איך אתה מסכם את סמסטר א’?
“היה לי סמסטר מאוד מעניין עם הסטודנטים”, אומר פרופסור עמרי ידלין ומסביר שהוא לא רק נשיא המכללה, אלא גם מרצה. “בכל פעם שאני מלמד אני מופתע מחדש מזה שיש תלמידים שמביאים רעיונות שלא חשבתי עליהם. זה תמיד משמח. זה קרה לי גם השנה במהלך הקורס. באחד המקרים אמרתי לתלמיד שהציע איזה רעיון – על הרעיון הזה מישהו זכה בפרס נובל, אתה יכול להיות גאה בעצמך. מבחינה אישית זה הדבר שהכי מהנה אותי – לעמוד מול כיתה ולפתח שיחה על איזשהו נושא”.
מה מצפה לנו במכללה בסמסטר הקרוב?
“מה שמצפה לנו זה דברים לטווח הארוך. אנחנו עובדים על מספר פרויקטים מאוד גדולים למכללה. למשל, אנחנו מתכננים בנייה של מנזה חדשה שתחליף את המנזה הישנה, פרויקט מאוד יפה שייפתח בתחילת השנה הבאה. אנחנו עובדים גם על הקמה של אמפי תיאטרון בשדה הפתוח שליד בניין הדיקן. שני הדברים האלה ייבנו במהלך הקיץ. אנחנו הולכים לפתוח תכניות לימודים חדשות, תארים שניים חדשים. בכל אחת מהמחלקות יש פיתוח חדש, אלה דברים שקורים בלשכת הנשיא או בבניין ההנהלה שתלמידים לא כל כך מודעים אליהם, בין השאר בגלל שאלה תהליכים שלוקחים זמן. הזרעים ניטעו בסמסטר הראשון ואנחנו נראה אותם יוצאים לפועל בשנה הבאה.
“יש הרבה אקשן שקורה – אני, חברי ההנהלה והמרצים עובדים על דברים. הסטודנטים לא כל כך מודעים לזה וזה בסדר. אלה תהליכים באמת הרבה יותר ארוכי טווח. לפעמים הנשיא זורע משהו ורואים את הדבר הזה צומח רק אחרי שהוא פורש. כי מה לעשות – בלשכת הנשיא כל מה שמתפתח לוקח יותר זמן מסמסטר אחד”.
פרופ׳ ידלין נשאל אם במשרד הנשיא נערכים לאיום המנהרות שחזר לכותרות, ומספר בתגובה על אירוע שנכח בו ביום הראיון במסגרת המחלקה לתרבות יצירה והפקה. “הקורס הוא קורס שבמסגרתו סטודנטים עובדים עם תלמידים בכיתה ה’ על כתיבה של שירים, והאירוע היום היה לחגוג את ספר השירים שיצא מהחומרים של הסמסטר הזה שבו הסטודנטים עבדו עם התלמידים. יצא ספר שירים יפהפה, כל השירים פשוט יפהפיים. אבל הדבר המעניין עוד יותר היה שהשירים לא דיברו על פחד, לא דיברו על סכנה, לא דיברו על טילים – השירים דיברו על אהבה, על משפחה, על משחקים ועל צבעים ועל חברות. פשוט שירים יפהפיים. הדבר המרגש זה שאת רואה ילדים בכיתה ה’ בשדרות ומה שמעניין אותם ומה שמרגש אותם זה אותם הדברים שמעניינים ומרגשים ילדים בתל אביב ובכל העולם. הם לא מודאגים מהמנהרות וטוב שכך.
“כל זה לא אומר שאנחנו המבוגרים, הצבא, ואנשי הביטחון במכללה – לא צריכים להיות מודעים לסכנות. אבל צריך לא להיות בפאניקה, להתייחס לדברים בשיקול דעת. המכללה היא לא משטרה והיא לא צבא, אנחנו לא כאן כדי להילחם – אנחנו כאן בשביל לספק לסטודנטים שלנו השכלה גבוהה ברמה הגבוהה ביותר, וגם לאפשר להם ליהנות מהתהליך הזה – זאת המשימה שלנו. אני סומך על צה”ל שיידע להגן עלינו – עשה כך בעבר ויעשה כך בעתיד”.
מה אתה מאחל לסטודנטים לקראת סמסטר ב’?
“אני מאחל לכל אחד ואחת מהסטודנטים והסטודנטיות את הרצון להשקיע בלימודים. בסופו של דבר, הדבר הכי חשוב שלומדים באקדמיה זה לפתח סקרנות וללמוד ליהנות מתהליך הלמידה. מי שמצליח להפיק את הדבר הזה מהלימודים זוכה באושר גדול ובמתנה לכל החיים. אבל הדבר הזה מותנה קודם כל בכל אחד ואחד מהסטודנטים. זה לא יכול לבוא מלמעלה. זה לא שמישהו יכול לבוא מלמעלה ולהגיד: ‘תשקיע, תלמד’. זה צריך לבוא מבפנים. אני מאחל לסטודנטים לפתח לעצמם את היכולת הזאת לרצות ללמוד מבפנים.
“הדבר השני זה ליהנות מהתהליך– החיים פה במכללה, ובכל מוסד אקדמי, הם תקופה של שלוש-ארבע שנים, לפעמים חמש שנים. אסור להתייחס לתקופה הזו רק כאמצעי להגיע למשהו אחר, צריך ליהנות מהתהליך הזה, זה צריך להיות מעניין. צריך באותו הזמן לעסוק בעוד דברים – לעסוק בפעילות חברתית, לפתח תחביבים. המכללה מאפשרת לכל סטודנט למצוא את הדברים שיעניינו אותו וירתקו אותו גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינה חברתית. המכללה יכולה רק לתת את הכלים ולאפשר את זה, היא לא יכולה להכריח אף אחד מהסטודנטים לקחת את ההזדמנות הזאת בידיים. אני מאחל לסטודנטים שיוכלו לקחת את ההזדמנות הזאת ולנצל אותה עד הסוף”.
תמונה בראשית הכתבה: ירדן לאור
