שבוע לפני הבחירות לאגודת הסטודנטים במכללת ספיר, לפחות משהו אחד כבר בטוח: גם ב-18 החודשים הקרובים לא תעמוד סטודנטית בראש האגודה. 18 חודשים שיתווספו ל-13 השנים מאז עמדה סטודנטית בראשות האגודה בספיר. בדיקת “ספירלה” מעלה כי גם ביתר המוסדות האקדמיים בישראל המצב רחוק מלשקף שוויון מגדרי. מהבדיקה עולה כי מתוך 42 המוסדות האקדמיים בישראל, רק בראשות שמונה אגודות סטודנטים עומדות נשים. זאת למרות שיש רוב של 57.6% לסטודנטיות מתוך כלל 166 אלף הלומדים לתואר ראשון, כך לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ”ס).
בראש שתי הרשימות שרצות לאגודת הסטודנטים במכללת ספיר, “יאללה” ו”ספיראנה”, עומדים גברים. מתמודדות בשתי הרשימות סיפרו שלא מצאו את הזמן להתמודד על ראשות האגודה או ש”היו”ר המתמודד עושה את זה יותר טוב ממני”, הוא “מדבר טוב יותר מול קהל” או שהוא “כבר חשב על מצע מצוין”. מדוע סטודנטיות לא מתמודדות לתפקיד יו”ר האגודה, ואם הן כבר מתמודדות, למה הן לא נבחרות? האם כמו ב”חיים האמיתיים”, גם באקדמיה ישנם תפקידים ששמורים לגברים בלבד?
[googlemap src=”https://www.google.com/maps/d/u/0/embed?mid=1r0jC0X_34pVBcK5Z5oPYK29SkR8″ width=”600″ height=”400″ align=”center”]
“נשים נהיו שקופות”
נעה נעמי מזרחי, בת 26, סטודנטית שנה שלישית לתרבות, יצירה והפקה, עזבה חיים נוחים ועבודה טובה בתל אביב ועברה לכפר עזה. בעשר השנים האחרונות עוסקת מזרחי בקידום תחום התרבות בנגב, לכן היה לה טבעי שתתמודד לתפקיד ראשת מדור תרבות ברשימת “ספיראנה”. “בחרתי במכללת ספיר כי היא מייצגת בעיניי את הדרום האמיתי, המרקם החברתי פה מייצג ערבוב של כל מיני אנשים מכל מיני מקומות ומעמדות חברתיים”. בשנתה השנייה ללימודים, קיבלה מזרחי הצעה להשתלב באגודת הסטודנטים אך הרגישה שאינה בשלה לכך, בעוד שבשנתה השלישית ללימודים, הרגישה שהייאוש במדינה לא פוסח על ציבור הסטודנטים. “בסופו של דבר יש תחושה שבשנים האחרונות מכללת ספיר יכולה להסתדר בלי אגודת סטודנטים. אנחנו באים מהעם ונמאס לנו, באנו להציע אופי אחר”.
מזרחי היתה שמחה לראות אישה בראש האגודה, אבל היא עצמה לא מרגישה עם מספיק דרייב ובשלות להיות אחת כזו. “שאלתי את עצמי למה אין פה יושבות ראש ושאלתי את חן (גרינברג, יו”ר ספיראנה, ד”י) כמה נשים אנחנו, כי המאזן הנשי בתוך הרשימה היה לי חשוב. יש משהו בסיסי שלא שמים לב אליו, נשים נהיו שקופות”. הרוב הנשי היה חשוב לה, כי לדבריה נשים ביקורתיות יותר ובעלות השפעה רבה יותר מאשר גברים. למרות שברשימה של “ספיראנה” יש ארבע נשים ושלושה גברים מתייחסת מזרחי לבעיה הרחבה יותר בחברה. “אני חושבת שזה חלק מתחלואות העולם המודרני, נותנים לאישה את התחושה שהיא יכולה אבל בפועל היא לא יכולה, יש לה עוד דברים לעשות, כמו שאישה קרייריסטית מוותרת על דברים. הכוח הסטודנטיאלי הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית שנותנת לך תחושה של ‘את יכולה אבל את לא באמת יכולה’, וזה מה שקורה גם באגודות סטודנטים”.
שי צ’רני, בת 24, סטודנטית שנה רביעית למשפטים וניהול, היא יושבת ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. בדומה למזרחי, גם היא חושבת שהאקדמיה היא מיקרוקוסמוס, אך אחד כזה שאפשר לעשות בו שינוי מגדרי שיחלחל לחברה כולה. “במוסד אקדמי כמו אוניברסיטת תל אביב חוסר השוויון המגדרי מובהק לדעתי פי כמה מבאוכלוסייה, לכן אני חושבת שאם יש מקום שאפשר להתחיל את השינוי ממנו זו האקדמיה, שם כמות הסטודנטיות, המתרגלות והנשים בסגל הזוטר גדולה מהגברים, ועם זאת, כשמגיעים לסגל בכיר המספרים משתנים – כמות הגברים עולה על הנשים”. ענבר הוכברג, שהיתה יושבת ראש האגודה לפניה, עזרה לה לפרוץ את הדרך ולנפץ את תקרת הזכוכית שהרתיעה נשים מלהתמודד לראשות האגודה.
