סילבסטר, שנה אזרחית חדשה או נובי גוד – החוגגות והחוגגים התאספו נרגשים כדי לקבל את פניה של שנת 2016. אבל מי לעזאזל הפך את “נשיקת חצות” הפומבית לגולת הכותרת של הערב ואפילו למסורת? בעיניי, האקט הפומבי הזה מזכיר לפעמים סצנה מקומדיה אמריקאית זולה – כזו שמביך אפילו להודות שצפית בה.
אז לראשונה ב-16 השנים האחרונות, החלטתי גם אני לעשות מעשה: יצאתי בערב השנה האזרחית החדשה, מצויד במצלמה ביד אחת, בת זוג ביד השנייה ותקווה להבין סוף סוף מה כל כך מיוחד בחגיגות השנה החדשה – או לפחות לצלם כמה תמונות יפות של רגעי אהבה משותפים.
המסע שלי התחיל ב-23:15 במונית שלקחה אותי ואת זוגתי שתחיה ליעד הנכסף – הטיילת של אילת. זוגות מכל עבר העיפו מבטים מתוחים בשעון, המתינו לרגע שבו יראה 00:00 כדי להתנשק. כאילו שעד אז מישהו מנע מהם את התענוג. בקיצור, ככה זה נראה:
עכשיו, כשהחגיגות מאחוריי, אני מודה שאני עדיין נוטה לראות את הדברים מנקודת מבט די צינית. ועדיין, כשהרגש התגנב, מצאתי גם אני את עצמי משתף פעולה עם מחול הנשיקות הזה. המזל שלי הוא שזוגתי גם רואה את הדברים מנקודת המבט שלי ולמרות המסיבה המדהימה, האווירה והאנרגיות – את הנשיקה של 2017 אנחנו ככל הנראה נחלוק אחד עם השנייה, ולא עם זרים ומצלמות.
