תוכלו למצוא אותם בקלות. לעתים עם חברים מהבית, אבל לפעמים בחברת חברים חדשים שאותם פגשו במקרה אי שם במזרח. לא מעט מהצעירים בישראל נוסעים לטיול גדול לאחר שירותם הצבאי, ודווקא שם פוגשים ישראלים שלא היו מכירים בכל דרך אחרת. לרוב זו חברות עם תאריך תפוגה, אבל יש קשרים שהופכים למשמעותיים.
דביר איצקוביץ מירושלים וירדנה ליין שעלתה לישראל מארצות הברית הכירו בדרמסלה. בדרכו לעיר בגסו, מבלי לדעת לאן בדיוק הוא הולך, הוא שמע שתי צעירות מדברות בעברית וביקש שיכוונו אותו. היה זה רק המפגש המקרי הראשון של הזוג לעתיד. ביום שישי שלאחר מכן הוא החליט בספונטניות לגשת ל”בית היהודי” – ושם פגש שוב את ירדנה. כעבור כמה ימים, כשהיה בשיעור חליל, היא ראתה אותו מהחלון, נכנסה פנימה ונתנה לו את מספר הטלפון שלה. המפגש הבא כבר היה מתוכנן, גם אם רחוק משם. כששניהם שוב היו באותו מקום, הפעם במנאלי, דביר הזמין אותה לדייט של ממש. מאותו רגע ואילך ירדנה וחברתה היו חלק מחבורתו של דביר בטיול שנמשך שלושה חודשים נוספים. ”בהתחלה חשבתי שזה לא יחזיק”, הוא משחזר. “כל אחד רצה דברים שונים. היינו אמורים להתפצל כל כך הרבה פעמים, אבל עם המון מזל יצא שלא”.
גם נועה שרביט, צלמת בת 24 מגבעת ישעיהו, ומתן רווח, בן 26 מצור יגאל שעובד בשירות לקוחות ב-AIG, הכירו בהודו, אבל הדרך שלהם לזוגיות היתה קצת יותר מורכבת. הם היו חלק מקבוצה שטיילה ביחד ובהתחלה כלל לא התייחסו אחד לשנייה. למעשה, עיקר העניין היה בין חברו של מתן לבין נועה.
המפנה אירע רגע לפני שנפרדו דרכיהם, כשבלילה המשותף האחרון שלהם נוצר הקליק. הם באמת התפצלו מיד אחר כך, אבל כבר היה ברור לשניהם שזה לא הסוף. אחרי חודש, הם שוב מצאו אחת את השני והתחילו לצאת באופן רשמי. היו קשיים מאז, אבל בסוף הם שרדו את החזרה לארץ. ”מה שקורה בהודו, ממש לא נשאר בהודו, כשזה נוגע לזוגיות. הכל נבנה שם והמשיך להיות חזק בארץ”, מתארת נועה.
”פתאום ראיתי את החבר של אחי הגדול”
הסיפור של יונתן כהן, סטודנט לכלכלה בן 28 ושובל פרץ, סטודנטית למדעי המדינה בת 25, הוא שונה לגמרי. הם הכירו עוד מהילדות בתל אביב, אבל נאלצו לנדוד עד לנפאל כדי למצוא אחד את השנייה. השאלה מי מצא את מי נותרה במחלוקת. לפי שובל, היא היתה הראשונה לזהות, כשטיילה באזור האגמים ולפתע הבחינה בפנים מוכרות. היה זה אחד מחבריו הטובים של אחיה הגדול וחלפו ימים ארוכים לפני שאזרה אומץ כדי לפנות אליו. אם שואלים את יונתן, הוא ראה אותה עוד קודם לכן, אך התבייש לגשת אליה. כך או כך, אין עוררין על כך ששובל נקטה את הצעד הראשון. “אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי, אבל…” היא אמרה ומיד נקטעה על ידי יונתן, שהשיב בחיוב.
משם הם הלכו לסיבוב קצר מסביב לאגם, שהפך לטיול בן חודשיים עד שיונתן המשיך להודו ושובל נשארה בנפאל. אחרי חודש היא חזרה לישראל עם מעט מאוד ציפיות, אך יונתן חיכה לה בנמל התעופה. הוא שמר על קשר עם אחיה, וכשגילה שיש לו הזדמנות לראותה שוב, הוא ידע בדיוק איפה הוא רוצה להיות.
כששואלים את שניהם למה החיבור נוצר דווקא שם, שובל משוכנעת שזה היה הכרחי. הרחק מהמשפחה הם יכלו להתקרב. יונתן, מצדו, בטוח שההיכרות המוקדמת תרמה כי היא העניקה לשניהם תחושה של בית בארץ רחוקה. אולם הוא מודה שלחברו הוותיק יש תיאוריה אחרת: הוא פשוט חיכה להזדמנות שאחיה הגדול לא יהיה בסביבה.
בתמונה הראשית: נועה ומתן. לילה אחד נוצר הקליק (צילום: נועה שרביט)