צ’רני הסבירה את חוסר הייצוג של נשים כיושבות ראש אגודות בהבניות החברתיות. לדבריה, “הנתון לפיו יש רק 8 יו”ריות מעציב אבל לא מפתיע אותי. נשים לא מתמודדות לראשות האגודה כי הן מראש לא מייעדות את עצמן למקום הזה. להתמודד לתפקיד יושבת ראש זו החלטה שמתכוננים אליה הרבה זמן, זה לא קורה ביום אחד. נשים לא מאמינות שהן יכולות לשבת על הכיסא הזה בגלל ההקטנה החברתית שעושים להן, תחושת המסוגלות העצמית שלהן לעמוד במקום הזה נרמסת ולצערי גם באגודות זה בא לידי ביטוי”. צ’רני סיפרה שקידום השוויון בין נשים לגברים נמצא על סדר היום שלה והיא פועלת למען ציבור הסטודנטיות “יותר מכל יושב ראש אחר שהיה פה, כי אני אישה ואני מודעת לזה. זה לא שזה לא מעניין יושבי ראש גברים, הם פשוט לא מודעים”.
דוגמא לכך שיושבי ראש גברים אינם מודעים הם מצעי הבחירות של הרשימות במכללה, שכמעט ואינם מתייחסים לשוויון מגדרי. המצע של “ספיראנה” מדגיש את חשיבות הוספת פינות ההנקה במכללה וקידום ספורט הנשים, והמצע של “יאללה” מזכיר את קידום הזכויות של הורים לילדים (לאו דווקא אימהות). “אין לנו רובריקת ‘שוויון מגדרי’ במצע אלא שוויון מגזרי. לא חקרנו מספיק את הנושא ואני מרגישה שבתור סטודנטית אני מקבלת את מה שצריך. עם זאת, השוויון המגדרי הוא אלף-בית ולפעמים הגברים ברשימה דוחפים יותר לייצוג נשי”, אמרה מזרחי.
אישה חזקה – ביץ’, גבר – כריזמטי
שירלי חדידה, בת 36 משדרות, סטודנטית שנה שלישית לעבודה סוציאלית, מתמודדת ברשימת “יאללה” – המורכבת משלוש נשים וארבעה גברים – לתפקיד ראשת מדור רווחה. כסטודנטית לעבודה סוציאלית, מדיניות הרווחה ושוויון זכויות הם נושאים שקרובים ללבה, בנוסף למציאות החיים המורכבת ממנה באה, שלימדה אותה שצריך לעבוד קשה עבור כל דבר, אך גם הפכה אותה למנהיגה. כאשר נחשפה לנתון של 16% הייצוג, היא התקוממה, במיוחד לאור העובדה שיש רוב נשי באקדמיה.
עם זאת, לדעתה אין צורך בהתייחסות נפרדת לסטודנטיות במצעי הרשימות ואין הבחנה בין גבר לאישה. “הקול הנשי באמת חשוב אבל אנחנו ב-2016 וברור מאליו שיש ייצוג לכל המגזרים”, היא אומרת. “זה ברור מאליו שאני כאמא לשלושה יכולה לקחת את מדור רווחה ולהתחשב בקול הנשי”. חדידה מדגישה שלאימהות אין ייצוג ראוי במכללה, דבר שחוותה על בשרה כאם שנוסעת לעבודה לאחר הלימודים ומתנדבת בקרן אייסף. המקום הזה הניע אותה לרוץ ברשימת “יאללה” כפלטפורמה שתאפשר לה לקבל כוח ולהניע דברים, “אי אפשר לצאת למאבק לבד”. לדבריה, מציאות החיים הנוכחית שלה כאמא לילדים קטנים, סטודנטית עובדת ומתנדבת שמנהלת אורח חיים של משפחה, מנע ממנה לרוץ לראשות האגודה. “במציאות הזו אני לא יכולה להיות יו”רית, לא אקח משהו שאין לי זמינות או פניות אליו. אולי במציאות חיים אחרת, בלי לעבוד ובלי להיות בקרן אייסף, הייתי רצה לראשות האגודה. אין לי ספק שאני יכולה להוביל את המכללה. אישה רואה דברים בצורה רחבה יותר”, היא אומרת.
