ביום שלישי האחרון (5.4.2016) ארגנו חברי התא הגאה במכללה, בשיתוף פעולה עם אגודת הסטודנטים, אירוע מחאתי בכיכר המרכזית. המחאה סימלה את תחילת מאבקה של הקהילה הגאה ברחבי הקמפוס נגד מדיניות הממשלה האוסרת על הומואים לתרום דם. “מבחינתי זה תמיד נראות, ברגע שמישהו שומע על הומואים גאים מחוץ לארון שנלחמים זה עושה משהו”, אומר איתמר קדושביץ סטודנט לקולנוע וראש התא הגאה במכללה. “זה עושה משהו להטרוסקסואל, להומו, ללסבית, למישהו שהוא בארון, זה עושה איזשהו שינוי בעיניי”.
בישראל 2016, כמו במדינות רבות אחרות בעולם, לא מאפשרים להומואים לתרום דם. אך יש מדינות מערביות שמתירות להומואים לתרום דם, בהן בריטניה, קנדה ולאחרונה הצטרפה גם ארה”ב. הסעיף בשאלון תורמי הדם – “קיימת יחסים הומוסקסואליים (בין גברים) מאז 1977”, מצליח לעורר את כעסו של קדושביץ, זאת משום שלדבריו בעבר הוא היה משקר בשביל שיוכל לתרום דם. “השאלון הזה הוא סוג של פיקציה – הוא נועד להוריד חתך אוכלוסייה שמבחינתם נמצא בסיכון גבוה יותר. אני יודע שאני בריא ושאני נבדק ושאני מקיים מין מוגן, אז לי היה ברור שאם אני תורם דם אני לא מסכן אף אחד. בגלל זה הייתי סבבה עם התרומות דם. מד”א בחיים לא ידעו כי אין להם שום דרך לאכוף את זה. ובגלל זה – עוד יותר הסעיף כל כך מרגיז. כי זאת לא שאלה ששואלת דברים חשובים”. אך כיום המצב השתנה וקדושביץ כבר לא מוכן לתרום דם. “בעצם הבנתי שברגע שאני תורם ומשקר, אז אני נכנס לארון עוד פעם. וזה משהו שאני לא מוכן לעשות יותר אף פעם, בחיים שלי”.
על אף חשיבותו של המאבק, נראה כי הדגש על תרומות הדם מבין מבחר המאבקים שאותם מנהלת הקהילה הגאה בכללותה הוא מעט זניח. “אני לא חושבת שהמאבק הזה הוא המאבק הכי קשה שצריך להתנהל היום, והכי אקטואלי”, אומרת ק’, סטודנטית לתקשורת. “כרגע בראש משרד הבריאות עומד חרדי, אז זה לא ישנה. יש הרבה אפליות והרבה עוולות שעושים לקהילה הגאה גם בלי הקטע של לתרום דם. אם לא תגיד שאתה הומו לא יבדקו את בדיקת הדם שלך ולא יזרקו אותה לפח. בתור להט”בית אני לא מבינה למה המאבק הוא רק על גברים. אם כבר רוצים להיכנס לקהילה הלהט”בית – מצעד הגאווה השנה הוא בסימן נשים בקהילה. אז למה בחרו דווקא במאבק גברי כדי לפתוח איתו את המאבק של הקהילה הגאה במכללה? למה לא מדברים על לסביות? למה לא מדברים על טרנסיות? שהן האוכלוסייה הכי מודרת בקהילה הגאה”.
קדושביץ מאמין, כמו ק’, שקיימים מאבקים אחרים וחשובים יותר של הקהילה הגאה, אך רואה במחאה הנוכחית צעד לקראת שינוי שייגע בכולם: “אני איכשהו רואה את עניין המאבק בתור מאבק להט”בי, אני חושב שהוא רב שכבתי, רחב ומטורף. אפשר לגעת דרכו בכל כך הרבה דברים חשובים. בתכל’ס יש דברים הרבה יותר חשובים מלתרום דם. לדוגמה – יש טרנסיות שמקבלות מכות כל יום, ולא מקבלים אותן למקומות עבודה והן נאלצות לעבוד בזנות – יש דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם ואני מודע לזה לגמרי, אבל אני חושב שאם זה ישתנה אז עשינו עוד צעד – מתקדמים בצעדים קטנים”.
בשונה מאירועים קודמים שמתקיימים במכללה, אירוע המחאה הזה לא פורסם בצורה רחבה. נועם אלוק רכזת מדור עשייה חברתית של אגודת הסטודנטים, מסבירה את ההחלטה: “אני חושבת שקודם כל האירוע ענה על המטרה, שהיא העלאת מודעות. המטרה הזאת מבחינתי הושגה. לא עשינו לזה פרסום אגרסיבי בכוונה, יכול להיות שאחר כך נראה שזאת הייתה טעות, אבל מבחינתנו לא רצינו שזה יהיה אגרסיבי בצורה שתבהיל אנשים. אלא רצינו להזמין ומי שרוצה מוזמן. אני חושבת שמי שהיה בכיכר הבין את הקונספט ושמע וידע למה הוא יושב פה, ולמה יש פה את כל השלטים. כך שמבחינתי זה מספיק שעוד בן אדם הבין עכשיו למה הוא שותה בירה ולמה יש לו פה מוזיקה”.
באירוע חולקו עלונים שמסבירים את המדיניות המפלה ובנוסף עמדה בפני הסטודנטים האפשרות להירתם למאבק ולחתום על עצומה. “הרגשתי תמיכה מהסטודנטים. אנשים הגיעו, ראו ושאלו. אני חושב שבסביבות 150 אנשים חתמו על העצומה, אבל בעיקר אני מרוצה מזה שזה עורר שיח – זה הכי חשוב”, מסכם קדושביץ.
מדובר אגודת הסטודנטים נמסר: “אגודת הסטודנטים במכללת ספיר, מגנה בתוקף את החלטות הממשלה ורואה באפליה בדבר תרומות הדם כמטרידה ופוגענית בקהילה ההומוסקסואלית בפרט ובחברה הישראלית בפרט. אגודת הסטודנטים במכללת ספיר, שמה נר לרגליה את המאבק למען אוכלוסיות מוחלשות בצל ההגמוניה הארצישראלית, ומקיימת לאורך שנת הלימודים מגוון אירועים להעלאת מודעות הסטודנטים לסוגיות וגיוסם למאבק באלו”.
צילום תמונה בראש הכתבה: טל אבוקרט
