוי לאקדמאים בעלי דעות קדומות כי הם אקדמאים טובים, או שיש מוסדות שמוגדרים כשמרנים, וזה בא על חשבון שוויון”. לדעת בר, כדי לצמצם את הפערים צריך להתחיל מהנכחה: “חלק מהבעיה שאנשים פשוט לא יודעים שא-בינארים קיימים, ברגע שיבינו שהם קיימים אולי יתייחסו באופן מכובד יותר לבני אדם. צריך גם לתת סטנדרט אקדמי לכתיבה רב-מגדרית. יש אנשים שכתבו עם נקודה או בפונט הרב מגדרי והורידו להם בניקוד, ברגע שייצרו איזשהו סטנדרט יותר אחיד שמקובל על כל המוסדות, ואז יהיה משהו רשמי שיהיה אפשר להביא מול מרצים שמורידים ניקוד”. בר מדגיש.ה את הקשר בין הכתיבה הרב-מגדרית להנכחה: “השיח על הכתיבה צריך להיות קיים כי כרגע אנשים מסוגלים לחיות בהכחשה שא-בינארים קיימים”.
בר: “צריך גם לתת סטנדרט אקדמי לכתיבה רב-מגדרית. יש אנשים שכתבו עם נקודה או בפונט הרב מגדרי והורידו להם בניקוד, ברגע שייצרו איזשהו סטנדרט יותר אחיד שמקובל על כל המוסדות, ואז יהיה משהו רשמי שיהיה אפשר להביא מול מרצים שמורידים ניקוד”
חוסר הידע על הקהילה הא-בינארי משפיע על המרחב האקדמי, ובר מרגיש.ה שאין למי לפנות במקרה של טרנספוביה: “אם יקללו אותי – הסגל יעשה משהו, אבל אם אומרים מידע מוטעה או מתייחסים לא נעים, הסגל לא יעשה דבר, בשביל מקרים כאלה צריך נציב שוויון או מגדר”. ד”ר להב וד”ר שמור מסכימים כי יש להרחיב את הידע בנושא: “אני חושבת שמרצים ומורים צריכים לקבל הכשרות מגדריות הרבה יותר עמוקות ורציניות ממה שהם מקבלים, אם הם בכלל מקבלים”, אומרת ד”ר להב. ד”ר שמור מוסיף: ” ברגע שנכנסתי לתוכנית לימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, לקחתי על עצמי את האחריות בנושא הזה ברמה המחקרית ובהוראה בכיתה”.
האקדמיה, כך נראה, נמצאת בתהליך של שינוי: היא מקדמת מדיניות של הכלה ותמיכה במגוון הזהויות המגדריות לצד התמודדות עם המורכבות שבדבר – בעיקר כשמדובר בשפה: לשון הפנייה, כתיבת עבודות והעלאת המודעות. ובזמן שיש סטודנטים שמצליחים למצוא מקום בטוח ומרצים שמקדמים שיח שוויוני, אחרים חוששים לצאת מהארון המגדרי מול מוסדות שמרניים. ד”ר שמור מסכם ואומר: “צריך להבין את המנגנונים החברתיים שיכולים לפגוע בתחושת השייכות של אנשים א-בינארים וטרנסג’נדרים כדי להוביל לשינוי”.