יושבת ראש נוספת היא דניאל אזולאי, בת 25, סטודנטית שנה שלישית לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. אזולאי עוסקת באקטיביזם חברתי מנעוריה, כחלק מקהילת הלהט”ב. לדבריה, השיא היה באירוע הרצח בבר-נוער ב-2009, שהיווה עבורה סטירת לחי, והבהיר לה שעליה לעשות מעשה כדי להביא שינוי. מאז, החליטה אזולאי שהיא עושה ופועלת בכל היבט בחייה, והשתלבה באגודה כבר בשנה הראשונה ללימודים שעם סיומה התמודדה לראשות האגודה. גם לפניה היתה יושבת ראש אגודה, אך עדיין, אחרי כמעט שנתיים בתפקיד, היא מרגישה מהסביבה שזהו מקום לא טבעי לאישה. בתחילת דרכה באגודה, אמר לה סטודנט במכללה שנשים לא צריכות ולא ראויות להיות בתפקידים בכירים ושאין להן סיכוי להיבחר. באותם ימים, אזולאי התלבטה אם לרוץ לראשות האגודה, ושמעה דעה נפוצה וכואבת.
“הנתונים האלה של 16% ייצוג קורים בשטח והם לא רק נתונים. אין מה לעשות, בישראל 2016 כשאת דופקת על השולחן ואומרת ‘לא יקום ולא יהיה’, את או בהמה או ביץ’, כלבה קרה. אם היית גבר אז היית כריזמטית, גבר גבר. להיות ראש אגודה גבר זה סקסי, זה משהו ששואפים אליו, וגם הצורה שבה יו”ר אמור להתנהג היא משהו מבורך. ברגע שאת יו”רית אשה, הדרך שבה מצופה ממך להתנהג כמובילת דעה או מאבקים עומדת בסתירה מוחלטת עם מה שמצופה ממך כאישה לעשות”.
בדומה לצ’רני, גם אזולאי חושבת שנשים נרתעות מלרוץ לראשות האגודה בגלל הסללה חברתית שלימדה נשים, שמקומן לא בתפקידי ניהול. לדעתה, הכל מתחיל מהחינוך המגדרי שהורים ומורים מעניקים לילדים ולילדות, כך מתחילה ההסללה בגיל צעיר ובהתאם לכך החברה מנתבת נשים וגברים למסלול מסוים. נוספים לכך הייצוגים התקשורתיים שאנחנו רואים מילדות, “בהם רואים אישה בלי בגדים עומדת ליד מכונית לעומת גבר מעונב שמדבר על ביטחון וכלכלה, מלמדים אותנו איך אנחנו לא צריכות להתנהג. יש אלמנט של אקטיביות מול פסיביות, ‘אל תדברי יותר מדי’, ‘אל תתלבשי ככה’, כשלגבר אומרים ‘תיזום, תעשה, תקנה’. יש פה מסר נסתר של ניהול סיטואציה ולקיחת אחריות מול להיות מנוהלת בסיטואציות”, אומרת אזולאי. לתפישתה, ההסללה הזו מנחילה לנשים את התחושה לפיה “הן לא מאמינות שהן יכולות, גם אם הן יכולות וגם אם לא. הן בכלל לא שואלות את עצמן אם להתמודד כי זה לא במסלול שלהן, הן לא הוסללו לשם. וככה נוצר מצב של חוסר ייצוג בכנסת, באגודות סטודנטים ובחברה כולה. המגדר הגברי נוכח יותר בגלל ההסללה החברתית שטמועה בנו, לא כי הם טובים יותר. יש אנשים שאומרים שיש שוויון היום בין גברים לנשים, אבל גם אם נגיע לשוויון חוקי מוחלט יש אי שוויון חברתי שטבוע בכל פרט קטן בהלך החיים שלנו”.
למרות המצב הנוכחי היו”ריות המכהנות מלאות אמונה ואפילו יש להן עצות למתמודדת המתחילה. צ’רני מציעה “לא לתת לחברה או לאנשים מסביבך להניא אותך מהמטרה, ותהיי חזקה כי תצטרכי לעבוד קשה יותר מכל גבר כדי להוכיח. המסלול של אשה הרבה פחות סלול ממסלול של גבר”. אזולאי מוסיפה: “קודם כל תדעי שאת יכולה ומסוגלת לעשות את זה הרבה יותר טוב מגבר, חד משמעית. אני באמת מאמינה שאם נשים ינהלו את העולם יהיה שלום. תשתמשי בכל התכונות החיוביות שלך, לא משנה אם הן שייכות למגדר שלך, אלא אלייך כאינדיבידואלית, ותנתבי אותן למטרה. צריך להתמודד ולהאמין שאנחנו יכולות, ואולי נעשה את זה יותר טוב”.
